התמונות מבית המאסר אבו-גרייב בעיראק נגעו בעצב כה רגיש בעולם המוסלמי עד שמומחה אחד כתב שתמונות האונס "היו שוות לפצצה גרעינית" אילו נצפו במדינות מוסלמיות. תגובות כה קיצוניות מעוררות את הנושא העדין של מין ביחסים בין המערב לאיסלאם.
הנחות היסוד של המערב בקשר למיניותן של נשים שונות במידה קיצונית מאלה של העולם המוסלמי. (להלן אני נסמך על רעיונותיה של פטימה מרניסי בספרה מעבר לרעלה: יחסי גברים-נשים בחברה מוסלמית מודרנית שהתפרסם ב-1975). במערב, ההנחה היתה עד לאחרונה שגברים חווים מין באופן שונה מנשים – הגבר נתפס כמי שיוזם את המרדף והפיתוי ומבצע את החדירה, בעוד האשה נתפסה כשותפה סבילה ואדישה. רק בתקופה האחרונה מקובל לחשוב שתשוקה מינית קיימת גם אצל נשים.
בהתחשב בנטייה המוסלמית להחזיק במנהגים ארכאיים, יש מן האירוניה בעובדה שבתרבות האיסלאם לא רק שנשים מתוארות כבעלות תשוקה מינית, אלא הן נתפסות כבעלות חשק יותר מן הגברים. ואכן, תפיסה זו קבעה את מקומה של האשה בחברה המוסלמית המסורתית.
על פי האיסלאם, הן גברים והן נשים מעוניינים ביחסי מין, ובשעת המשגל גופו של הגבר וגוף האשה עוברים תהליכים דומים המעניקים עונג דומה. אם במסורת המערבית מעשה המשגל נתפס כשדה קרב בו הזכר מפעיל את עליונותו על הנקבה, בעולם המוסלמי תמיד ראו בו מעשה מענג המשותף לשני אנשים.
למעשה, בעולם המוסלמי, בשל האמונה כי תשוקת האשה עזה הרבה יותר מזו של הגבר, הנטייה היא לראות באשה את הציידת ובגבר את קרבנה הסביל. אם אמנם למוסלמים מאמינים אין כל רתיעה ממין, היחס שלהם לנשים והסכנות שאלה מייצגות הוא אובססיבי. האשה נתפסת כמי שצרכיה עזים כל כך עד שהיא מסמלת את כוחות אי-השפיות ואי-הסדר. תשוקת האשה המשתוללת וכח המשיכה הנשית שאי אפשר לעמוד מפניו מעניקים לה שליטה על גברים המתקרבת לשליטתו של האל עצמו. חייבים לרסן אותה, שכן מיניותה הבלתי-נשלטת מסכנת את הסדר החברתי. (רמז לכך: למילה הערבית פיטנה שני פירושים – אי-סדר חברתי וגם אשה יפה).
ניתן לראות את כל המבנה החברתי של העולם המוסלמי כנסיון לרסן את מיניותה של האשה. החברה המוסלמית טורחת רבות להפריד בין המינים ולמעט במגעים שביניהם. כך אפשר להבין מנהגים מסויימים כגון הסוואת פני האשה ומגורים נפרדים לנשים, או ההרמון. נוהגים רבים אחרים משרתים את המטרה של החלשת כוחן של נשים על גברים, כגון הצורך שלה במתן רשותו של גבר כדי לנסוע, לעבוד, להתחתן או להתגרש. עובדה מאלפת היא שחתונה מוסלמית מסורתית נערכה בין שני גברים – החתן והאופוטרופוס של הכלה.
אפילו זוג נשוי אינו אמור להיות כרוך אחד אחר השני יותר מדי. כדי שהבעל לא יהיה שקוע כל ימיו בתשוקתו לאשתו ויזניח את חובותיו לאלוהיו, חיי המשפחה בבית המוסלמי מגבילים את הקשרים בין בני הזוג על יד חלוקת תפקידים ברורה. התוצאה היא יחסי כוחות בלתי מאוזנים (היא המשרתת שלו יותר מאשר בן-זוגו), והעצמת הקשר בין האם לבנה על חשבון הקשר הזוגי.
בדרך כלל, המוסלמים חיו על פי האידיאלים הללו של האיסלאם בכל הקשור ליחסים בין המינים בתקופה הפרה-מודרנית. ועם זאת לא נעלמה החרדה שהנשים תפרוצנה את הגדרים ותהרוסנה את החברה.
חרדות אלו הלכו וגברו במאות השנים האחרונות ככל שהשפעת המערב פשטה בעולם המוסלמי; מנהגי המערב כמעט תמיד מתנגשים עם מנהגי האיסלאם. מה שמבדיל ביניהם הוא העצמת כוחן של נשים והחירויות להן זכו באמצעות מעמד שוויוני בפני החוק, מונוגמיה, אהבה רומנטית, מיניות גלויה ורבים רבים אחרים. פועל יוצא מכך הוא שכל ציביליזציה רואה את השנייה כפגומה באופן יסודי, אם לא כברברית.
בעיני מוסלמים רבים, המערב מהווה לא רק איום חיצוני בדמות הכובש הכופר; הוא נתפס גם כמי שמכרסם במנגנונים המסורתיים שנועדו להתמודד עם האיום הפנימי, האשה. כל זה מוליד חשש בקרב רבים מפני אימוץ דרכים מערביות מחד, והעדפה לדבוק במנהגים ישנים מאידך. במילים אחרות, ההבדל במיניותם של שני המינים תורם לרתיעה הבסיסית של האיסלאם מפני המודרנה. פחד מפני הדרכים האירוטיות של המערב מיצר את צעדיהם של מוסלמים בתחום הפוליטי, הכלכלי והתרבותי. חששות מיניים מהווים אחת הסיבות העיקריות לטראומה של האיסלאם בתקופה המודרנית.
וזה מסביר את הרגישות הקיצונית בנושאים שונים ומגוונים כגון לבישת הבורקה על ידי בנות בבתי ספר בצרפת, מעשי רצח על רקע "כבוד המשפחה" בירדן, נהגות בסעודיה, והתמונות הנ"ל מבית המאסר אבו-גרייב בעיראק.
