תיירות מין ערבית

לאחרונה התקשורת בהודו מפרסמת כתבות המתעדות את ההתנהגות הבזויה של ערבים ממדינות המפרץ הפרסי בעיר היידראבאד בדרום הודו. "חתנים ללילה אחד" מאת ר' אכילשווארי בדקאן הרלד, ו"נערה קטינה אחת, הרבה ערבים" מאת מוחמד וואג'יהודין בטיימס של הודו הינן שתי דוגמאות חשובות. וואג'יהודין מתאר את הרקע:

הם טורפים זקנים בעלי כוחות מחודשים. מזוקנים לרוב, מלובשים תמיד בגלימות שופעות וטורבנים יקרים. ערבים עשירים בגיל העמידה העוקבים אחרי טרפם ברחובותיה המסכנים של היידראבאד הפכו דבר שבשגרה, כמו מלכים מימי הביניים המתהלכים בתוך ההרמון שלהם. מסתבר שזו לא רק היסטוריה. ערבים אלה המחוסנים על ידי כדורי ויאגרה מבצעים פשע ברור בחסות הניקעאה, חוקי החיתון של האיסלאם.

(תיקנתי כמה שגיאות כתיב). וואג'יהודין ממשיך לפרט את הבעיה:

תוך כדי ניצולו של החוק המקודש המרשה למוסלמי לשאת ארבע נשים, לא רק שערבים זקנים רבים נושאים קטינות בהיידראבאד, הם גם נושאים יותר מקטינה אחת בו-זמנית. "הערבים מעדיפים כלות בתולות וצעירות מאוד" אומרת ג'אמילה נישאט, המטפלת בנשים צעירות ומייעצת להן בקשר לתופעה הבעייתית.

הערבים בדרך כלל "מתחתנים" עם הנערות לתקופות קצרות, לעיתים ללילה אחד. וואג'יהודין מדווח שבמקרים רבים נוהגים להכין את מסמכי החתונה והגירושין בעת ובעונה אחת כדי לייעל את התהליך לכל הנוגעים בדבר. אכילשווארי מציין כי "בנותיהם מוצעות עבור סכומים פעוטים כמו 5,000 רופי כדי לספק את תאוותיהם המיניות של גברים ערבים תשושים ומבולבלים". 5,000 רופי, דרך אגב, שווים מעט יותר מ-100$ ארה"ב.

לאחרונה תכנית טלויזיה בהודו דיווחה על מעמד של הצגת שמונה כלות, רובן קטינות, שהוצעו למחזרים ערביים. "זה היה כמו בבית בושת. הבנות הועברו לפני הערבי, והלה הרים את הבורקה שלהן, משמש בשערותיהם, הביט בגופן ושוחח באמצעות מתרגם," מספר אחד מעוזריה של נישאט.

וואג'יהודין גם מתעד מקרה מסויים:

ב-1 באוגוסט, אל-רחמן איסמעיל מירזה עבדול ג'באר בן 45, שייח מנסיכויות המפרץ, פנה למתווך בענינים אלה, זיינאב בי בן ה-70, בעיר העתיקה, ליד צ'אר מינאר ההיסטורי. המתווך רכש את פארהין סולטנה והינה סולטנה, בנות 13-15, עבור 20,000 רופי [ד' פייפס מעיר: כ-450$ ארה"ב]. לאחר מכן הוא פנה לקאזי [ד' פייפס מעיר: שופט מוסלמי, המוכר באנגלית בדרך כלל כ'קאדי'] מוחמד עבדול וואהיד קוריישי כדי לערוך את החתונה. הקאזי, תוך ניצולו של חוק מוסלמי, חיתן את הבנות לערבי. לאחר ליל הכלולות עם הבנות, הערבי נסע לדרכו עם שחר.

ממש "חתונה" לענין.

סוניטה קרישנאן, ראש ארגון הלוחם בסחר בבני אדם, פרג'וואלה, מעירה, כפי שכל אחד מבין, שלא מייחסים חשיבות לבנות. "אם בת נמכרת או חייה נהרסים, זה לא אסון לאומי, לכן בקהילה ובחברה לא עושים מזה ענין". למעט מאולנה האמידודין עקיל, ראש ארגון מילאת-אי-איסלאמייה (ארגון מקומי שאינו קשור, ככל הנראה, לארגון הטרור הפקיסטאני הידוע לשמצה) התוקפת את הנישואים הפיקטיביים הללו ("הם עוברים עבירה. זאת לא ניקעאה אלא זנות בשינוי השם"), כמעט כל השלטונות האיסלאמיים בהודו ממלאים פיהם מים ביחס לעיוות זה של השאריע.

