כיצד צריך ציבור הבוחרים האמריקני, אשר הדאגה לישראל מניעה אותו, להתייחס לבחירות לקונגרס האמריקני בנובמבר?
לאחר כמעט שנתיים של שליטה דמוקרטית על הרשות המבצעת והמחוקקת של הממשל האמריקני, דבר אחד ברור: גם אם נתעלם לרגע מהנשיא אובאמה, סקירה של פעולותיהם מעידה כי הנציגים הדמוקרטים תומכים בישראל פחות מאשר הרפובליקנים.
אפשר לציין בהקשר זה כי בינואר 2009, אחרי מבצע עופרת יצוקה, 60 חברי קונגרס דמוקרטים הגישו למזכיר המדינה בקשה לסייע לאונר"א מבחינה כספית כדי "לשקם ולהעניק סיוע הומניטרי לעזה". אף רפובליקני לא הצטרף לבקשה.
בינואר 2010, באותה רוח, חתמו 54 חברי קונגרס דמוקרטים על מכתב לאובאמה וביקשו ממנו להציע "פעולות למען שיפור מיידי של עזה בתחומים רבים", שמהן השתמע אפילו תמיכה ישירה בחמאס. אף רפובליקני לא הצטרף לבקשה.
בניגוד דרמטי לכך, כמה חודשים לאחר מכן חתמו 78 רפובליקנים על מכתב "לראש הממשלה היקר, נתניהו" כדי להביע "תמיכה איתנה" בישראל.
בשל המשבר הדיפלומטי שהתחולל במרץ 2010 בין ישראל לממשל אובאמה, בעקבות ביקורו של ג'ו ביידן בישראל, חתמו 333 חברי בית הנבחרים על מכתב שהיה מיועד למזכיר המדינה ובו אישרו מחדש את הברית בין ארה"ב לישראל. 102 חברים לא חתמו, מתוכם 94 דמוקרטים ו־8 רפובליקנים.
אבל ההבדל ביחס לישראל לא מתבטא רק ביחס של הנציגים האמריקנים אלא גם בדעת הקהל של בוחרי המפלגה הרפובליקנית לעומת הדמוקרטית. ניתוח סקר מקיף שנערך באפריל 2009 מעיד כי רק עשרה אחוזים מהמצביעים לאובאמה תמכו בהידוק הקשר עם ישראל, לעומת 60 אחוזים מהמצביעים למקיין שתמכו בכך. לעומת זאת, 80 אחוזים ממצביעי אובאמה תמכו בשיחות עם חמאס ואילו 73 אחוזים ממצביעי מקיין התנגדו. כמו כן, 61 אחוזים ממצביעי אובאמה תומכים ב"זכות השיבה" של הפלשתינים, לעומת רק 21 אחוזים ממצביעי מקיין שתמכו בכך.
סקר שנערך לפני חצי שנה העיד כי 73 אחוזים ממצביעי הדמוקרטים תומכים בדילול הקשר עם ישראל, לעומת רק 24 אחוזים שתמכו בכך מקרב בוחרי הרפובליקנים. כדי לא להעיק עם מספרים, נציין סקר אחרון ורלוונטי לבחירות הקרובות לקונגרס, וממנו עולה כי 39 אחוזים מקרב המצביעים הדמוקרטים יעדיפו לבחור נציג הידוע באהדתו לישראל, וזאת לעומת 69 אחוזים מקרב המצביעים הרפובליקנים.
פרשנים פוליטיים ואנליסטים מצביעים על כך כי בשנים האחרונות הולכים ומתחדדים ההבדלים האידיאולוגיים בין הרפובליקנים לדמוקרטים בתחומים שונים. ובהקשר הישראלי ניתן לומר כי אם בעבר היה קונצנזוס בין הרפובליקנים לדמוקרטים לגבי תמיכה עקרונית בישראל וביחסים איתה, היום מתפתחות בקרב חלק מהדמוקרטים מגמות קיצוניות שמפרקות את התמיכה האוטומטית. החוקר ג'יימס זוגבי, שפועל במכון הערבי־אמריקני, סיכם לאחרונה את המצב בקובעו כי "הודות לשינויים במפלגה הדמוקרטית, ישראל הפכה לנושא מפלגתי בפוליטיקה האמריקנית ולא נושא שעליו יש הסכמה בסיסית".
בסוף מארס 2010, במהלך השפל ביחסים בין ארה"ב לישראל, נכתב ב"וושינגטון פוסט" כי "בכירים ישראלים מעריכים שראש הממשלה מחפש דרכים כדי להרוויח זמן עד הבחירות לקונגרס בתקווה כי אובאמה יאבד את התמיכה שלו בקונגרס ויותר רפובליקנים פרו־ישראלים ייבחרו". גם אם זו היתה רק הערכה פוליטית, היא יכולה לשמש מדריך לבוחר האמריקני המבקש לסייע לישראל דרך הבחירות הקרובות.
