לפני מספר שנים פילוסוף ישראלי מוביל הגדיר את אחיו כ"עם מותש, מבולבל וללא כיוון". טרם התיישב על כס ראש הממשלה, אהוד אולמרט אמר את הדברים יוצאי הדופן הבאים: "עייפנו מלהילחם, עייפנו מלהיות אמיצים, עייפנו מלנצח, עייפנו מלהביס את אויבינו". מתוך רוח שבורה זו מדינת ישראל נסוגה תחת אש פעמיים בתוך חמש שנים, מלבנון ומעזה – וכתוצאה מכך היא נלחמת כיום דוקא במקומות אלו.
חברי קונגרס מסויימים כבר שמו לב לבעיה; הצעתי לרשות המבצעת היא לקחת את דבריו של אולמרט ברצינות, ולתמוך בבעלת ברית מותשת זו המקורבת לארה"ב באופן יוצא דופן. ישראל אמנם מסוגלת להתגונן בהצלחה ובמיומנות (כפי שמוכיחים האירועים האחרונים), אך אין בה את הנחישות לנקוט במאמצים הממושכים הדרושים כדי להכניע את אויביה. ואויבי ישראל – חמאס, חיזבאללה ואיראן – הם גם אויביה את של אמריקה.
בהתבסס על הערכה זו, אני מציע לממשל לפנות לתל אביב במספר בקשות כדי להגן על האינטרסים של אמריקה:
-
אל תעשו עיסקות עם ארגוני מחבלים, כגון העיסקה בשנת 2004 בה הוחלפו ישראלי מפוקפק אחד וגופותיהם של שלושה חיילים ישראלים עבור 429 מחבלים ופושעים חיים. הדבר רק מחזיר מחבלים לזירה ומזמין נסיונות חטיפה נוספים.
-
אל תאפשרו לחיזבאללה להצטייד באלפי טילי קטיושה מאיראן ולהציבם בדרום לבנון. מלאי הטילים המשוער שברשות חיזבאללה – קרוב ל-12,000 – מאיים לא רק על צפון ישראל כולו, כפי שהוכח בימים האחרונים; הוא מעניק לאיראן איום אסטרטגי המשליך על האיזור כולו.
-
אל תאפשרו לנשק להגיע לידי ארגון הטרור פת"ח, כפי שקרה לאחרונה לפי הג'רוסלם פוסט, כאשר כ-3,000 רובים מתוצרת ארה"ב ומיליון כדורים הועברו לארגון מתוך שאיפה שגויה לסייע לפלג פלשתינאי אחד לגבור על פלג אחר.
-
אל תמסרו את יהודה ושומרון למחבלי החמאס. צעד כזה יסכן את האינטרסים של ארה"ב בכמה מישורים, בין היתר כי הדבר יאיים על השלטון ההאשמי בירדן.
לישראל תפקיד חשוב במלחמה נגד הטרור בראשות ארה"ב; היא תיטיב להגן על עצמה, וכן תסייע לבעלת בריתה ארה"ב, לא בנסיונות להגיע להסכמים עם אויביה המושבעים, אלא בכך שתשכנע את אויביה שישראל היא עובדה קבועה ושאין אפשרות להכריע אותה. השגת מטרה זו דורשת לא אלימות לעתים מזומנות אלא מאמצים שיטתיים וממושכים כדי לשנות דפוסי חשיבה אזוריים. על כן מן הראוי שקובעי המדיניות בארה"ב ימליצו לאולמרט שיש לראות בלחימה הנוכחית לא פרשייה יוצאת דופן החורגת מהשיגרה הדיפלומטית, אלא חלק מעימות ארוך-טווח.
עם הופעתה של איראן הלוחמנית – והמחומשת בנשק גרעיני בעתיד הלא רחוק? – המפה האסטרטגית של המזרח התיכון עומדת בפני שינוי יסודי. איום-על זה צריך לעמוד ברקע של כל החלטה ישראלית מהיום והלאה – האם לשוב לשטחים בעזה, את מה לסמן כמטרה בלבנון, או האם לפתוח במהלכים צבאיים נגד סוריה.
באופן פרדוקסלי, אירועי השבוע האחרון הם חדשות טובות: רבים במזרח התיכון, לא רק הישראלים, חוששים מפני שאיפותיה של איראן. חששות אלה דירבנו את הממלכה הסעודית לפתוח בגינוי ההתקפות של חמאס וחיזבאללה נגד ישראל כ"הרפתקאות פזיזות". וכפי שכתב הג'רוסלם פוסט חאלד אבו טאומה כבר תיעד, התקפות-הנגד של ישראל הולידו "קואליציה נגד חיזבאללה". מדיניות ישראלית נבונה תשפיע רבות על התפתחות ראשיתית זו.
כעת, שהערבים מודאגים מאיסלאמיסטים איראניים יותר מציונים ישראליים, נפתח חלון הזדמנות. דרוש תיאום מלא בין וואשינגטון לירושלים, לרבות תזכורות מדי פעם לישראלים שיש להם מלחמה שהם חייבים לנצח.
