אריאל שרון הפך את קערת הפוליטיקה הישראלית על פיה כאשר ב-21 בנובמבר הודיע על פרישתו מן הליכוד, מפלגה שסייע בהקמתה 32 שנה קודם לכן.
בשבוע שלאחר מכן מבול של סקרים ניבא, באופן עקבי, הצלחה גדולה לקדימה, מפלגתו החדשה של שרון. למשל: על פי שלושה סקרים שצוטטו על ידי אימר"א קדימה תזכה ל- 32-34 מושבים בכנסת בת ה-120 מושבים, מפלגת העבודה לכ-26 מושבים, והליכוד ל-13 מושבים עלובים בלבד. אין עוד מפלגה האמורה להגיע לכדי 10 מושבים.
נשאלת השאלה: כמה זמן תחזיק מעמד המפלגה החדשה, ומה תהיה השפעתה?
הדרך הטובה ביותר להעריך את השפעתה של קדימה לטווח ארוך היא להתחקות אחרי גורלן של מפלגות דומות בפוליטיקה הישראלית. לשמחתנו, מחקר מסוג זה מאת ברנרד סוסר וגיורה גולדברג – מאמר המושתת על מחקר רציני ובעל כותרת צורבת "מפלגות ערקניות בפוליטיקה הישראלית" – הופיע בעיתוי מושלם בגליון האחרון של עניני ישראל בעריכתו של אפרים קארש.
מחברי המאמר כותבים ש"מפלגות ערקניות הינן חלק בלתי נפרד מהחיים הפוליטיים בישראל מזה 40 שנה". יש מי שיראה בכינוי 'ערקנית' ביחס לקדימה עלבון, אך על פי תפיסתם של סוסר וגולדברג מפלגתו החדשה של שרון בהחלט ראויה לו. השניים מבחינים בין שני סוגים של מפלגות ערקניות: "אנומיים" (החורגים ממסגרות חברתיות מקובלות) ו"התחלה חדשה". הסוג הראשון אינו ענין לנו כאן; מפלגות אלו מכוונות אל "אנשים מנוכרים, בוחרים חסרי נאמנות פוליטית שאין להם ענין רב במערכת הפוליטית", דוגמת מפלגותיהם האישיות, הססגוניות אך נשכחות, של שמואל פלאטו-שרון, פנינה רוזנבלום והרב יצחק כדורי – שלא לדבר על מפלגת עלה ירוק (חשיש) הסהרורי ממערכות הבחירות האחרונות.
לעומת אלה, מפלגות מסוג ה"התחלה חדשה" – ד"ש, מפלגת המרכז, ישראל אחרת והעולם הזה – שיחקו תפקיד חשוב הרבה יותר. (משום מה, סוסר וגולדברג כוללים את ש"ס בקבוצה זו). למרות ההבדלים ביניהן, למפלגות אלו יש הרבה מן המשותף הן בהרכבן והן בגורלן.
ראשית, אלו "מבטאות דחף מאוד חזק לחתור לפתרונות קלים, חדים ומכריעים כדי להוציא את ישראל מסבך הבעיות שבו היא נתונה" – מפלגות מסוג זה באות לעולם בעקבות תחושת מועקה בציבור הישראלי "לאור העובדה שהבעיות הסבוכות מתגלות כסרבנות-פתרון". "אין מדובר כאן בתהליכי הריון פוליטיים ארוכים ואיטיים; על כן מפלגות אלו עלולות להופיע בזירה הפוליטית באופן פתאומי ודרמטי".
למפלגות מסוג ה"התחלה חדשה" יש מכנה משותף במישור הרעיוני:
הן בדרך כלל חסרות מיקוד מבחינה אידיאולוגית. קשה להגדירן במינוח המקובל של ימין ושמאל, נץ ויונה, סוציאליסטי וקפיטליסטי, ממסדי ואנטי-ממסדי. הן נוטות להגיב לדילמות פוליטיות באופן סנסציוני, פשטני ומוסרני. הן מבטיחות תוצאות מהירות והצלחות דרמטיות. קשה להן להתמודד עם מצבים פוליטיים מורכבים... מפלגות ערקניות משייכות את עצמן בדרך כלל ל'מרכז' הפוליטי אף על פי שמנהיגיהן מזוהים רעיונית עם נטייה זו או אחרת.
כנגזרת מכך מפלגות אלו נוטות לפנות לבוחרים עם מסר דומה: "הן מתאמצות למצוא חן בעיני קהל בוחרים רחב ומגוון ככל האפשר בטענה שהן מייצגות את הקונצנזוס הלאומי הבסיסי, את הרוב הדומם". גם התדמית ודרכי השכנוע דומות: "הן מגלות כשרון רב בחבירה אל ציבור בוחרים ממורמר. לטענתן הן הן המייצגות את תיסכולו של אותו ציבור... מפלגות ערקניות נוהגות להדגיש נושאים אישיים במקום להתייחס לענינים רציניים. הן מתמקדות בהישגיהן ובנסיונן, ובכישורי המנהיגות שלהן, במקום לדון בהשקפת העולם שהן מייצגות".
עקב כך גם להנהגה ולמבנה של מפלגות אלו דפוס ידוע:
הנהגת מפלגות ערקניות אלו היא כרגיל אוסף תמוה של אישים חסרי כל דבק רעיוני, הבאים, לעיתים באקראי, מכל קצווי הקשת הפוליטית... אלה מפלגות בעלות הנהגה לאומית אך ללא מוסדות וסניפים אזוריים.
ואז בא המכה בפטיש: "לרוב תוחלת החיים של מפלגות ערקניות היא קצרה; קדנציה אחת או שתיים, בדרך כלל, לפני שהן מתפוגגות ונעלמות".
אמת הדבר שתבנית סוסר-גולדברג אינה הולמת מפלגת שרון לגמרי. מפלגות ה"התחלה חדשה" שתוארו במחקרם נוסדו בידי אנשים מעולם העסקים, התקשורת והאקדמיה אשר מתוך חוסר נחת מן המצב הקיים החליטו לקפוץ אל הזירה הפוליטית – מה שאין כן כאן כשמדובר בראש ממשלה מכהן. אך אפילו לכך קיים תקדים: מפלגת רפ"י של דוד בן-גוריון שנוסדה כשהוא לא כיהן כראש ממשלה ולא האריכה ימים. בסך הכל המחקר תואם ורלוונטי גם למקרה שלפנינו: קדימה, כקודמותיה בשוק ה"התחלות החדשות", מבקשת להתעלות מעל קו פרשת המים של ימין-שמאל באופן חפוז ויהיר, ולהציע משהו טרי ומלאכותי כאחד.
כאן טמון היסוד הערקני של מפלגת קדימה של שרון, ועל כן אני חוזה ש: 1) היא תקרוס באותה פתאומיות שקמה ו-2) שתשאיר אחריה מורשת דלה ביותר.
(* ערקנות: בריחה מן המציאות אל עולם הדמיון וההזיות' – לפי אבן שושן)
______________________
עדכון – 28 בנובמבר 2005: לדעות אחרות בנושא זה, ראה הבלוג "בוחנים את קדימה".
עדכון – 5 בינואר 2006: בעקבות הבעיות הרפואיות של שרון אני שב לנושא זה ב: "[אחרי שרון:] הפוליטיקה הישראלית תשוב למסלולה"
