נוכחותו האומללה של בשאר אסד בארמון הנשיאותי של דמשק עשויה, בניגוד להנחות מערביות, להועיל יותר מאשר להזיק. משטרו הרצחני, הטרוריסטי והפרו-איראני הוא גם בלתי אידיאולוגי וחילוני באופן יחסי; הוא מונע אנרכיה, שלטון איסלאמיסטי, רצח עם ושליטה בנשק הכימי של סוריה על ידי גורמים סוררים.
בעוד מלחמת האזרחים בסוריה מתעצמת, מדינות מערביות מוסיפות להגדיל את סיוען למורדים כדי להפיל את אסד ואת קלגסיו. בעשותן זאת מקווה המערב להציל חיים ולסייע לטרנספורמציה דמוקרטית. קולות מערביים רבים קוראים ליותר מאשר סיוע לא-קטלני אשר מוצע כעת, ורוצים לחמש את המורדים, להקים אזורים בטוחים ואפילו להצטרף למלחמה נגד הממשלה.
ואולם סיוע למורדים זונח שאלה עקרונית: האם התערבות בסוריה נגד אסד מקדמת את האינטרסים שלנו? שאלה מתבקשת זו מוחמצת כיוון שרבים מאזרחי המערב מרגישים כה בטוחים בשלומם, שהם שוכחים את ביטחונם ובמקום זאת מתמקדים בדאגות כלפי מי שהם תופסים כחלשים וכמנוצלים. אבל הסיוע למורדים טומן בחובו חסרונות רבים למערב.
ראשית, המורדים הם איסלאמיסטים ומתכוונים לבנות ממשלה אידיאולוגית עוינת למערב אף יותר מאסד. יחסיהם השבירים עם טהרן יאוזנו על ידי סיועם לקידום הכוח הברברי של הכוחות הסונים האיסלאמיים. שנית, הטענה שהתערבות מערבית תפחית את ההשפעה האיסלאמיסטית של המורדים על ידי החלפת הכוחות שנוהרים לסוריה ממדינות סוניות היא מגוחכת. המורדים של סוריה אינם זקוקים לסיוע המערב כדי להפיל את משטר אסד (ולא יכירו תודה על כך אם יקבלו סיוע כזה, אם עיראק יכולה לשמש דוגמה). הקונפליקט הסורי בבסיסו מעמת את הרוב הערבי הסוני, נטול הזכויות, המהווה כ-70 אחוזים, נגד המיעוט העלאווי המיוחס של אסד, המהווה 12 אחוזים. תוסיפו לזה את הסיוע של המתנדבים האיסלאמיסטים הזרים, וכן כמה מדינות סוניות (טורקיה, ערב הסעודית, קטאר) - וגורלו של משטר אסד נחרץ. אסד אינו יכול להכניע את המרד המתרחב והולך נגד שלטונו; ואכן, ככל שחייליו טובחים ומטילים מומים, מתרחשות יותר עריקות והתמיכה בו מתכווצת למיעוט העלאווי.
דבר שלישי, זירוז התמוטטות משטרו של אסד לא יציל חיים. דבר זה יסמן לא את סיום הסכסוך, אלא את סיומו של הפרק הפותח בלבד עם אלימות נוראה יותר שכנראה תגיע לאחר מכן. בעוד הסונים סוף סוף נוקמים את דיכוים בן 50 השנים על ידי העלאווים, ניצחון המורדים מבשר רצח עם פוטנציאלי. הסכסוך הסורי כנראה יהפוך קיצוני ואלים כל כך שמדינות המערב ישמחו ששמרו מרחק משני הצדדים.
דבר רביעי, הסכסוך הסורי המתמשך מציע יתרונות למערב. כמה ממשלות סוניות ציינו את איפוקו של ממשל אובאמה מלפעול וקיבלו אחריות לחלץ את סוריה מהמעגל האיראני; זוהי התפתחות מבורכת לאחר עשורים שבהם "אירחו" את הרפובליקה האיסלאמית השיעית. בנוסף, כאשר איסלאמיסטים סונים נלחמים באיסלאמיסטים שיעים, שני הצדדים נחלשים ויריבותם הקטלנית מפחיתה את יכולותיהם נגד העולם החיצון.
היוצא מן הכלל היחיד למדיניות אי ההתערבות יהיה כדי לאבטח את מאגר הנשק הכימי העצום של סוריה, הן כדי למנוע מקבוצות טרור לאחוז בו והן כדי למנוע מאסד להשתמש בו בתרחיש אפוקליפטי בעודו נופל, אף שמשימה קשה זו עלולה לדרוש את שליחתם של עד כ-60 אלף כוחות קרקע זרים לסוריה.
שום דבר בחוקיהן של מדינות המערב אינו דורש מהן להתערב בכל סכסוך זר; הישארות מחוץ לסכסוך תוכיח את עצמה כמהלך חכם. נוסף על התועלת המוסרית של לא להיות אחראי לזוועות שעוד יגיעו, שמירת מרחק תתיר למערב סוף סוף לסייע לידידים האמיתיים שלה בסוריה, הליברלים של המדינה.
