מדי פעם לפעם לא-מוסלמים מעלים את הרעיון להוציא את הקוראן, האיסלאם ומוסלמים אל מחוץ לחוק. הרי לכם כמה דוגמאות מהחודש האחרון: קריאתו של מנהיג פוליטי בהולנד, גירט ווילדרס, להוציא את הקוראן – ספר שהוא משווה למיין קאמפף של היטלר – אל מחוץ לחוק, ושני פוליטיקאים מאוסטרליה, פולין הנסון ופול גרין, הדורשים להקפיא את הגירתם של מוסלמים לאוסטרליה.
כיצד יש להתייחס ליוזמות אלה? קודם כל, קצת היסטוריה. ישנם תקדימים מתקופות עברו בהם ממשלות נוצריות לא-סובלניות אילצו מוסלמים להתנצר, בעיקר בספרד של המאה ה-16; ממשלות אחרות עודדו המרות דת באופן נמרץ מאוד, במיוחד בקרב האליטות, כפי שנעשה ברוסיה במאה ה-16 וה-17. אך בעידן המודרני, כשחופש הביטוי וחופש בעניני דת מוכרים אצל הכל כזכויות אדם בסיסיות, נסיונות להילחם בחוסר סובלנות על ידי הוצאת הקוראן, האיסלאם ומוסלמים אל מחוץ לחוק נכשלו.
הנסיון הרציני ביותר בדורנו להוציא את הקוראן אל מחוץ לחוק היה בהודו בשנים 1984-85 כאשר קבוצה הינדואית טענה שבכתבי הקודש של האיסלאם "ישנן אמירות חוזרות ונשנות המעודדות חוסר הרמוניה, רגשות שיטנה, שנאה וחוסר תום לב בין קהילות דתיות שונות, והמסיתות לביצוע מעשים אלימים ולהפר את שלום הציבור על רקע דתי".
הגשת תביעה זו, הידועה בשם 'עתירת הקוראן של קלקוטה', בבית המשפט הביאה להתפרעויות בבנגלאדש שהסתיימו במותם של בני אדם. התביעה כה הדאיגה את ניו דלהי שהיועץ הממשלתי ההודי השתתף בכבודו ובעצמו בדיונים שעסקו בהתנגדות לעתירה. העתירה, באורח לא מפתיע, נדחתה.
עתירה ראשונית זו קבעה את אמת המידה במלאכת איסוף פסוקים מקוממים מתוך הקוראן. נסיונות אחרים עסקו יותר ברטוריקה ופחות בצעדים אופרטיביים. הקמפיין המשמעותי ביותר היה זה של פים פורטוין בהולנד להפסיק הגירה מוסלמית. אילולא חוסל ב-2002 יתכן שבעזרת נושא זה היה נכנס למשרד ראש הממשלה.
המתאם של הליגה הצפונית באיטליה, רוברטו קאלדרולי, כתב ב-2005: "חייבים להכריז על האיסלאם כבלתי חוקי עד שהאיסלאמיסטים יהיו מוכנים להתנער מאותם חלקים שבמשנתם הפוליטית והדתית כביכול המאדירים מעשי אלימות והדיכוי של תרבויות ודתות אחרות".
חבר בפרלמנט הבריטי, בוריס ג'ונסון, העיר ב-2005 שחקיקת חוק האוסר ביטויי שנאה על רקע גזעני ודתי "פירושה לאסור על פי חוק קריאתם – ברשות היחיד וברשות הרבים כאחד – של קטעים רבים מתוך הקוראן עצמו". בעקבות אמירתו זו, משלחת מוסלמית דרשה, ואכן קיבלה, הבטחה ממשרד הפנים הבריטי שהטלת איסור כזאת לא תקום ולא תהיה. פטריק סוכדיו מהמוסד לחקר האיסלאם והנוצרות קרא ב-2006 לאסור הפצתו של תרגום מסויים של הקוראן, הקוראן האציל: תרגום חדש של משמעותו לאנגלית, משום שהוא "מתאר איסטרטגיה להריגת הכופרים ולמלחמה בהם".
בארצות מערביות אחרות נעשו מספר נסיונות נמרצים פחות: מפלגת קריסטיאנסאנד לקידמה בנורבגיה ביקשה לאסור את האיסלאם ב-2004, ומפלגת ה-Bundesverband der Bürgerbewegungen הגרמנית ביקשה לאסור את הקוראן ב-2006 בטענה שאינו עולה בקנה אחד עם החוקה הגרמנית. בתחילת 2007 קמפיין בשם "לעצור עת האיסלאמיזציה של דנמרק" דרש לאסור קטעים מסויימים מתוך הקוראן וקיומם של מסגדים במדינה בטענה שאלה עומדים בסתירה לחוקה. הארגון הנוצרי Catch the Fire Ministries באוסטרליה טען ב-2004 שהיות ו"הקוראן סותר את התיאולוגיה הנוצרית בכמה וכמה מקומות, על כן, לפי החוק נגד חילול השם, הרי שהוא בלתי חוקי".
דרישות זהות מושמעות במדינות נוספות בעולם. בשוייץ, איסטרטג בשם אלאן ג'ון-מיירה חיבר תוכנית בת שני שלבים, עממי ומשפטי, במטרה "שיהיה בלתי אפשרי להגשים את כל התוכניות האיסלאמיות בשוייץ". כותב עלום-שם באתר ליברטי ווקס בצרפת מבקש לאסור את האיסלאם, כפי שדורש וורנר טוד היוסטון בארה"ב.
הסרט V for Vendetta שיצאה ב-2006 מתאר את בריטניה עתידית שבה הקוראן נאסר על פי חוק.
מהי ההתרשמות שלי? אני מבין את דחף, הנובע משיקולי ביטחון, להוציא את הקוראן, האיסלאם ומוסלמים אל מחוץ לחוק, אך לדעתי נסיונות אלו גורפים מדי – קטעים מרוממים נכללים יחד עם קטעים מקוממים, וכך גם רפורמיסטים עם קיצוניים, ידידים עם אויבים. נסיונות אלה גם מתעלמים מהאפשרות של תמורות חיוביות.
הצעה מעשית וממוקדת יותר כדי להפחית את איומי הג'יהאד והשאריע היא לאסור על פי חוק פרשנויות איסלאמיסטיות של הקוראן, וכך גם איסלאמיזם ואיסלאמיסטים. ישנם תקדימים לכך. מהדורה של הקוראן שיצאה לאור בסיוע סעודי הורדה מן המדפים של ספריות בבתי ספר. דרשנים נשלחו לכלא בשל הפרשנות שלהם לקוראן. גירסאות קיצוניות של איסלאם נתבעות בבתי משפט. אירגונים מוצאים אל מחוץ לחוק. קריאות מצד פוליטיקאים לאיסלאמיסטים לעזוב את מדינותיהם כבר נשמעים.
האיסלאם איננו האויב; האויב הוא האיסלאמיזם. צריכים להיות סובלניים כלפי האיסלאם המתון, ולמגר את המוטציות הרדיקליות שלו.
