תרגום: דר יובל ברנדשטטר
הנוהג של השפעת מזומנים על מחמוד עבאס והרשות הפלשתינית על מנת לעודד את ה"שלום" היא עמוד התווך של מדיניות מעצמות המערב, כולל ישראל, במיוחד מאז החמאס תפס את השלטון ברצועת עזה. אלא שמדיניות הברז הפתוח נושאת בחובה תוצאות הפוכות לכוונות, ולכן יש לעצור אותה בדחיפות.
מעט רקע: דוח של פול מורו עבור שרות המחקר של הקונגרס מתעד מענק של 815 מיליון דולר מאת האיחוד האירופי לרש"פ בשנת 2006 בלבד, ועוד תרומה של 468 מיליון דולר מארצות הברית. בחישוב הכולל תורמים אחרים מדובר בתרומה של מיליארד וחצי דולר .
שפעת הממון הזה הולכת וגדלה. באוקטובר התחייב הנשיא בוש ל410 מיליון דולר בנוסף ל-77 מיליון שנתרמו בתחילת השנה. מחלקת המדינה הצדיקה את הסכום המלכותי בנימוק ש"יש צורך מיידי ומוחלט לתמוך ברש"פ, אשר גם ארצות הברית וגם ישראל רואות בה שותף אמיתי לשלום". במהלך שימוע אישרר גארי אקרמן, יושב הראש של ועדת בית הנבחרים לנושאי המזה"ת ודרום-אסיה, את המענק.
מכיוון שלא נתקררה דעתה של קונדוליזה רייס מבזבוז כספי הציבור עד עתה הקימה שרת החוץ את המיזם לשיתוף אמריקאי-פלשתיני, ובין המעורבים בו בעלי הון כבדי משקל כגון סנדי וויל ו-לסטר קראון, ותפקידו על פי רייס, לממן "פרויקטים שמגיעים לפתחם של פלשתינים צעירים באופן ישיר, שמכינות אותם לאחריות הכרוכה באזרחות ומנהיגות, שלהן נודעת חשיבות חיובית עצומה".
גם האיחוד האירופי לא טמן ידו בצלחת. דווח שקרן השפע של האיחוד העבירה כשניים וחצי מיליארד דולר לפלשתינים רק בשנה הזו.
עבאס שעיניו תמיד נשואות קדימה הציב מטרה לאיסוף התחייבויות תמיכה בסדר גודל של 5.8 מיליארד דולר לשלושת השנים הקרובות, 208-2010, בועידת המדינות התורמות לרשות הפלשתינית אשר התכנסה בפריז בנוכחות נציגות של תשעים אומות. לפי הערכה מוצקה של אוכלוסיה פלשתינית של 1.35 מיליון ביהודה ושומרון מדובר בסכום מזעזע של 1400 דולר לאדם לשנה, דהיינו כל הכנסתו השנתית של אזרח מצרי. עבאס שנתמך על ידי ממשלת ישראל זכה להתחייבויות בסכום מדהים של 7.4 מיליארד, או מעבר ל1800 דולר לגולגולת לשנה באותה ועידת תורמים.
ובכן, עסקה טובה, אם אכן תתממש, הלא כן? כמה מיליארדים כדי לפתור סכסוך מסוכן בן מאה שנה, האמת, עסקת המאה.
אלא שאליה וקוץ בה. על פי מחקר מרענן שנעשה בידי Steven Stotsky , חוקר מערכות בשרותה של "הועדה לדיווח מדויק בנושאי המהזה"ת באמריקה" CAMERA) ) מבחינה היסטורית,כל זרימת מזומנים אל המערכת הפלשתינית מביאה לתוצאות הפוכות. סטוצקי הסתמך על מגוון מקורות, הבנק העולמי, קרן המטבע הבינלאומית, ומקורות סטטיסטיים רשמיים, ומביא לפנינו מספרים בדוקים משנת 1999 ואילך. תמיכה בתקציב הרשות הפלשתינית מול מספר מקרי המוות במסגרת הרשות הפלשתינית, אם כטרור ואם כפשע, יהודים וערבים כאחד. כאשר מציבים את שתי סדרות המספרים על אותו גרף מתקבלת תמונה מעניינת של הדהוד חוזר.
כאשר מציבים את הנתונים בהפרש של שנה אחת, כאשר מספר הרציחות נרשמות שנה לאחר קבלת הכספים ההקבלה ברורה עוד יותר.
בקיצור נמרץ, כל מיליון ורבע דולר נוספים מתבטאים ברצח נוסף כעבור שנה. על פי סטוצקי "הסטטיסטיקה הזו איננה באה להוכיח שתרומה כספית גורמת לאלימות. אבל היא מעלה שאלות באשר לתועלת של תרומה ממקורות זרים לצורך קידום המתינות ולחימה בטרור"
התיעוד של התופעה הפלשתינית מתאים למתווה רחב יריעה, כפי שמציינים ז'אן-פול עזאם ואלקסנדרה דלאקרואה במאמר משנת 2005 שכותרתו "תמיכה כלכלית ודחיית המלחמה בטרור". הם מצאו כי " התוצאה האמפירית של השוואת פעילות הטרור עם כמות התמיכה הכלכלית ממקורות זרים שמקבלת אותה מדינה מעידה על הקבלה חיובית חזקה" דהיינו, יותר תמיכה ממקורות זרים, יותר טרור.
אם נראה שמחקרים אלו מוכיחים את ההיפך מן ההנחות המקובלות, אשר משייכות טרור פלשתיני לעוני, אבטלה, דיכוי "כיבוש" (הגרשיים במקור) וחוסר תקווה, הרי הן מוכיחות את אשר טענתי שנים ארוכות שהבעיה נעוצה ב"ששון הפלשתיני". ככל שהפלשתינים עשירים יותר, כך הם מתחזקים, וכך הם ששים יותר אלי קרב.
ישראל סובלת מתובנות הפוכות של כלכלת המלחמה מאז החל המ"מ בתבנית אוסלו בשנת 1993. במקום למנוע משאבים מאויביהם הפלשתינים, העדיפו הישראלים לפעול על פי רעיונותיו ההזויים של שמעון פרס, ובמיוחד על פי חזון המזה"ת החדש, על מנת להעצים את יכולותיהם הכלכליות. כפי שכבר ציינתי עוד בשנת 2001, "הרעיון של תספוק האויב במשאבים בעוד אתה לוחם בו איננו מבריק כלל ועיקר".
אם כך, במקום לממן את עוינותם של הפלשתינים, על מעצמות מהערב, וישראל תחילה, לנתק את הרשות הפלשתינית מכל תמיכה כלכלית.
עדכון מן ה20 בדצמבר 2007. חישוב המבוסס של התיאוריה של סטוצקי, הכולל את הנתון של תרומה של 7.4 מיליאד דולר, שנעשה בידי האל צביקאי, מראה צפי ל- 4600 רציחות כל שנה למשך שלושת השנים הקרובות.
