היות ומדיניות היחדה בעיראק הגיעה לנקודת משבר, אני מרשה לעצמי להעלות שוב רעיון שאני חוזר ומשנן מאז אפריל 2003. יש בו משום מוצא מהדיון הניטש כעת בין אלה המצדדים ב"להשלים את העבודה" (כפי שהנשיא ג'ורג' בוש טוען מזמן) ואלה המצדדים בהסגת הכוחות בפרק זמן קצר (כפי שמתנגדיו דורשים).
הפתרון שלי ניצב בדיוק בין שתי גישות אלו: "צריך להשלים את העבודה – ולהגדירה מחדש". הצעתי היא להסיג את כוחות היחדה מהאזורים המאוכלסים של עיראק ולפרוס אותם במדבר.
כך החיילים יישארו בעיראק בלא הגבלת זמן אך הרחק מהקטל המתרחש בערים. הדבר יאפשר לחיילים הפועלים תחת פיקוד אמירקני לעסוק במשימות החיוניות (הגנת הגבולות, הבטחת זרימת הגז והנפט, מניעת עלייתו של מפלצת-דמוית-סדאם-חוסיין) ולסיים את עבודתם הבלתי-חיוניות (שמירת הסדר הציבורי, שמירה על מגוריהם).
מעבר לכך, פריסה חדשה של הכוחות תבשר שינוי כיוון חיובי ומהותי. משמעות הדברים היא:
-
להניח לעיראקים לנהל את עיראק: עם כל הרצון הטוב, עלינו להכיר בעובדה שהם אחראים למדינתם. או כפי שנאמר בכותרת בטיימס הלונדוני: "בוש לעיראקים: תפסו את הפיקוד". היחדה יכולה לסייע, אך העיראקים הינם אנשים מבוגרים והם חייבים לקחת אחראיות על ארצם, מעניני בטחון-פנים ועד לחיבורה של חוקה, בהקדם האפשרי.
-
לראות באלימות בעיראק בעיה עיראקית: האלימות הבלתי-פוסקת הגובלת במלחמת אזרחים הינה טרגדיה מבחינה הומנית אך לא מבחינה איסטרטגית; זוהי הבעיה של עיראק, לא של היחדה. על היחדה להפנים שאין זה מחובתה לשמור על הסדר בתוך עיראק כשם שאינה נוהגת לעשות כן בליבריה או סומליה.
-
לבטל את שגרירות הענק של ארה"ב בבגדאד: "המתחם הירוק" שיצר ארה"ב בבגדאד, בשל אופיו השטלתני, כבר גורם לבעיות, אך העבודה המתבצעת בימים אלה לבנות את השגרירות הגדולה ביותר בהיסטוריה, מבצר שיעסיק 4,000 איש בלב בגדאד, רק תחריף את הבעיה. המבנה הפולשני – האמור להיפתח ביוני 2007 – ישמש מוקד לשנאה מצד העיראקים, וגם מטרה נוחה לאויבים המצויידים בטילים. את מתחם הענק, על המבנים שבו, יש להחזיר לעיראקים; את היותר ממיליארד דולר שכבר הושקעו בו יש למחוק כמשגה שנעשה בשעת מלחמה; ובמקומו יש לבנות שגרירות חדשה בעלת מימדים נורמליים.
-
להפסיק את החיבוק: ההנהגה הלא-מוצלחת, המושחתת והאיסלאמיסטית בבגדאד מטילה ספק ביושרה של ממשל בוש; מאידך, חיבוקה של וואשינגטון משווה תדמית של ממשלת בובות למשטר בבגדאד. מוסדות עיראקיים נוספים – הדוגמה האהובה עלי היא התזמורת הסימפונית הלאומית בבגדאד – סובלים מהחיבוק האבהי של פוליטיקאים אמירקניים. הרגישות המוסלמית לשלטון של לא-מוסלמים הופכת את כל אלה לפגיעות של ממש.
-
הורדת מפלס השאיפות עבור עיראק: "מבצע חופש עיראקי" היה מלכתחילה שאפתני מדי ולא התייחס לאינטרסים של אמריקה ("מבצע בטחון היחדה" היה שם מתאים יותר). צריך לזנוח את המטרה הבלתי ניתנת להשגה של עיראק דמוקרטית, חופשית ומשגשגת, המשמשת מגדלור לאיזור, ובמקומה צריך להתפשר על חזון של עיראק יציבה והוגנת, מקום שבו התנאים דומים למצרים או תוניסיה.
המצב בעיראק הפך מוקד של התמרמרות במדינות היחדה, במיוחד בארה"ב ובבריטניה, אך ניתן להחליק את הענין באמצעות הסברה שתדגיש שהסיכונים אינם כה גדולים, והערכה מחודשת של מטרות ואמצעים בהתאם. האם לך, קורא לא-עיראקי נכבד, דעות מוצקות על עתידה של עיראק? אני משער, במידה רבה של וודאות, שלא.
העיראקים רוצים להיות בעלי הבית בארצם; ואזרחי המדינות המספקות חיילים המשרתים בעיראק התעייפו מן המאמץ חסר-התקוה להפוך אותה למשהו טוב יותר ממה שהיא. ניתן לספק את שני הרצונות על ידי פריסה מחדש של הכוחות במדבר שתאפשר להם להתמקד במשימות החיוניות של שמירת גבולות המדינה, הבטחת זרימת הדלקים ומניעת אסונות הומניטריים.
מאז מלחמת העולם השנייה התפתחה מוסכמה שכאשר ארה"ב פולשת לתוך מדינה אחרת כדי להגן על האינטרסים שלה, היא מחוייבת מוסרית לשקם אותה. הנחה זו של "העכבר ששאג" או "חוק הפוטרי בארן" בטעות יסודה, והגיע הזמן לבחון אותה מחדש. יש אמנם מצבים בהם רעיון השיקום הוא נכון, אך צריך לבחון כל מקרה לגופו מתוך התמקדות בישימות המעשית ובאינטרס האמריקני. עיראק – מדינה אלימה מאז ומעולם – אינה עומדת באף אחת משתי אמות-מידה אלו.
עדכון מ-24 באוקטובר 2006: ברמת ההכרזה, לפחות, הנשיא מתחיל לנוע בכיוון הנכון: "מול התנגדות בסוגיית עיראק, בוש זונח את תפיסת ה'להשלים את העבודה'". ג'ים רוטנברג ודייויד ס. קלאוד מדווחים:
הבית הלבן אמר ביום שני שהנשיא בוש כבר אינו נוקט בביטוי "להשלים את העבודה" בקשר למלחמה בעיראק, וזאת מתוך מאמץ חדש להדגיש את גמישותו לנוכח האלימות הקשה ביותר מאז הפלישה לעיראק ב-2003. "הוא הפסיק לנקוט בביטוי", לדברי טוני סנו, המזכיר לעניני עיתונות בבית הלבן. "זה גרם לרושם בלתי-נכון ביחס למתרחש, וזה איפשר למבקרים לומר 'הנה, יש כאן ממשל שהחליט על מדיניות ואינו מוכן לבחון את המצב', כאשר בפועל, ההיפך הוא הנכון".
עדכון מ-25 באוקטובר 2006: "הנשיא בוש משיב לביקורת שלי בענין עיראק" מציג את הניתוח שלי של מסיבת עיתונאים נשיאותית.
