בספטמבר הקרוב, בית-ספר תיכוני ציבורי דובר-ערבית אמור לפתוח את שעריו בברוקלין. מחלקת החינוך של עיריית ניו יורק טוענת כי באקדמיה הבינלאומית על שם קליל ג'יבראן (אבק"ג) לכיתות ו-יב תהיה "תוכנית לימודים רב-תרבותית ולימוד אינטנסיבי של השפה הערבית".
לכאורה זהו רעיון נהדר, שהרי ניו יורק וארה"ב זקוקות לדוברי-ערבית ילידי ארה"ב. לאמריקנים דוברי-ערבית יש מה להציע בתחומים רבים כגון הצבא, הדיפלומטיה, המודיעין, בתי משפט, העיתונות, בעולם האקדמי ועוד מוסדות רבים – ולימוד שפות לצעירים היא הדרך האידיאלית להבטיח בני אדם דוברי שפות רבות. כמי שהשקיע שנים רבות בלימוד השפה הערבית, אני תומך עקרונית ברעיון הקמת בית ספר שכזה, אחד הראשונים מסוגו בארה"ב.
אך למעשה, אני מתנגד נמרצות לאקדמיה, ואני חוזה כי הקמתה תביא בעיות רבות בעקבותיה. אני מחזיק בעמדה זו מפני שלימוד השפה הערבית תמיד יהיה מלווה בתוספות ידועות מראש של חשיבה פן-ערביסטית ואיסלאמיסטית. והרי כמה דוגמאות:
פראנק סאלאמה לימד ערבית בבית הספר לשפות היוקרתי ביותר בארה"ב, מכללת מידלברי בוורמונט. במאמר פרי עטו שהופיע ברבעון לעניני המזרח התיכון נאמר: "יחד עם העובדה שהתלמידים יוצאים את שערי מכללת מידלברי עם ערבית טובה יותר, הם גם יוצאים עם שטיפת מוח, עם פרשנות ערבית-לאומנית ומגמתית של ההיסטוריה של המזרח התיכון. בהרצאות ובתרגילי הדקדוק, המתוכננים היטב בידי הצוות, מדריכי מידלברי מפמפמים את הרעיון שהזהות הערבית גוברת על זהויות מקומיות אחרות ושרחישת כבוד כלפי מיעוטים אתניים ודתיים מהווה בגידה בערביות".
כדי להתרשם מדוגמה של תרגילים מסוג זה, כדאי לעיין בספרו של שוקרי עבד שראה אור לאחרונה, "להתמקד בערבית בת-זמננו: שיחות עם אנשים מקומיים" (בהוצאת אוניברסיטת ייל) – כותרת אחד מפרקיו היא "שאלת פלאשתין". אין להעלות על הדעת שספר דומה ללימוד צרפתית או ספרדית היה כולל קטעים בעלי אופי פוליטי מובהק שכזה.
אני מודאג גם מהמימד האיסלאמיסטי. קרן המוסד לשפה הערבית, ארגון שמפעיל שדולה למען לימוד השפה הערבית, טוענת כי ידיעת שפת-הקודש של האיסלאם יכולה לסייע למערב להשתקם ממה שמכונה על ידי ראשה, אכתאר ה' אימון, "הרקבון המוסרי שלו". במילים אחרות, מוסלמים נוטים לראות בלא-מוסלמים הלומדים ערבית תופעה המהווה צעד בכיוון לגיור עתידי לאיסלאם; זוהי ציפייה שאני נתקלתי בה כאשר למדתי ערבית בקהיר בשנות ה-1970.
בנוסף לכך, עצם לימוד השפה הערבית כשלעצמה נוטה לטפח השקפה איסלאמית, כפי שג'יימס קופמן הראה ב-1995 מתוך עיון בנתונים מאלג'יריה. כשהשווה תלמידים הלומדים בצרפתית לאלה הלומדים בערבית, הוא מצא ש"תלמידים הלומדים בערבית גילו תמיכה רבה יותר, משמעותית, בתנועה האילאמיסטית, וחוסר אימון הרבה יותר מובהק במערב". התלמידים הלומדים בערבית, הוא מציין, נוטים להאמין בקלות יתירה לבדיות איסלאמיסטיות כגון "החדירה של מרגלות ישראליות הנגועות באיידס... הגיור ההמוני של מיליוני אמרקנים לאיסלאם".
 דאבה ("דבי") אלמונטאסר |
|
-
ערבים, או מוסלמים, אליבא דגב' אלמונטאסר, חפים מפשע בקשר להתקפות הטרור של ה-11 בספטמבר 2001 : "אינני מכירה באלה שביצעו את ההתקפות לא כערבים ולא כמוסלמים". להיפך, היא מאשימה את מדיניות החוץ של וואשינגטון באחראיות לאירועי ה-11 בספטמבר, באומרה ש"יתכן שמה שהביא לכך היא העובדה שארה"ב מפירה את הבטחותיה למדינות העולם בכלל ולמדינות מזרח התיכון בפרט, והעובדה שהיא לא שימשה מתווך הוגן".
-
בפגישה פומבית עם המפקח של מחלקת המשטרה של ניו יורק, היא האשימה את משטרת העיר בנקיטת "שיטות האף. בי. איי" משום שנעשה שימוש בסייענים כדי לסקל פיצוץ ברכבת התחתית, מה שגרם למתיחות בתוך הקהילה המוסלמית פנימה. מניעת טרור, לדעת הגב' אלמונטאסר, היא כנראה חשובה פחות ממניעת פגיעה אפשרית ברגשותיהם של מוסלמים.
-
היא מכנה את ג'ורג' וו' בוש "סיוט" ש"משתדל להרוס את ארה"ב".
כדי לגמול לה על דעות אלה, המועצה ליחסים אמריקניים-איסלאמיים, ארגון-מסווה הממומן במימון זר, העניקה צל"ש בשנת 2005 לגב' אלמונטאסר, על "תרומותיה הרבות" למען הגנת זכויות הפרט.
כוונותיה בענין אבק"ג אמורות להדאיג. לפי דיווח של האסושיאייטד פרס, "בית הספר לא יימנע מלגעת בנושאים רגישים כגון הקולוניאליזם והמשבר הישראלי-פלאשתיני", והיא מציינת כי לימודי בית הספר "יכללו הן את השפה הערבית והן את התרבות האיסלאמית". התרבות האיסלאמית? זה לא מה שפורסם – אך ברור, כפי שניתן היה להניח מראש, שתוכנית הלימודים האמיתית של בית הספר תכלול חיזוק הפן-ערביזם והאנטי-ציונות, פעולה מיסיונרית למען האיסלאם, וקירוב הדעות והלבבות לתכנים איסלאמיסטיים.
כדי לבטא את חששותיך בקשר לבית ספר ערבי זה, נא לכתוב לאחראי מטעם עיריית ניו יורק, יואל קליין, לפי הכתובת: JKlein@schools.nyc.gov.
