כרגע מבקרים באתר 26 אנשים

קטגוריה של מאמרים:

• הסיכסוך הערבי-ישראלי ודיפלומטיה

מאמרים חדשים

• סמיר קונטאר והצחוק האחרון
• לאוייב יש שם
• להתכונן לתקוף את איראן
• כיצד להעביר את עזה לידי המצרים
• תמיכה כלכלית ברש"ף – רעיון עוועים

פרסומות

גרסת הדפסה

המקום ה-49 בסולם האבידות

מאת גונאר היינסון ודניאל פייפס
קיוונים
30 בנובמבר, 2007

מאמר המקורי באנגלית: Arab-Israeli Fatalities Rank 49th
תרגום לעברית: ברוריה בן ברוך

הסכסוך הערבי-ישראלי מוצג על ידי רבים, ולאו דווקא קיצוניים בלבד, כאחד הסכסוכים המסוכנים ביותר בעולם. בהתאם לכך נתפסת ישראל כמדינה הלוחמנית ביותר בעולם. כך למשל, ביולי 2003 אמר ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר לקונגרס האמריקני כי "הטרור לא יובס לפני שיושג שלום במזרח התיכון בין ישראל לפלסטין. זוהי החממה שבה צומח הארס. זהו המקום שבו יכולים הקיצוניים לשכנע ציבור גדול להחריד כי יש קשר בין הקמת מדינה פלסטינית לחורבנה של מדינת ישראל." מנקודת מבט זו נתפסת ישראל כמדינה המאיימת ביותר על שלום העולם, לא רק בעיני האירופים אלא גם בעיני רבים אחרים.

תפיסה זו סותרת בעליל את ההנחה המקובלת שדמוקרטיות ליברליות אינן נזקקות לתוקפנות. מובלעת כאן גם הנחה שגויה, לפיה הסכסוך הערבי-ישראלי גובה את מחיר הדמים הגבוה ביותר בעולם. באיזו מידה קרובה אפוא תפיסה זו אל האמת?

על מנת להציב את מספר האבידות בסכסוך זה בהקשר הנכון, אסף אחד משני כותבי מאמר זה, גונאר היינסון, נתונים המדרגים את הסכסוכים בעולם מאז 1950 על פי מספר האבידות בנפש. שימו לב מה גדול המרחק בין השורה המודגשת באות שמנה לבין המקום הראשון.

סכסוכים מאז 1950 עם יותר מ-10,000 קורבנות*

1. 40,000,000 – סין הקומוניסטית, 1949–1976 (רציחות בפועל, רעב מעשה ידי אדם, גולאגים)

2. 10,000,000 – הגוש הסובייטי: שלהי תקופת סטלין, 1950–1953; התקופה שאחרי סטלין, עד 1987 (בעיקר גולאגים)

3. 4,000,000 – אתיופיה, 1962–1992: קומוניסטים, רעב מלאכותי, רצח עם.

4. 3,800,000 – זאיר (קונגו-קינשאסה): 1967–1968; 1977–1978; 1992–1995; 1998 עד היום.

5. 2,800,000 – מלחמת קוריאה, 1950–1953.

6. 1,900,000 – סודאן, 1955–1972; 1983–2006 (מלחמות אזרחים, רצח עם).

7. 1,870,000 – קמבודיה: חמר רוז' 1975–1979; מלחמת אזרחים 1978–1991

8. 1,800,000 – מלחמת וייטנאם, 1954–1975

9. 1,800,000 – אפגניסטאן: המלחמה עם ברה"מ ומלחמות פנימיות, טליבאן 1980–2001

10. 1,250,000 – מעשי טבח של מערב פקיסטן במזרח פקיסטן (בנגלדש 1971)

11. 1,100,000 – ניגריה, 1966–1979 (ביאפרה); 1993 עד היום.

