למה שכבר כיניתי "תפנית חדה וקשוחה של ארה"ב כלפי ישראל" יש שלוש תוצאות מהירות, בלתי מועילות, המצביעות על קשיים עתידיים:
התוצאה הראשונה: החלטתו של אובאמה להקשיח עמדות מול ישראל הביאה לדרישות גדלות והולכות מצד הפלשתינים. ביולי החליטו יו"ר הרשות, מחמוד עבאס, והנושא ונותן המוביל שלו, סאיב עריקאת, לדרוש מישראל חמישה ויתורים חד־צדדיים: מדינה פלשתינית עצמאית, נסיגת ישראל לגבולות 67' (למעט גשר טריטוריאלי בין יהודה ושומרון ורצועת עזה), "זכות שיבה" פלשתינית לישראל, פתרונות לכל נושאי הסדר הקבע לפי תוכנית עבדאללה משנת 2002, והקפאת כל בנייה יהודית במזרח ירושלים וביהודה ושומרון. אולם מצדדי השלום יודעים כי הניסיון מלמד שדרישות מוגזמות מסוג זה רק מפחיתות את המוכנות הישראלית לוויתורים.
התוצאה השנייה: הממשל האמריקני מקבל הוראות מעבאס ומעביר אותן לישראל. עבאס קבל באוזני האמריקנים על בנייתם של 20 דירות וחניון תת־קרקעי בשכונה המזרח־ירושלמית שמעון הצדיק, הממוקמת 1.4 ק"מ מצפון לעיר העתיקה, וטען שהדבר ישפיע על המאזן הדמוגרפי בעיר. מחלקת המדינה זימנה מיד את שגריר ישראל בוושינגטון, מיכאל אורן, ב־17 ביולי והורתה לו לדרוש מישראל להפסיק את הבנייה. האם זו דרישה הוגנת? בואו נבדוק את הרקע לסיפור. שכונת שמעון הצדיק הוקמה ב־1891 על ידי יהודים ציוניים שרכשו את הקרקע מערבים. אולם בעקבות פרעות מצד ערבים ולאחר הכיבוש הירדני, נטשו היהודים את המקום. בשנות ה־30 הקים המופתי הפרו־נאצי של ירושלים, אמין אל־חוסייני, מבנה שלימים היה למלון שפהרד. אחרי מלחמת ששת הימים הגדירה ישראל את המבנה כ"נכס נטוש". איש העסקים האמריקני אירווינג מוסקוביץ רכש את הקרקע ב־1985 והשכיר את המבנה למג"ב עד 2002. לפני שבועיים קיבלה החברה שבבעלותו, C&M נכסים, את כל האישורים הנדרשים כדי לשפץ את המלון ולבנות במקום דירות.
מכל מקום, התוצאה השלישית היא שהדרישה האמריקנית עוררה נחישות ישראלית לא להיכנע. ואדרבה, לעמוד על עמדותיה המסורתיות של המדינה ביחס לירושלים. השגריר אורן כבר דחה את הדרישה האמריקנית. בנימין נתניהו הודה ש"הופתע" מדרישת ארה"ב והבטיח לעמיתיו "לא אכנע בעניין זה".
רשמית, נתניהו הבהיר שאין מקום לוויתורים ועמד על כך שהריבונות הישראלית בירושלים "אינה ניתנת לערעור". הוא ציין ש"תושבי ירושלים יכולים לרכוש דירות בכל רחבי העיר", והדגיש כי "בשנים האחרונות מאות דירות בשכונות היהודיות ובמערב העיר נרכשו או נשכרו על ידי תושבים ערבים ולא התערבנו בכך. זאת אומרת שאין איסור לערבים לקנות דירות במערב העיר, ואין איסור על יהודים לקנות דירות או לבנות דירות במזרח העיר. זו מדיניות של עיר פתוחה שאינה מחולקת על פי השתייכות דתית או לאומית".
ונתניהו סיים בנימה חריפה: "לא נוכל לקבל את הרעיון שליהודים לא תהיה זכות לקנות או לבנות בכל מקום במזרח ירושלים. אני יכול לתאר לעצמי מה היה קורה אילו מישהו היה מציע שיהודים לא יוכלו לחיות או לקנות בשכונות בלונדון, ניו יורק, פאריס או רומא". שר החוץ, אביגדור ליברמן, חזר על הדברים, ואילו שר ההסברה והתפוצות, יולי אדלשטיין, הוסיף שדרישת ארה"ב "מלמדת כמה מסוכן להיגרר לדיונים על הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון. דיונים אלה יובילו לדרישה להקפאה בישראל כולה".
מאז 27 במאי, כשממשל אובאמה החל את המתקפה על "התנחלויות" ישראליות, אנו עדים לנאיביות בלתי צפויה מצד ארה"ב. האם הממשל לא יכול היה לדעת מראש כי כאשר וושינגטון נותנת הוראות לבעלת בריתה העיקרית במזרח התיכון - הכישלון מובטח מראש? הפעם הממשל הפגין חוסר הבנה וחוסר יכולת כאשר החליט להעלות דרישה בנושא שקיים לגביו קונצנזוס בישראל - לא על "מאחז" מבודד, אלא בקשר לשכונה ירושלמית המתהדרת בשורשיה הציוניים משנת 1891.
מתי יעמוד אובאמה על טעותו וייסוג ממנה? כמה נזק יגרום עד אז?
