בהיותו מזכיר החוץ, קולין פאוול כינה פעם את נאט"ו (ארגון הברית הצפון-אטלנטית) "הברית החשובה והמוצלחת ביותר בהיסטוריה". קשה להתוכח עם קביעתו; נאט"ו ניהל את המלחמה הקרה בהצלחה כה רבה שלבסוף ניצח בה ללא כל צורך להילחם.
אך ברית יוצאת-דופן זו נמצאת כעת "במשבר הקשה והחמור ביותר, כך נראה, מאז היוסדה", כלשונו של חוזה מאריה אזנר, ראש ממשלת ספרד בין השנים 1996-2004. "אוירת המשבר המתמשכת", הוא כותב, היא תוצאה של תחושת בלבול "הנובעת מאובדן דרך, העדר משימה".
קל לתאר את שורשי המשבר. מאז היוסדו בשנת 1949 ועד קריסת בריה"מ ב-1991, נאט"ו שימש ככלי העיקרי בבלימת נסיונות ההתפשטות של בריה"מ. עם תבוסת האיום הסובייטי, משימתו החליפה צורה. בשנות ה-90 נאט"ו עסק בשיגור כוחות כדי לקדם יציבות ובטחון אזוריים במקומות כגון בוסניה וקוסובו. השאלה היא: מה עכשיו, בתקופה הבתר-9/11?
בנייר-עמדה קצר, מבריק ומעשי, נאט"ו: ברית למען החופש, מבית היוצר של Fundación para el Análisis y los Estudios Sociales (FAES), מכון מחקר בראשותו של מר אזנר, אנו למדים שבלימת בריה"מ לא היתה עצמו ויסודו של הארגון. עם ייסודו, משימתו של נאט"ו הוגדרה כך: "לגונן על החופש, המורשת המשותפת והציביליזציה של עמי המדינות החברות, על בסיס עקרונות הדמוקרטיה, חופש הפרט ושלטון החוק".
לראיה שברית נאט"ו יועדה מאז ומעולם להגן על הדמוקרטיה ולא מפני איום הקומוניזם בלבד, אפשר לציין את העובדה שנאט"ו ויתר על השטח האיסטרטגי והכח הצבאי של ספרד כל עוד היא היתה תחת שלטונו הפשיסטי של הרודן פרנסיסקו פרנקו. רק כאשר השלטון נהיה דמוקרטי בעקבות מותו ב-1975 הוזמנה ספרד להצטרף לברית ב-1981.
קיבלנו המחשה לכיוון החדש שנאט"ו אמור להתמקד בו ביום שאחרי ה-11 בספטמבר, כאשר לראשונה בתולדות נאט"ו מאז ייסודה לפני 52 שנה, הארגון התבסס על סעיף 5 בחוקת-היסוד שלו המדבר על כך שהתקפה על אחת ממדינות החברות בברית תיחשב להתקפה על כולן. כך, אחרי עשור של "מלחמה כעבודה סוציאלית", התעורר נאט"ו לפתע לאיום של האיסלאם הרדיקלי.
מר אזנר ו-FAES מתבססים על החלטה גורלית זו, וטוענים כי "הטרור האיסלאמי הינו איום משותף של העולם כולו המסכן את עצם קיומן של מדינות ברית נאט"ו". תוך כדי איזכור האידיאולוגיות הטוטליטריות של שנות ה-1930 הם מתריעים בצדק "שעלינו להתייחס לשאיפות [האיסלאמיסטיות] בכובד ראש, גם אם אלה נראות מגוחכות והזויות". באמירה המעידה על ראיה לעומק הם מדגישים "שהטרור הוא רק הפן המלחמתי של התקפה רחבה הרבה יותר על העולם הליברלי והדמוקרטי".
על כן משימת נאט"ו צריכה להיות "להילחם בג'יהאדיזם האיסלאמי ובהתרבות סוגי נשק להשמדה המונית, הנמצאים בעיקר, אך לא רק, בידיהן של קבוצות וממשלות איסלאמיות". לשם כך יש "לראות במלחמה נגד הג'יהאדיזם האיסלאמי את המוקד של האיסטרטגיה של הברית", ושהבסת הג'יהאדיזם האיסלאמי תהיה "המשימה העיקרית" של הארגון לשנים רבות.
ישנה המלצה שנייה בנאט"ו: ברית למען החופש: שנאט"ו יזמין מדינות דמוקרטיות וליברליות, היכולות לתרום למלחמה נגד הג'יהאדיזם האיסלאמי, להצטרף כחברות מלאות בארגון. הדו"ח מדגיש כי צירופה של ישראל לברית היא "צעד חשוב ביותר", וממליץ על הצטרפותם של יפן ואוסטרליה כחברות מלאות. אני הייתי מציע בנוסף את טייואן, דרום קוריאה וצ'ילה. בתור תמריץ למדינות אחרות, המתמודדות עם קשיים, הדו"ח ממליץ על חברות חלקית למדינות כגון קולומביה והודו. לאלה הייתי מוסיף מקסיקו וסרי לאנקה.
ישנו רעיון נוסף ש-FAES מזכיר ברמז בלבד: שברית נאט"ו תתפוס את מקומה של האו"ם. ככל שהאו"ם הולך מדחי אל דחי, עד כדי גועל נפש, מתברר יותר ויותר שכדי שארגון בינלאומי יתנהג בצרוה בוגרת, חובה להגביל את החברות למדינות דמוקרטיות בלבד. ניתן, כמובן, להמציא משהו חדש לחלוטין, אבל נוח, זול ומהיר יותר להתבסס על מסגרת קיימת בעלת יכולות מוכחות. המועמד הטבעי לכך הוא נאט"ו, בפרט על פי הגדרתו של FAES.
מר אזנר והצוות שלו הצליחו להמציא לנו את התוכנית המבטיחה ביותר כדי להילחם באיסלאם הרדיקלי. האם הפוליטיקאים יתגייסו כדי להגשימה?
