מה אמור להיות תפקידו של האיסלאם ומערכת חוקיו, שנקראים שריעה, בעיראק החדשה? נושא זה אמור היה לעורר ויכוח פנימי באמריקה ובארצות שכוחותיהן כבשו את עיראק, משום שהתשובה עשויה להשפיע באופן משמעותי על עתיד עיראק.
לפי עמדה אחת, יש לאסור את יישום חוקי האיסלאם. לא לחינם כונתה הפלתו של סדאם חוסיין "המבצע לשחרור עיראק". כוחות הכיבוש בראשות ארה"ב חייבים להיזהר שלא להפוך למיילדת של מערכת חוקים אנטי דמוקרטית, שאינה מאפשרת חופש דת, מוציאה להורג נואפים, מדכאת נשים, ומפלה לרעה לא מוסלמים. קבלת השריעה תרפה את ידי המתונים ותעודד וואהבים וחומייניסטים. בנוסף, סונים ושיעים מפרשים באופן שונה את חוקי השריעה ויישומם יגרום בעיות.
לפי עמדה אחרת, יש לקבל את חוקי האיסלאם. כוחות הקואליציה נכנסו לעיראק, קודם כל כדי להגן על ארצותיהם מפני משטר עוין שהיווה איום, ולא כדי להשיג חירות לעיראק. דמוקרטיה ושגשוג לעיראק הנם רק תוצר נלווה, גם אם משמח. השגת מטרות הקואליציה לא דורשת כי דיני ענישה, משפחה ועוד יותאמו להעדפות מערביות. יתרה מזאת, כדי שוושינגטון תיישם את מטרותיה במזה"ת, עליה לשמור על יחסים טובים עם מנהיגים שיעים מובילים, כגון האייתולה עלי אל-סיסטני, שמעוניין בשריעה. ואם רוב העם העיראקי יעדיף שריעה, אלה המטיפים לדמוקרטיה לא יוכלו למנוע זאת מהם.
למרבה הצער, הוויכוח הסתיים עוד לפני שהחל: העם העיראקי החליט, בעזרת כוחות הקואליציה, כי חוקי האיסלאם ישלטו בעיראק.
הם הגיעו להחלטה זו בערך ב-1 במרץ , כאשר המועצה השלטת בעיראק, בנוכחות ראשי האדמיניסטרציה של כוחות הקואליציה, הסכימה על ניסוח חוקת הביניים. מסמך זה, הנקרא באופן רשמי "חוקי אדמיניסטרציה זמניים", צפויים להישאר הסמכות המשפטית הראשית עד שתתקבל חוקה קבועה, ככל הנראה ב-2005. חברי המועצה התמקדו בשאלה האם החוקה הזמנית תגדיר את השריעה כ"מקור" או "המקור" לחוקים בעיראק. בסופו של דבר הוחלט כי חוקי השריעה יהיו רק "מקור" לחוקי המשפט בעיראק.
על פניו זו נראית כפשרה מוצלחת. כפי שהסביר חבר מועצה, החקיקה אינה סותרת את "הפסוקים המקובלים ברחבי העולם המוסלמי" ואת החוקים הדי ליברליים שמובטחים בתוך החוקה הזמנית, במתכונת המערבית.
אולם, יש שתי סיבות לראות בחוקה הזמנית סמל לניצחון האיסלאם המיליטנטי. ראשית, הפשרה מרמזת כי גם אם חוקי השריעה לא ייושמו, כל חוק מחויב להתאים להם. עיראק החדשה אולי לא תהיה ערב-הסעודית או איראן, אך תקיים חלקים נכבדים מחוקי האיסלאם.
שנית, החוקה הזמנית נראית כתחנת מעבר. איסלאמיסטים לבטח ינסו לרמוס את המרכיבים הליברליים, ובכך יהפכו את השריעה באופן אפקטיבי ל"המקור" לחוקי עיראק. אלה המעוניינים בשינוי זה - ובכללם אל-סיסטני ונשיא המועצה השלטת הנוכחי - לבטח ימשיכו ללחוץ. מוקטדעה אל-סאדר, מנהיג האיסלאם המיליטנטי בעיראק, איים כי ציבור בוחריו "יתקפו את האויב" אם השריעה אינו "המקור", והמפלגה הפרו-טהרנית בעיראק חזרה על האולטימטום שלו. כאשר החוקה הזמנית תיושם, האיסלאם המיליטנטי יפרח בעיראק.
כוחות הכיבוש מתמודדים כרגע עם אתגר אדיר: עליהם לוודא כי האידיאולוגיה הטוטליטרית הזו לא תשתלט על עיראק ותהפוך קרש קפיצה לסוג חדש של דיכוי ואגרסיה בבגדד. לדרך בה יתרחשו הדברים, ישנה השפעה עצומה על העיראקים, שכניהם, והרבה מעבר לכך.
