ההווה העגום של הציונות

"כיום כולנו הולכים בעקבות קיינז". כך התבטא פעם ריצ'ארד ניקסון באמירה מפורסמת בדיוק כשהתיאוריות הכלכליות של ג'ון מיינרד קיינז החלו מאבדות את שמן הטוב. בדומה לכך, ניתן היה לומר בשנת 1989 כשקיומה של ישראל היתה כבר מקובל למדי ברחבי העולם, "כיום כולנו ציונים". לא עוד.

ישראל נמצאת במצור מכל הכיוונים: האיראנים מייצרים נשק גרעיני, הסורים מאחסנים נשק כימי, המצרים והסעודים מפתחים כוחות קונבנציונליים רציניים, החיזבאללה תוקף מלבנון, הפת"ח מיהודה ושומרון, החמאס מעזה, ואזרחי ישראל המוסלמיים הולכים ומקצינים פוליטית ונעשים אלימים יותר.

בעולם, פרופסורים, כותבי מאמרי מערכת ופקידים במשרדי חוץ קוראים תיגר על המשך קיומה של מדינה יהודית. אפילו ממשלות ידידותיות, ביחוד ממשל בוש, מקדמות יוזמות דיפלומטיות החותרות תחת ההרתעה של ישראל בשעה שמערכות הנשק שהן מוכרות מכרסמות בבטוחנה.

אבל בוא נניח שמדינת ישראל תצליח להתמודד איכשהו עם כל הבעיות הללו. היא עדיין צריכה להתמודד פנים אל פנים עם הבעיה העקרונית הניצבת לפתחה: אוכלוסייה יהודית ההולכת ומתפכחת, ואף מתביישת, מהאידיאולוגיה העומדת ביסודה, הציונות, התנועה היהודית הלאומית.

כפי שהגו אותה תיאודור הרצל (1860-1904) והוגים אחרים, קריאתה של הציונות למדינה יהודית עצמאית תאמה את רוח התקופה והקשרה המדיני. אם הסינים, הערבים והאירים ביקשו להקים מדינות-לאום, מדוע שהיהודים לא יעשו כן?

אדרבה, דוקא היהודים. במשך אלפיים שנה הם שילמו מחיר גבוה יותר מכל עם אחר בשל חולשתם הפוליטית. היהודים גורשו, נחשבו הפקר, נרדפו ונרצחו בסיטונאות כפי שלא נעשה לשום עם אחר. הציונות הציעה דרך מילוט מההיסטוריה הטרגית הזאת על ידי זקיפת הקומה הלאומית ונטילת החרב בידיים.

עוד מראשית דרכה היו מתנגדים רבים לציונות בקרב היהודים עצמם: חרדים, יהודים עיראקיים נוסטלגיים ורבנים רפורמיים. ברם, עד לאחרונה, אלה היו בשוליים. כיום, בשל ילודה גבוהה, הציבור החרדי, שהיה פעם מגזר קטן ביותר, מהווה 22% מכלל הילדים הלומדים בכיתה א' בישראל. אם נוסיף לכך מספר דומה פחות או יותר של ילדים בגיל זה במגזר הערבי, דומה שיש להתכונן לתהפוכות של ממש בפוליטיקה הישראלית עד שנת 2025.

מה שגרוע יותר מבחינתה של ישראל היא העובדה שרגש הלאומיות היהודית שהיה פעם נחלת רוב ככל הציבור היהודי החילוני כבר אינו מובן מאליו; רבים מהם רואים בו אידיאולוגיה בת המאה ה-19 שפג תוקפה. יש שמסכימים לקביעה שהמושג 'מדינה יהודית' מייצגת תפיסה גזענית הדוגלת בעליונות על רקע גזעי. ויש שנוטים לחזונות אוניברסליים או רב-תרבותיים. יש לשים לב לתמורות הניכרות כבר היום:

• יותר ויותר ישראלים צעירים נמנעים מלשרת בצבא: 26% מקרב הבנים מחוייבי הגיוס ו-43% מקרב הבנות מחוייבות הגיוס לא גוייסו ב-2006. צה"ל מודאג ומבקש חקיקה שתפסיק מתן הטבות הניתנות על ידי המדינה לאזרחים יהודיים שלא שירתו בצבא.

• על פי הוראתו של היועץ המשפטי לממשלה מנחם מזוז, הפעילות של הקרן הקיימת לישראל, אחד המוסדות הציוניים הראשונים (נוסד ב-1901), שעסקה מאז ומעולם ברכישת קרקעות עבור יהודים בלבד, לא תוכל להמשיך בעתיד בסיוע המדינה.

• שורה של היסטוריונים ישראליים ידועים התמקדה בטיעון שמדינת ישראל נולדה בחטא והיתה מאז ישות הפועלת עוול.

• משרד החינוך הישראלי אישר ספרי לימוד לכיתה ג' במגזר הערבי המתארים את הקמת המדינה כאסון ('נאכבה' בערבית).

• אברהם בורג, נצר למשפחה ציונית בכירה וחבר בולט במפלגת העבודה לשעבר, פירסם ספר בו הוא משווה את ישראל לגרמניה של שנות ה-30.

• על פי סקר שנערך ב-2004 בקרב יהודים בארה"ב, 17% בלבד מגדירים את עצמם כ"ציונים".

בהקשר רחב יותר, סטייה זו מערכי הציונות משקפת מגמה דומה במדינות רבות במערב בהן ניכרת ירידה בפטריוטיזם ובגאווה הלואמית בנוסח הישן. אזרחי מערב אירופה נוטים שלא לראות משהו ייחודי ובעל ערך בהיסטוריה, במנהגים ובאורח החיים במדינותיהם השונות. בחודש שעבר, למשל, הנסיכה מקסימה של הולנד, אשתו של יורש העצר, הודיעה ש"הזהות ההולנדית אינה קיימת", וזכתה לתשואות בתקשורת. שקיעת הפטריוטיזם במערב רק מחמירה את מצבה של ישראל; פירוש הדבר הוא שההתפתחויות בישראל הן חלק ממגמה רחבה יותר, ועובדה זו תקשה על אלה המעוניינים להתנגד לה ולהפוך אותה על פיה.

בנוסף לכל אלה, הערבים היום נעים בכיוון ההפוך ורושמים שיאים של לוחמנות אתנית ודתית.

כציוני, אני בוחן את המגמות הללו עם תחושה מבשרת רעות לעתידה של ישראל.

אני מתנחם בעובדה שהבעיות של היום לא נראו באופק ב-1989. יתכן שב-2025 עתידה של הציונות יהיה מבטיח יותר, כאשר המערב בכלל והישראלים בפרט יתעוררו סוף סוף לסכנות שמציגים בפניהם הפלשתינאים הדורשים פירוקה של מדינת ישראל, הג'יהאדיסטים וקיצוניים אחרים במזרח התיכון.

____________________________________________________________________

עדכון מ-26 במרס 2008: הנסיכה מקסימה אמנם זכתה לתשואות בתקשורת, אך לפי סקר שנערך בנושא 66% מהנתינים ההולנדיים אינם מקבלים את דעתה ש"זהות הולנדית" אינה קיימת למעשה.