העובדה שבחג המולד היה כפשע בין עומר פארוק עבדולמוטלאב, 23, לבין כוונתו לפוצץ פצצה [במטוס תוך כדי טיסה], אמורה לגרום לציבור האמריקני לפקוח את עיניו באשר למצב הביש של המלחמה נגד הטרור שמונה שנים לאחר 9/11.
התקרית אירעה בטיסה נורת' ווסט מס' 253 מאמסטרדם לדטרויט. מדובר באזרח ניגרי במושב A19, הממוקם במקום אידאלי מעל מיכלי הדלק, מעל הכנף וצמוד לדופן המטוס. האירוע סוכם בוול סטריט ג'ורנל כך:
המטוס, מדגם ארבאס 330-300 עם 289 נוסעים על סיפונו, התקרב ליעדו בדטרויט. מר עבדולמוטלאב הלך לשירותים למשך כ-20 דקות, וכשחזר טען שהוא סובל מקלקול קיבה והתכסה בשמיכה – כך על פי תלונת משרד המשפטים. כאשר המטוס התכונן לנחיתה בנמל התעופה של דטרויט סמוך לחצות היום, על פי התלונה, מר עבדולמוטלאב הפעיל את המטען. נוסעים במטוס שמעו קולי נפץ כמו חזיזים, הריחו ריח חריף, וכמה מהם ראו את מכנסיו של מר עבדולמוטלאב ודופן המטוס עולים באש.
בחקירה נתברר שהפיגוע תוכנן והוצא אל הפועל על ידי מנהיגים של אל-קאעידה בתימן. הם דאגו לתפור 80 גרם של חומר נפץ הידוע כ-PETN בתחתוניו של עבדולמוטלאב. חוקרים הגיעו למסקנה שרק תקלה מקרית מנעה את הפלת המטוס באמצעות חומר הנפץ.
אביו של עומר פארוק, עומארו עבדולמוטלאב, יו"ר לשעבר של הבנק הראשון של ניגריה ומאנשי העסקים הבולטים בארצו, פנה לאחרונה לשגרירות האמריקנית באבוג'ה כדי להתריע על "הרדיקליזציה והקשרים" של בנו. השלטונות האמריקניים החליטו להוסיף את שמו לרשימה של כ-55,000 אנשים החשודים בקשרים לטרור.
אבל משום מה שמו לא נוסף לרשימה של כ-15,000 בני אדם המחוייבים בבידוק קפדני יותר, כל שכן שלא נוסף לרשימה של כ-4,000 בני אדם שאינם מורשים לטוס אל או בתוך ארה"ב. הם גם לא ביטלו את הויזה שהיתה ברשותו שאיפשרה לו כניסות בלתי מוגבלות במשך שנתיים. גם לא היה איש בטחון בטיסה.
למרות ריבוי הכשלים הנ"ל, ג'נט נפוליטנו, ראש המחלקה לבטחון המולדת, טענה, למרבה התדהמה, שהשיטה "פעלה "בצורה ממש חלקה" בדטרויט. עיוורון ממוסד זה מגביר את דאגתי בכל הקשור לאכיפת החוק בארה"ב. האמת היא כמובן להיפך: אילו השיטה אכן פעלה, עבדולמוטלאב לא היה עולה למטוס, וכל שכן שלא היה מפעיל פצצה.
ולעתיד – מנהלת אבטחת התחבורה פירסמה הוראת חירום המחייבת בידוק נוסף בעלייה למטוס, לרבות "מישוש קפדני של הגוף" ובייחוד הירכיים, הבטן והגב, עבור כל נוסע לארה"ב, וכן בדיקה נוספת של כל תיק העולה למטוס. על פי ההוראה, בשעה האחרונה של הטיסה, נוסעים חייבים להישאר במקומותיהם, ולא יורשו לגשת לתיקיהם ולא להחזיק חפצים אישיים על הברכיים.
לפי הניו יורט טיימז יתכן שתענוגים נוספים בדרך: " נוסעים מחוץ לארה"ב יורשו לעלות למטוס עם תיק אחד בלבד... בטיסה אחת מנמל התעופה נווארק, הצוות דאגו להשאיר את האורות דולקים במשך כל הטיסה במקום לעמעם אותם בהמראה ובנחיתה... למעשה, על פי ההוראות, נוסעים בטיסות עד 90 דקות לא יורשו, ככל הנראה, לקום ממושבותיהם בכלל".
כפי ששאלה פיליס צ'סלר בתדהמה, "האם יתחילו כעת לבדוק את התחתונים של כולנו לפני העלייה למטוס? אם כך, אל-קאעידה יתחיל להחביא חומר נפץ בחללים שבגוף. האם יבדקו את כולם גם שם?".
במילים אחרות – מכיון סוכנויות הבטחון של ארה"ב מסרבים לפעול באופן מושכל ולמקד את משאביהם בקבוצת החשודים המצומצמת, כלומר מוסלמים, המהווים כ-1% מן האוכלוסייה, מאות מליוני נוסעים צריכים לשאת את המחיר של עלויות נוספות, טרטור ואובדן פרטיות.
הפרשה בדטרויט מפריכה מספר קביעות שטבעתי במשך השנים:
- אילו רשויות החוק הקדישו אותה תשומת לב למתכנני 9/11 שהקדישו מאז למלחמה בטרור, 9/11 מעולם לא היה מתרחש.
- אמנם אין ביכולתם של הרשויות בארה"ב למנוע התפרצויות של תסמונת ג'יהאד פתאומית (כמו האירוע בבסיס הצבאי בפורט הוד בחודש שעבר), אבל פעילי טרור עם קשרים לאל-קאעידה נמצעים תחת מעקב.
- הרשויות מצליחים להשתלט על הטרור, ולכן מומחים פרטיים כמוני יכולים להתמקד בגירסאות הלא-אלימות של האיסלאם הרדיקלי הידועים כ"ג'יהאד בהתגנבות", "שאריע זוחל", "איסלאמיזם חוקי" או "איסלאמיזם 2.0".
הפרשה של נורת'ווסט מחזיר אותי ל-9/11, כשכתבתי ניתוח נוקב על כך שהממשל האמריקני "כשל באופן חמור באחראיותו העליונה להגן על אזרחים אמריקניים מבקשי רעתם". כשל זה נמשך.
איזה סוג של פיגוע, ובאלו מימדים, צריך להתרחש כדי לדרבן נקיטת גישה רצינית למלחמה בטרור?
עדכון מ-28 בדצמבר, 2009: בשל ביקורת חריפה בשל אמירתה המטופשת, ג'נט נפוליטנו שינתה את טעמה הבוקר בתוכנית "היום" ב-NBC לאמור: "השיטה לא פעלה במקרה זה. איש אינו מרוצה או שבע רצון מזה". מכל מקום, אמירתה המקורית מעידה על רמה מדאיגה של שביעות רצון עמצית בממשל אובמה.
