איטלקי בשם אנג'לו פרמארטינו, בן 25, החזיק בדעות האנטי-ישראליות הידועות של שמאלן קיצוני, כפי שכתב במכתב לעיתון ב-2006:
אנו חייבים להכיר בעובדה כי מצב ללא אלימות הינו בבחינת מותרות בחלקים רבים של העולם, אבל אין אנו מבקשים להימנע ממעשים הגנתיים לגיטימיים... מעולם לא עלה בדעתי לגנות את ההתנגדות, דמם של הויאטנמים, דמם של העמים שנכבשו בידי כוחות קולוניאליסטיים, או דמם של הפלשתינאים הצעירים באינתיפאדה הראשונה.
 אנג'לו פרמארטינו |
|
אך ב-10 באוגוסט הוא נדקר בפיגוע טרור ברח' סולטן סוליימאן, לא הרחק משער הורדוס בירשולים, פעמיים בגבו ופעם אחת בצווארו. הוא מת זמן קצר לאחר מכן, יומיים בלבד לפני חזרתו המתוכננת לאיטליה. עד מהרה התברר שהרוצח הוא אשראף חניישה, בן 24, פלישתינאי הקשור לג'יהאד האיסלאמי הפלשתינאי. חניישה, תושב הכפר קבטיה באיזור ג'נין, התכוון ככל הנראה לפגוע בישראלי יהודי אך טעה.
הפלשתינאים פתחו מיידית במתקפה תקשורתית למזעור הנזק. סוכנות החדשות של הרש"ם, WAFA, הביא הודעת גינוי חד-משמעית של המרכז הקהילתי בורג' אל-לוקלוק: "אין לנו מילים לתאר את רגשותינו ביחס למה שקרה. מחשבותינו נתונות למשפחתו ולידידיו של אנג'לו, ואנחנו מביעים להם את תנחומינו מקרב לב". מספר ארגונים פלשתינאיים לא-ממשלתיים ארגנו עצרת דומייה לזכרו של פרמארטינו. אמו של חניישה, מצידה, פתחה במסע של בקשת סליחה עבור בנה באמצעות העיתון האיטלקי לה רפובליקה.
בתגובה לכל אלה, הוריו של פרמארטינו אכן סלחו לחניישה. האב מיכאל, מתוך בית המשפחה במונטהרוטונדו, אמר שהוא "מקבל בברכה ומעריך את בקשת הסליחה מצד אמו של הרוצח, למרות הצער הבלתי-ניתן-למחייה", והוא הביע את תקותו שצעד זה של ההורים "יביא קץ לסיפור עצוב מאוד זה". האב הרחיק לכת עוד באומרו לעיתון קוריאירה דלה סרה שאינו חש רגשי שינאה כלפי רוצח בנו:
אנג'לו פעל כדי לקדם את השלום. המסר שהוא ביקש למסור הינו גדול יותר מכל דבר אחר... הנסיבות מאשרות כי אנג'לו היה קרבן של המלחמה, של אי-הצדק בעולם. כשמודבר במצב של מתיחות, העדרו של השכל הישר הוא השולט. איני חש רגשי שינאה כי מחשבתו של אנג'לו, העקרונות שהנחו אותו, בהחלט לא היו של שינאה ונקם.
הערות:
(1) המסרים האלה, מקבטיה ועד מונטהרוטונדו וחזרה, מהוים מעין הסכם-שלום מוזר ומגונה, כאשר שני הצדדים רומזים מתוך כאבם שהכל היה כשורה אילו חניישה הצליח לרצוח את קרבנו המיועד: לשון הכותרת בלה סטמפה היתה "מצטער, חשבתי שהוא יהודי". הפלשתינאים העבירו את המסר ש"סילחו לנו, לא התכוונו להרוג את בנכם", בעוד המשפחה השיבה ב"אנחנו מבינים, אנחנו מכירים בכך שטעיתם".
(2) ברברה סופר, בדברים שפירסמה בג'רוסלם פוסט, הציעה דרך ראויה לכבד את זכרו של אנג'לו פרמארטינו, והיא שמשפחתו תתאחד עם קרבן מפורסם אחר של האלימות של הפלשתינאים. היא מציינת שמוסד קובי מנדל, על שם אדם צעיר נוסף שנרצח בברוטליות בידי טרוריסטים פלשתינאיים, "מעניק חוויות של מחנה-נופש לניצולים של התקפות טרור או למשפחותיהם של אלה שנרצחו בידי טרוריסטים... [המוסד] הינו לא-פוליטי, מטפל ביהודים ולא-יהודים, ומתמקד בבנין האישיות". סופר מציעה לכל המעוניינים לכבד את זכרו של פרמארטינו "שראוי לתמוך בפעילות המחנאות הזו, הפועלת למרק את הרשעות שנעשתה בידי אלה שרימו ורצחו את בנם".
(3) גם אם היה רדיקלי בדעותיו הפוליטיות, כל התיאורים של פרמארטינו מציירים אותו כבן-אדם עדין-נפש. אם כך הם פני הדברים, זה רק מוכיח עד כמה היה מחוץ לתחומו בירושלים. כפי שציין כלב בן-דוד, אף הוא בג'רוסלם פוסט, מותו משמשת תזכורת ש"אלה הבאים לאיזור זה, גם אם הינם בעלי כוונות טובות ביותר, חייבים להבין שגם הם, לא פחות מהישראלים – והדברים יכולים להיאמר גם כלפי אלה בעולם הערבי הרוצים באמת בשלום – יכולים בקלות להיפגע ולהפוך לקרבנם שלא אלה באיזורנו שלהם רק כוונות מרושעות ביותר".
(4) בלשון אכזרית יותר, לאור דעותיו המטופשות של פרמארטינו ("מעולם לא עלה בדעתי לגנות את ההתנגדות"), מותר לשאול מה היה קורה אילו ניצל מהתקפת הדקירה, אולי במצב של שיתוק כל גופו – האם היה מגדיר את ההתקפה על עצמו כמעשה טרור? או שמא לא היה למד דבר, והיה ממשיך לראות בכך מעשה של הגנה-עצמית לגיטימית?
_______________________________
עדכון מ-28 באוגוסט 2006: לעיתים קורה שבתגובותיהם בלוגרים משנים את השם של מאמר לטובה. בניו אינגליש ריוויו היום, רבקה בינום שיפרה את הכותרת שנתתי למאמרי, וכתבה "מוזר, הוא נראה כישראלי יהודי".