12. 1,100,000 – מוזמביק, 1964–1970 (30,000) + אחרי יציאת פורטוגל 1976–1992

13. 1,000,000 – מלחמת איראן-עיראק, 1980–1988

14. 900,000 – טבח עם ברואנדה, 1994

15. 875,000 – אלג'יריה: נגד צרפת (1954–1962); מאבק בין האיסלאמיסטים לשלטון 1991–2006 (200,000)

16. 850,000 – אוגנדה, 1971–1979; 1981–1985; 1994 עד היום

17. 650,000 – אינדונזיה: מרקסיסטים 1965–1966 (450,000); מזרח טימור, פפואה, אצ'ה וכו', 1969 עד היום (200,000)

18. 580,000 – אנגולה: המלחמה נגד פורטוגל, 1961–1972 (80,000); אחרי יציאת פורטוגל (1972–2002)

19. 500,000 – ברזיל נגד תושביה האינדיאנים, עד 1999

20. 430,000 – וייטנאם, אחר תום המלחמה ב-1975 (בני העם הווייטנאמי, אנשי הסירות)

21. 400,000 – הודו-סין: נגד צרפת, 1945–1954

22. 400,000 – בורונדי, 1959 עד היום (טוטסי נגד הוטו)

23. 400,000 – סומליה, 1991 עד היום

24. 400,000 – צפון קוריאה עד 2006 (בני העם הצפון קוריאני)

25. 300,000 – כורדים בעיראק, איראן וטורקיה, שנות ה-80 עד שנות ה-90

26. 300,000 – עיראק, 1970–2003 (סדאם נגד קבוצות מיעוט בארצו)

27. 240,000 – קולומביה, 1946–1958; 1964 עד היום

28. 200,000 – יוגוסלביה, משטר טיטו, 1944–1980

29. 200,000 – גואטמלה, 1960–1996

30. 190,000 – לאוס, 1975–1990

31. 175,000 – סרביה נגד קרואטיה, בוסניה הרצגובינה, קוסובו, 1991–1999

32. 150,000 – רומניה, 1949–1999 (בני העם הרומני)

33. 150,000 – ליבריה, 1989-1997

34. 140,000 – רוסיה נגד צ'צ'ניה, 1994 עד היום

35. 150,000 – מלחמת האזרחים בלבנון, 1975-1990

36. 140,000 – מלחמת כווית 1990–1991

37. 130,000 - הפיליפינים: 1946–1954 (10,000); 1972 עד היום (120,000)

38. 130,000 – בורמה / מיינמאר, 1948 עד היום

39. 100,000 – צפון תימן, 1962–1970

40. 100,000 – סיירה לאון, 1991 עד היום

41. 100,000 – אלבניה, 1945–1991 (בני העם האלבני)

42. 80,000 – איראן, 1978–1979 (המהפכה האיסלאמית)

43. 75,000 – עיראק, 2003 עד היום (חללים עיראקיים)

44. 75,000 – אל סלוודור, 1975–1992

45. 70,000 – אריתראה נגד אתיופיה, 1998–2000

46. 68,000 – סרי לנקה, 1997 עד היום

47. 60,000 – זימבבווה, 1966–1979; 1980 עד היום

48. 60,000 – ניקרגואה, 1972–1991 (מרקסיסטים נגד ילידים, וכו')

49. 51,000 – הסכסוך הישראלי-ערבי, 1950 עד היום

50. 50,000 – צפון וייטנאם, 1954–1975 (בני העם הצפון וייטנאמי)

51. 50,000 – טג'יקיסטאן, 1992–1996 (חילונים נגד איסלאמיסטים)

52. 50,000 – גיניאה המשוונית, 1969–1979

53. 50,000 – פרו, 1980–2000

54. 50,000 – גיניאה, 1958–1984

55. 40,000 – צ'אד, 1982–1990

56. 30,000 – בולגריה, 1948–1989 (בני העם הבולגרי)

57. 30,000 – רודזיה, 1972–1979

58. 30,000 – ארגנטינה, 1976–1983 (בני העם הארגנטינאי)

59. 27,000 – הונגריה, 1948–1989 (בני העם ההונגרי)

60. 26,000 – עצמאות קשמיר, 1989 עד היום

61. 25,000 – השלטון הירדני נגד הפלסטינים, 1970–1971 (ספטמבר השחור)

