ביקורי באיסתנבול השבוע נערך בעיצומה של קריאת התיגר הרצינית ביותר כנגד הרפובליקה החילונית של תורכיה מאז היווסדה ב-1923.
הרפובליקה נוסדה בידי מוסטאפה קמל אטאטורק עם קריסת האימפריה העותומנית, בשעה שהבטחון העצמי של המערב היה בשיאה ונדמה היה שהשיטות והדרכים האירופיאיות תשמשנה דגם לחיכוי בעולם כולו. אטאטורק כפה סידרה מסחררת של רפורמות על החברה התורכית: חוקים אירופאיים, אלף בית לטיני, לוח שנה גרגוריאני, שמות משפחה, מגבעות במקום תרבושים, מונוגמיה, יום ראשון כיום המנוחה, חוק האוסר קיומם של דרווישים, הזכות החוקית לשתות אלכוהול, והשימוש בשפה התורכית בתפילה.
רבות מן הרפורמות היכו שורש; אין היום להעלות על הדעת חזרה לשימוש בכתב הערבי או זניחת שמות משפחה. ולמרות זאת, המדינה חזרה באופן כללי למושגים ולמנהגים האיסלאמיים. הדבר בא לידי ביטוי בהוראת-דת מוגברת, יותר מסגדים במימון ממשלתי, ויותר נשים חובשות כיסוי לראשיהן.
כמה גורמים תרמו להתפתחות זו: התגובה הניתנת לחיזוי מראש כנגד הפעולה המופרזת של אטאטורק; הדמוקרטיזציה הנרחבת בתורכיה שאיפשרה להמוני העם להביע את דעתם; הילודה הגבוהה של האוכלוסייה בחבל אנטוליה שתמיד הפגינה יחס קריר למדי לרפורמות של אטאטורק; ועליית הזרם האיסלאמיסטי החל מאמצע שנות ה-1970.
עלייתו של זרם זה הביא לייצוג איסלאמיסטי ניכר בבית הנבחרים הלאומי; מה שהחל כמנדט בודד בשנות ה-1960 צמח – בעזרתה של שיטה אלקטורלית מוזרה – לכדי רוב של שני שלישים היום. מפלגות איסלאמיסטיות שלטו פעמיים במשרד ראש הממשלה, ב-1996-97 ומאז 2002. בפעם הראשונה, אופיו העיקש וסדר יומו האיסלאמיסטי הגלוי של נסמטין ארבקאן הניעו את הצבא, האופוטרופוס שמגן על מורשתו של אטאטורק, להורידו מן השלטון בשנתו הראשונה.
בעקבות הדחתו של ארבקאן, אחד מעוזריו, רספ טאייפ ארדוגן ייסד את מפלגת הצדק והפיתוח (AKP) שכעת נמצאת בשלטון. ארדוגן ואנשיו למדו את הלקח מהפיאסקו של 1996-97 וסיגלו לעצמם גישה זהירה הרבה יותר לאיסלאמיזציה. הם גם הפגינו כישורים טובים של מנהיגות וממשל, וניהלו בהצלחה את עניניה של המדינה בתחומים שונים כגון הכלכלה, היחסים עם האיחוד האירופאי, קפריסין ועוד.
בחודש החולף ארדוגן קיים בנפשו את האימרה "תפסת מרובה לא תפסת" כאשר ביקש להריץ את עמיתו הקרוב, עבדוללה גול, כמועמד לנשיאות הרפובליקה. אזי החל אירוע לרדוף אירוע: גול כשל בנסיונו לזכות בקולות הנדרשים בבית הנבחרים, בית המשפט לעניני חוקה הכריז על הבחירות כבטלות ומבוטלות, מליונים של חילונים צעדו ברחובות, הצבא רמז שקיימת אופציה של הפיכה, וארדוגן פיזר את הפרלמנט. בקרוב תתקיימנה בחירות הן לבית הנבחרים והן לנשיאות.
רבו השאלות על התשובות: האם ה-AKP תזכה שוב ברוב המושבים בבית? ואם לא, האם תוכל להרכיב יחדה? והאם תצליח להכניס אחד מאנשיה למשרד הנשיא?
חשוב עוד יותר לשאול: מה הן כוונותיה של המנהיגות של ה-AKP? האם, לאור פרשת ארבקאן, השכילו כיצד לדבוק בסדר יומם האיסלאמיסטי ובד בבד להסתיר את שאיפותיהם האיסלאמיסטיות? או שמא באמת הזניחו את מטרותיהם וקיבלו על עצמם את החילוניות?
על שאלות כגון אלו ניתן להשיב רק בדרך ספקולטיבית. לאחר ביקורי הקודם לתורכיה באמצע 2005 הגעתי למסקנה שהשאלה האם ל-AKP יש סדר יום סמוי היא מעין "תצרף אינטלקטואלי מתוחכם", ושיש ראיות משכנעות לכאן ולכאן. בביקורי כעת, כעבור שנתיים, אני נוכח לדעת שהדבר נשאר כפי שהיה, אלא שעכשיו יש יותר נתונים שצריך לעבד ולפרש.
על כל אזרח בתורכיה לשפוט את ה-AKP בעצמו, וכך גם ממשלות זרות חשובות. בעוד הסקרים בתורכיה מלמדים שאזרחי תורכיה טרם החליטו, מנהיגים זרים כבר פסקו לטובת ארדוגן. המועצה של אירופה גינתה התערבות של הצבא, ומזכירת המדינה קונדוליזה רייס הרחיקה לכת יותר כאשר שיבחה את ה-AKP על מאמציה "למשוך את תורכיה לכיוון אירופה". היא גם ציינה שביעות רצונה מכך שה-AKP פועלת כדי להתאים את חוקיה של תורכיה לאלה של אירופה בתחומי זכויות הדת והאזרח.
אך רייס התעלמה ממאמציה של ה-AKP ליישם את חוקי האיסלאם על ידי תיקון לחוק שבו הניאוף יוגדר כפשע ויצירת איזורים נטולי-אלכוהול, שלא לדבר על העדפת בתי דין איסלאמיים על פני בתי דין חילוניים, על מוכנותה ליהנות מכסף מלוכלך, ונטייתה נגד מיעוטים דתיים ורדיפת מתנגדיה הפוליטיים. בנוסף, לחברות באיחוד האירופאי מתלווית טובת-הנאה עצומה: צמצום תפקידה של ההנהגה הצבאית המאוד חילונית בזירה הפוליטית של תורכיה, מאפשר, באופן פרדוקסלי, יישום חוקי האיסלאם ביתר קלות. האם הזהירות של ה-AKP תימשך גם לאחר סירוס שידרת הפיקוד של הצבא? ולבסוף, המזכירה רייס מתעלמת מן המתחים ביחסי תורכיה-ארה"ב שה-AKP יזמה.
יתכן שיש בכל אופן משהו חיובי בניתוח השטחי שלה: לאור האוירה המאוד אנטי-אמרקנית השוררת בתורכיה היום, אפשר שתמיכה אמרקינת ב-AKP תגרום לה לאבד קולות. ואם נניח לציניות שכזו לרגע – וואשינגטון צריכה להפסיק לבצר את ה-AKP ולהתחיל לתמוך בבני בריתה הטבעיים, החילוניים.
