הדיון המתמשך בשאלה האם יש להתמקד באוכלוסיות מסויימות בבידוקים הבטחוניים בנמלי התעופה קם לתחייה בהיוודע התכנית האיסלאמיסטית לפוצץ 10 מטוסים בלונדון ב-10 באוגוסט. אך העובדה המעציבה היא שבשל כבדות, הכחשה, פחדנות והרצון להיראות כמי שדעותיו "נכונות", שירותי הבטחון בנמלי התעופה במערב – למעט, יש לציין, את ישראל – מתמקדים בכלים של הטרור תוך התעלמות מהנוסעים עצמם.
היתה אמנם התקדמות מסויימת מאז ההתקפות של ה-11 בספטמבר 2001, אך זו מתייחסת בעיקר לבחינת התנועות וההתנהגויות של כלל הנוסעים. ב-2003, למשל, המנהל לבטחון התחבורה, המופקד על הגנת מטוסים אמריקניים, פתח בתוכנית להבחנת נוסעים הידועה בשםSPOT (Screening of Passengers by Observation Techniques) המופעלת כיום בשנים עשר נמלי תעופה בארה"ב.
SPOT – המאמץ שיטות בשימוש רשויות המכס של ארה"ב ושירותי הבטחון של נמל התעופה בישראל – הוא "התחליף להבחנה על פי מוצא אתני" לדברי דוברה של המנהל לבטחון התחבורה אן דייויס. השיטה בוחנת "רמות גבוהות של לחץ, פחד ותרמית" על ידי "הבחנת דפוסי התנהגות". סוכני SPOT צופים בנוסעים המסתובבים בנמלי התעופה, וסוכנים מטעם המנהל לבטחון התחבורה מגלים סימנים חיצוניים כגון הזעה, תנוחה קשוחה ואגרופים קמוצים. סוכן אחר, המסנן, מדובב את "המסומנים" ושואל אותם שאלות בלתי-צפויות תוך שימת לב לשפת הגוף המלמדת על תגובות לא טבעיות. רוב ה"המסומנים" משוחררים מיד, אך כ-20% מרואיינים בידי המשטרה.
בעקבות גילוי תוכנית הפיגועים בלונדון, שלטונות בריטניה הורו על קורסי בזק ב-SPOT והחלו ללמוד מעמיתיהם האמריקניים.
פיתוח נוסף המבוסס על שיטות אלו הוא המכונה הישראלית Cogito, הפועל בעזרת אלגוריתמים, תוכנה לבינה מלאכותית ושיטות פוליגראף כדי לגלות נוסעים בעלי "כוונות עוינות". במבחנים שנערכו עם קבוצות בקרה, המכונה הצביעה בטעות על 8% מהנוסעים כאיומים אפשריים למרות היותם חפים מפשע, ואיפשר ל-15% מהמשחקים בתפקיד של 'טרוריסט' לעבור ללא הפרעה.
אין ספק שלשיטות המכוונות אל כלל האוכלוסיה ישנו ערך מסויים – השיטה עלתה על נוסעים בעלי אשרות כניסה ותעודות זיהוי מזוייפות, כרטיסי טיסה גנובים וסוגים שונים של חומרים אסורים – אך יעילותן במלחמה נגד הטרור מוטלת בספק. טרוריסטים שאומנו כהלכה יוכלו להשיב לשאלות בצורה משכנעת, להימנע מהזעה ולתפקד היטב במצבי לחץ, וכך יצליחו להערים על השיטה בקלות.
השיבושים בנמלי התעופה בעקבות גילוי תוכנית הפיגועים בלונדון הביאו רבים להעלות את הצורך להתמקד במקור של הטרור האיסלאמי ובנוסעים מוסלמיים. כפי שנכתב במאמר מערכת בוול סטריט ג'ורנל, "כדי לשוב למצב נורמאלי בתחום הנסיעות, שירותי הבטחון בנמלי התעופה יצטרכו להשתפר בהבחנותיהם בין נוסעים בעלי סיכון גבוה ונוסעים מן השורה".
טיעון זה מתחלחל יותר יותר. לפי סקר מהתקופה האחרונה 55% מהבריטים תומכים בשיטות הלוקחות בחשבון "מוצא או חזות", ורק 29% התנגדו. לורד סטיבינס, ראש סקוטלנד יארד לשעבר, הביע תמיכה בהתמקדות בגברים מוסלמיים צעירים. הגארדיין מדווח כי "ישנן מדינות באיחוד האירופאי, צרפת והולנד בייחוד, הרוצות....להפעיל בבדיקות גלויות בנוסעים מוסלמיים".
פוליטיקאי אחד בוויסקונסין ושניים במדינת ניו יורק הביעו תמיכה בשיטות הבחנה כאלה. מגיש חדשות של רשת פוקס, ביל אוריילי, הציע לראיין כל הנוסע מוסלמי בין הגילים 16-45. מייק גאלאגהר, מהפופולאריים במגישי הרדיו בארה"ב, הכריז שהוא רוצה "תור מיוחד לנוסעים מוסלמיים" בנמלי התעופה. ובטור שכתב עבור האיבנינג בולטין, רוברט סנדלר הציע "לשים את המוסלמים על מטוס אחד וכל השאר במטוס אחר".
בבריטניה דווח שהמשרד לתחבורה מבקש להתחיל בהבחנת נוסעים שתיקח בחשבון את אמונתו הדתית של הנוסע. יש דיווחים מנמלי תעופה בבריטניה שכבר החלו בכך – לפעמים ביוזמת נוסעים אחרים.
ראוי לציין שלוש מסקנות העולות מדיון זה. ראשית, מאחר וכל הטרוריסטים האיסלאמיסטיים הם מוסלמים, אין מנוס מלהתמקד במוסלמים. שנית, רעיונות כגון "תורים למוסלמים בלבד" אינם מעשיים; חוד החנית במלחמה נגד מוסלמים בעלי השקפה איסלאמיסטית חייב להיות פעילות מודיעינית.
שלישית, הסיכויים ששיטות הבחנה המתמקדות במוסלמים תיושמנה אינם גבוהים. כפי שהמאמר בוול סטריט ג'ורנל ציין, "העובדה שכפסע הפריד בינינו לבין מותם של 3,000 בני אדם מעל האטלנטי עדיין אינה מצליחה להתגבר על מושגים של 'חשיבה נכונה' כדי להעניק לנו בטחון מתוחכם יותר".
בהתחשב בעובדה שמותם של 3,000 בני אדם ב-2001 עשתה רושם מוגבל, ובהתאם לתיאורייה שלי "חינוך על ידי רצח" – כלומר שבני אדם שמים לב לבעית האיסלאם הרדיקאלי רק כאשר הדם זורם ברחובות – אני צופה שיפעילו שיטות יעילות של הבחנת נוסעים רק אחרי שחיי אדם רבים במערב, כ-100,000 למשל, יאבדו.
