לאחרונה פורום מזרח התיכון הוזמן על יד מכון הסקרים פכטר לערוך סקר הכולל שלוש שאלות בקרב אלף אזרחים מצריים מייצגים ואלף אזרחים סעודיים עירוניים. הפורום בחר להתמקד בשתי המדינות המקטבות ביותר באיזור, ישראל ואיראן. התוצאות מאירות עיניים.
(הערה טכנית: המשיבים ראויינו בבתיהם בשפה הערבית בחודש נובמבר מתוך שאלון מובנה על ידי חברה מקומית מסחרית, פרטית, אמינה ובעלת מוניטין. הסטייה הסטטיסטית היא ± 3%).
איראן: במציאות של מלחמה קרה השוררת כיום במזרח התיכון, הרפובליקה האיסלאמית של איראן עומדת בראש הגוש ההמפכני בעוד הממשלות במצרים ובערב הסעודית עומדות בראש גוש הסטטוס-קוו המתנגד לאיראן. כמה מודאגות האוכלוסיות של סעודיה ומצרים מהתעצמותה הגרעינית של איראן? מכון פכטר העמיד שתי שאלות עבור הפורום: "בהנחה שהממשל האיראני ימשיך בתוכניתו להעשרת אורניום, האם תתמוך במתקפה ישראלית נגד מתקני הגרעין של איראן?", ו"מה דעתך על מתקפה אמריקנית נגד מתקני הגרעין של איראן?".
במצרים, 17% תמכו במתקפה ישראלית ו־25% במתקפה אמריקנית. בערב הסעודית 25% תמכו במתקפה ישראלית ו-35% במתקפה אמריקנית. שיעור התמיכה במתקפה ישראלית מפתיע לטובה, ואילו שיעור התמיכה במתקפה אמריקנית הוא בערך כפי שציפיתי. נתונים אלה מאמתים את המסקנות אליהן הגיע דוד פולוק ממכון וושינגטון למדיניות במזרח הקרוב שבדק והשווה ממצאים מסקרי דעת קהל ומצא "רמות גבוהות ומפתיעות של תמיכה – בקרב סעודים בפרט – בנקיטת פעולה קשה נגד תוכנית הגרעין של איראן".
נתונים אלה מלמדים שבין שישית לשליש מן האוכלוסייה בשתי המדינות החשובות ביותר בגוש הסטטוס-קוו יראה מתקפה ישראלית או אמריקנית על תשתיות הגרעין של איראן בעין יפה. אין מדובר אמנם במיעוט זניח, אבל שיעור תמיכה זה עדיין נמוך דיו כדי להניא את ממשלות מצרים וערב הסעודית מלהיות קשורות בדרך כלשהי למתקפה נגד איראן. באשר לערב הסעודית בייחוד, דומה שהאפשרות שמדינה זו תאפשר לכוחות ישראליים לעבור במרחב האווירי שלה אינה באה בחשבון.
ישראל: הפורום שאל "מצרים/ערב הסעודית מוגדרות כמדינות איסלאמיות; בנסיבות המתאימות האם היית מקבל/ת את מדינת ישראל כמדינה יהודית?". במקרה זה, 26% מהמצרים ו-9% מהסעודים השיבו בחיוב.
שאלה זו נשאלה כדי לכמת את ליבת הסכסוך הערבי-ישראלי. סכסוך זה אינו נובע מגודלה של ישראל, משאביה, נשקה, שליטתה על מקומות קדושים, או מספר אזרחיה הגרים בגדה המערבית. הסכסוך נעוץ במטרה היסודית של הציונות: הקמתה של מדינה בעלת זהות יהודית.
מבחינה היסטורית, מאז שנות ה-1920 כ-20% מהפלשתינאים היו מוכנים לחיות לצד ישראל בשלום. תגובת אזרחי מצרים בסקר שלנו היא מעט גבוהה מנתון זה, אבל תגובת אזרחי ערב הסעודית נמוכה בהרבה, עובדה המשקפת את האופי הדתי הגלוי יותר של החיים הפוליטיים בסעודיה בהשוואה למצרים. הממצאים מאשרים שהמקור ממנו נובעת ההתנגדות לציונית בימינו הינו האיסלאם ולא הלאומיות.
עיון בממצאי הסקר מלמדים כי אין הבדלים גדולים על בסיס דמוגרפי (גיל, השכלה וכו'). ממצא אחד הראוי לציון הוא שבקרב המצרים יותר נשים מגברים מוכנות לקבל את ישראל כמדינה יהודית, ואילו בסעודיה המצב הפוך. לתופעה זו אין הסבר ברור.
בערב הסעודית קיימת חלוקה גיאוגרפית ברורה למדי. תושבי מערב המדינה הסמוך לישראל נוטים הרבה יותר לקבל אותה כמדינה יהודית מאשר התושבים של מרכז ומזרח המדינה המרוחקים יותר. לעומת זאת, נטייתם של תושבי המרכז והמזרח לתמוך במתקפה אמריקנית נגד איראן הסמוכה גבוהה ב-50% מזו של תושבי מערב המדינה המרוחק.
הממצאים מלמדים עוד שהמחוזות המערביים של ערב הסעודית (חיג'אז, אסיר) משמרים את אופיים הליברלי, בעוד שבמחוזות המזרחיים (אל-אחסא) ישנם שיעים רבים וכך גם חרדה גדולה יותר מפני איראן. הבדלים אזוריים אלו מצביעים על כך שיש לראות בערב הסעודית לא ישות אחידה אלא מיזוג של מחוזות בעלי זהויות היסטוריות שונות, ושראוי לקחת זאת בחשבון בשעה שבאים לקבוע מדיניות.
לסיכום, סקר זה מצביע על כך שקיים בסיס קטן אך לא זניח של דעות חיוביות במדינות אלו שככלל עוינות את המערב וישראל. גם אם אין מקום לתקוות שבסיס זה יתורגם למדיניות ממשית בעתיד הנראה לעין, יש כאן על כל פנים גרעין של שכל בריא אשר אם יטופח כראוי, יתכן שניתן לבנות עליו כדי לקבל מציאות משופרת בעתיד.
