כמעט בלי שהדבר הובלט דיו, ממשלת ישראל ניצחה ניצחון גדול לאחרונה כאשר ממשל אובאמה ויתר על כמה היבטים ביוזמה המדינית שלו.
אם הבעתי בעבר חשש מעתיד היחסים בין ישראל לארה"ב, כרגע נראה כיוון חיובי יותר. כזכור, לפני ארבעה חודשים חשף הממשל האמריקני החדש מדיניות חדשה אשר שמה דגש חזק על עצירת הבנייה בהתנחלויות. באופן מפתיע, הפקידים האמריקנים דרשו הקפאה לא רק בגדה המערבית, אלא גם במזרח ירושלים - שטח ישראלי לפי החוק.
מזכירת המדינה, הילארי קלינטון, השיקה את היוזמה במאי, והודיעה כי נשיא ארה"ב "רוצה לראות את הפסקת ההתנחלויות - לא רק חלק, לא רק מאחזים, ולא נימוקים כמו 'גידול טבעי'", ואף הוסיפה כי "אנחנו מתכוונים ללחוץ בנקודה הזאת". אובאמה החרה החזיק אחריה כשאמר ביוני כי "ארה"ב אינה מקבלת את הלגיטימיות של ההתנחלויות... הגיע הזמן להפסיק". נראה היה כי פני הממשל למאבק חסר פשרות בנקודה זו.
לאור זאת, אבו מאזן המאושר התרווח בכיסאו, התראיין והכריז כי "האמריקנים הם המנהיגים של העולם... אני אחכה שישראל תקפיא את ההתנחלויות". עד אז אבו מאזן היה מעורב במגעים עם שישה ראשי ממשלה ישראלים ומעולם לא דרש את הקפאת ההתנחלויות. אבל אפשר היה להבין אותו. למה שהוא ידרוש פחות מאובאמה?
אולם התוצאה היתה שהפופולריות של אובאמה בישראל צנחה, ושל נתניהו - שהסכים להקפאה זמנית בגדה המערבית - עלתה.
עם הזמן היועצים הגאונים בממשל אובאמה הבינו כי הקשחת העמדות כלפי ישראל והיהירות שעליה התבססה תוכניתם ליישב את הסכסוך הישראלי־ערבי תוך שנתיים - רק הוכיחו את הנאיביות שלהם. וכך הם נאלצו להתפייס עם המציאות. בעת הוועידה בניו יורק בחודש שעבר אובאמה כבר דיבר על התקדמות ב"ריסון פעילות ההתנחלויות" ולא על "עצירה מוחלטת". מאז חשוב להבחין בשינוי במדיניות האמריקנית, שינוי בעל השלכות חשובות.
ניתן לקבוע כי האגף השמאלי הקיצוני בממשל בעצם נכנע לאגף השמאלי המרכזי. סוגיית ההתנחלויות כבר לא שולטת ביחסי ישראל־ארה"ב. ההתנחלויות עדיין מעצבנות את האמריקנים, אבל יש להן תפקיד משני במשא ומתן. אבו מאזן אמנם ממשיך להתעקש על הקפאת ההתנחלויות כאילו דבר לא השתנה, אבל הוא זה שנשמע מוזר ביחסים בתוך המשולש האמריקני־ישראלי־פלשתיני.
למרבה האירוניה, דווקא תומכי אובאמה בעיתונות העולמית זיהו את הכישלון של תחילת מהלכיו בשדה הישראלי־פלשתיני: מאמר המערכת ב"וושינגטון פוסט" התייחס בחודש שעבר ל"טעות בחישוב" של הממשל, ואילו ג'ונתן פרידלנד מה"גרדיאן" הביע חשש כי "אובאמה איבד מיוקרתו באזור שבו יוקרה חשובה". עושה רושם כי דווקא מבקריו של אובאמה החמיצו את החדשות.
נכון שהמדיניות האמריקנית יכולה להשתנות שוב ולתפוס כיוון אחר, אבל דומה כי מאז פגישת הפסגה המעט מגוחכת שאירגנו האמריקנים בניו יורק ניכרים סימנים ממשיים של תיקון מתמשך במדיניות האמריקנית בכל הנוגע לתהליך המדיני.
כמי שהביע לא פעם דאגה מעתיד יחסי וושינגטון־ירושלים, אני מרגיש צורך להדגיש גם את החדשות הטובות. עד כה אפשר לומר כי כדאי להסיר את הכובע בפני ראש הממשלה הישראלי, בנימין נתניהו, על כך שהצליח להסב את המדיניות האמריקנית למסלול נכון יותר.
הנושא החשוב הבא על סדר היום המדיני במזרח התיכון הוא הצורך למנוע מאיראן נשק גרעיני. נראה כיצד יתקדמו העניינים בנושא זה.
הכותב הוא מנהל פורום המזרח התיכון ועמית בכיר במכון הובר של אוניברסיטת סטנפורד