באשר לפוליטיקאים מוסלמים בעיר היידראבאד, נראה שכל זה לא מזיז להם. "זה לא בראש סדר היום של פוליטיקאי כלשהו" אומר מזהאר חוסיין, המנהל של ארגון לעניני רווחה, האגודה של ארגונים התנדבותיים. המפלגה העיקרית של המוסלמים בהיידראבאד, המאג'ליס-אי-איטיחאדול מוסלאמין, אינו מודאג כלל ועיקר: "אי אפשר להכחיש שחתונות מסוג זה היטיבו עם משפחות רבות", מעיר נשיא המפלגה, סולתן סאלאחודין אווייסי, בסיפוק.

הערות:

1. למרבה האירוניה, כל הנערות המוצעות הינן, ככל הנראה, מוסלמיות – ללא חשש הינדואיות או אחרות.

2. התנהגותם של ערבים בהודו מזכירה את התנהגותם של גברים מיפן ומן המערב בתאילנד. עם זאת, במקרה של הודו יש הבדלים חשובים: מדובר בחיתון, קיימת שימת דגש על היות הנערה בתולה, והשלטונות המקומיים, כך נראה, מוכנים לספק את הקטינות שלהם לתיירות המין.

3. תיירות מין ערבית אינה ייחודית להודו ומתקיימת בעוד מספר מדינות.

4. זהו פן אחד בלבד של בעיית הסחר בבני אדם הנפוצה בערב הסעודית ומדינות המפרץ (לפן נוסף, ראה "סעודים מייבאים עבדים לאמריקה").

5. בעיות קשות של פילגשות, עבודת כפייה, משרתים משועבדים ועבדות אינן זוכות לטיפול כלשהו באיזור המפרץ, ואין פתרון באופק. אדרבה, איש דת סעודי בולט אפילו טען כי "העבדות היא חלק מן האיסלאם" ושכל האומר שצריך לשים קץ לתופעה "הוא כופר". כל עוד ניתן להשמיע דעות מסוג זה ללא גינוי, ברור שתופעות של התעללות תמשכנה.

6. הנקודה המגעילה ביותר בסחר זה היא הצביעות שבו. עדיף זנות לאור היום מחתונות פיקטיביות עם גושפנקה דתית; הכל מודים שהזנות היא פסולה, אך התונות מסוג זה מוצגות כמעשה מצוה.

7. וואג'יהודין משוה את הערבים ל"מלכים מימי הביניים", והשואה זו בהחלט מתאימה. עיסקאות אלו, הנעשות תחת חסותו של החוק האיסלאמי ועם קטינות מוסלמיות, מעידות שוב על נורמות פרה-מודרניות השולטות בעולם המוסלמי ועל הצורך הדחוף לעדכן את דת האיסלאם.

___________________________________

עדכון מ-8 באוקטובר 2005: גולש אחד מעיר על האירוניה בכך שגברים מנסיכויות המפרץ נוסעים עד הודו בשביל מין בעוד דובאי, העיר הגדולה באמיריות, ידועה בשל סחר-המין שלה. בקשר לכך ראה המאמר של פיימן פג'מן, "נסיכויות המפרץ: הפדרציה המוסלמית של מדינות המפרץ הינה מוקד של זנות בינלאומית".

עדכון מ-21 בפברואר 2006: סיפורו של עבדול ג'באר הנ"ל מופיע בגירסה אחרת בטיימס של הודו תחת הכותרת "ערבי בן 80 רוכש כלה הודית עבור עשרת אלפים רופי":

באוגוסט אשתקד שתי קטינות נישאו בידי איש דת לאדם בגיל העמידה מהאמיריות בבת אחת. הנערות נסו על נפשם. הערבי, שייח אל-רחאמה איסמעיל מירזה עבדול ג'באר ברח מהודו. לאחר מכן המשטרה עצרה את איש הדת ואת המתווך בטענה שלעיסקאות החיתון ישנן השלכות בינלאומיות.

בכתבה הנ"ל מובאות דוגמאות רבות, לרבות המקרה שבכותרת: כלה הודית בת 27 שנרכשה עבור 225$ ארה"ב, ושערוריות נוספות.

עדכון מ-29 ביוני 2006: קשה לדעת אם לצחוק או לבכות לשמע דבריו של סגן-נשיא אינדונזיה, יוסוף קאלה, בסמינר לעניני תיירות שעסק במשיכת תיירות ערבית לאינדונזיה.

קאלה ציין שתיירים ערביים רבים נוסעים לפונקאק, עיירה בהרים לא הרחק מג'קארטה הידועה בשל עיסקי הזנות המתרחשים בה – העיירה מאוד פופולרית אצל הערבים, וראיה לכך השלטים הרבים בשפה הערבית במסעדות ובבתי המלון. הערבים נוסעים לפונקאק כדי להתחתן עם נשים אינדונזיות לפרקי זמן קצרים. "אנו זקוקים למסעי פרסום מסוגים שונים, יותר ממוקדים. כעת רוב הערבים הולכים לפונקאק. אם הם הולכים שם כדי לחפש אלמנות וגרושות, זה לא ענינינו, זאת לא בעיה. אם הגבר חוזר לביתו, והאישה מקבלת בית קטן – מה יש, זה טוב, לא?"