כמה מכותבי הטורים בג'רוסלם פוסט נשאלו: "מה צפוי בזירה הפוליטית בישראל בעקבות פירסום דו"ח וינוגרד?" כדי לראות את כל התגובות, גלוש ל: "נושאים בוערים מס' 31: השלכות דו"ח וינוגרד".
שבוע ימים לאחר שמפלגת קדימה באה לעולם בנובמבר 2005, פירסמתי מאמר שנשא את הכותרת "אריאל שרון, הערקן" ('ערקנות: בריחה מן המציאות אל עולם הדמיון וההזיות' – מילון אבן-שושן). שם טענתי שלפי התחזית שלי המפלגה החדשה (1) "תקרוס כמעט באותה מהירות שהיא קמה" ו-(2) "לא תשאיר אחריה מורשת של ממש".
כעבור חודש, בעקבות האירוע המוחי המאסיבי שפקד את שרון, הבעתי את דעתי ב-"[After Sharon:] Israeli "Politics Will Revert to Its Past שירידת שרון מן הבמה "מציינת חזרה לעסקים כרגיל" בישראל, ושפירוש הדבר הוא שקדימה תסיים את תפקידה בקרוב. "ללא שרון, חלקי קדימה השונים ישובו לבתיהם הפוליטיים המוכרים במפלגת העבודה, בליכוד ובמפלגות השונות. בטרח אחד גדול, הפוליטיקה הישראלית חוזרת למסלולה".
ובכן, התהליך התארך יותר ממה ששיערתי. לאהוד אולמרט אין שום מושג כיצד לטפל בפלשתינאים ("עייפנו מלהילחם, עייפנו מלהיות גיבורים, עייפנו מלנצח, עייפנו מלנצח את אויבינו") או החיזבוללה (ראה דו"ח וינוגרד), אך הוא בהחלט הצטיין במשימה הכפולה של אחזקתן המוצלחת של מפלגת קדימה והיחדה השלטת.
הנני מביע שוב את דעתי שקדימה תתאדה כמו כל מפלגות-'הדרך השלישית'-הערקניות שקמו בישראל, ושהזוג הידוע של עבודה-ליכוד ישובו להיות השחקנים הקובעים.