62. 22,000 – פולין, 1948–1989 (בני העם הפולני)

63. 20,000 – סוריה, 1982 (נגד האיסלאמיסטים באל חאמה)

64. 20,000 – מלחמת סין–וייטנאם, 1979

65. 19,000 – מרוקו: המלחמה נגד צרפת, 1953–1956 (3,000) ובסהרה המערבית, 1975 עד היום (16,000)

66. 18,000 – הרפובליקה של קונגו, 1997–1999

67. 10,000 – דרום תימן, 1986 (מלחמת אזרחים)

רשימה מחרידה זו מסתכמת בכ-85,000,000 בני אדם שנספו בסכסוכים שונים ברחבי העולם מאז 1950.

מתוך 51,000 האבידות בסכסוך הערבי-ישראלי מאז 1950 - 32,000 נגרמו בלחימה של מדינות ערב עם ישראל ו-19,000 כתוצאה מהלחימה הפלסטינית. מתוך אלה, מספר הקורבנות הערביים מגיע לכ-35,000 ומספר הקורבנות היהודיים ל-16,000.

משמעותם של נתונים מספריים אלה היא שמספר האבידות בסכסוך הערבי-ישראלי מאז 1950 מסתכם ב-0.06 אחוז בלבד מסך כל האבידות בכל הסכסוכים שהתחוללו באותה תקופה. במלים אחרות, רק אחד מכל 1,700 איש שנפלו קורבן לסכסוכים בעולם מאז 1950 מת כתוצאה מהלחימה בין ישראלים לערבים. (התמונה אינה משתנה בצורה משמעותית גם כאשר מוסיפים את 11,000 החללים שנפלו במלחמת העצמאות של ישראל, 1947–1949, ובהם 5,000 ערבים ו-6,000 יהודים).

ניתוח הנתונים מזווית אחרת מלמד כי מאז 1948 נהרגו במעשי אלימות 11,000,000 מוסלמים, שמהם 35,000, או 0.3 אחוז, נהרגו במהלך ששים השנים של לחימה במדינת ישראל, או אחד בלבד מכל 315 הרוגים מוסלמים. לעומת זאת, יותר מ-90 אחוז מ-11 מיליוני המוסלמים שנהרגו מצאו את מותם מיד מוסלמים אחרים.

הערות

(1) הסכסוך הערבי-ישראלי אמנם אינו קטלני יחסית, אך פרסומו, מורכבותו ומעמדו המרכזי בדיפלומטיה העולמית מעניקים לו חשיבות מופרזת בתפיסה הגלובלית. את המחיר תמשיך ישראל לפרוע בשמה הטוב.

(2) כדאי בכל זאת להדגיש את הנתון של אחד מתוך 1,700 הרוגים בתקווה שיום אחד תזכה המציאות הזאת להיקלט בתודעה ותאפשר לסכסוך הערבי-ישראלי למצוא את מקומו הראוי והיחסי בפוליטיקה העולמית.

פרופ' היינסון הוא ראש מכון רפאל למקין לחקר קסנופוביה ורצח עם (Raphael-Lemkin-Institut für Xenophobie- und Genozidforschung) באוניברסיטת ברמן. דר' פייפס הוא מנהל פורום המזרח התיכון.

* הנתונים מעוגלים. מקורות: Brzezinski, Z., Out of Control: Global Turmoil on the Eve of the Twenty-first Century, 1993; Courtois, S., Le Livre Noir du Communism, 1997; Heinsohn, G., Lexikon der Völkermorde, 1999, 2nd ed.; Heinsohn, G., Söhne und Weltmacht, 2006, 8th ed.; Rummel. R., Death by Government, 1994; Small, M. and Singer, J.D., Resort to Arms: International and Civil Wars 1816-1980, 1982; White, M., "Death Tolls for the Major Wars and Atrocities of the Twentieth Century," 2003

קטגוריה של מאמרים:: הסיכסוך הערבי-ישראלי ודיפלומטיה

פרסומות