בערב שבת ה-28 ביולי, בסביבות השעה ארבע אחר הצהרים, מחבל מוסלמי ממוצא פקיסטאני בשם נאביד אפזאל חאק אילץ בחורה בת 14 להכניס אותו לבנין של הפדרציה היהודית של סיאטל רבתית באמצעות אקדח שהצמיד לגבה. אז שלף האיש שני אקדחים חצי-אוטומטיים בעלי קוטר גדול שזה עתה רכש, ופתח במסע רצח. מר חאק הרג אשה אחת, פאם וואכטר בת 58, סגנית מנהל במקום, ופצע 17 אנשים נוספים, כולל אשה אחת בשבוע ה-17 להריונה.
עדי ראייה דיווחו שחאק הכריז, "אני אמריקני מוסלמי; אני כועס על ישראל", והחל לירות; ש"הוא טען באזני המשטרה שזהו מצב עם בני ערובה, ושהוא רוצה שנוציא את הנשק שלנו מישראל", ושהוא היה מעוצבן על מה שקורה בישראל. למוקדן של המשטרה אמר חאק: "אני רוצה שהיהודים האלה ילכו מפה....אני כועס על מדיניות החוץ שלכם. מדובר ביהודים. פוגעים בי כל הזמן ונמאס לי כבר, והעם שלנו שנפגע כל הזמן בגלל המצב במזרח התיכון...אני גם אמירקני אבל אני פשוט רוצה שהאנשים שלנו יעזבו את עיראק".
כעבור 12 דקות, מר חאק בן ה-30, הסגיר את עצמו בשקט למשטרה. הוא נכלא ללא ערבות והואשם ברצח בתנאים מחמירים.
זוועה זו מעוררת מספר נקודות למחשבה.
ראשית, אנו עדים למקרה נוסף וטיפוסי שבו רשויות אכיפת החוק מתעלמות מאירוע טרור שללא ספק יצא מבית מדרשו של האיסלאם הרדיקלי. דוד גומז ממשרד האף.בי.איי בסיאטל העיר: "לפי הבנתנו...מדובר באדם שפעל לבדו מתוך תחושות של שנאה. אין כל ראיה שזהו אירוע הקשור לטרור". כפי שקרה במקרים אחרים, כל אימת שהמשטרה אינה יודעת להצביע על קשר ברור בין טרוריסט לאל קאיידה או קבוצה אחרת, לא מתייחסים אליו כטרוריסט.
שנית, השנאה והאלימות המוסלמית כלפי יהודים מצביעים על כך שתור הזהב של יהדות אמריקה בא אל קיצו. למרבה האירוניה, במאי 2002 אמרתי כדברים האלה בפני קהל של מנהיגים יהודיים, באותו בנין שבו התרחש מסע הרצח. אז הם נראו אטומים למסר שביקשתי להעביר. רובין בולר, נשיאת הפדרציה היהודית של סיאטל רבתית, הוכיחה עד כמה אזהרותיי לא הופנמו כשהגיבה למעשה התקיפה של מר חאק: "לא האמנו שדבר כזה יכול לקרות".
שלישית, מר חאק אינו תואם את הדמות המקובלת המעוררת חשדות של ג'יהאד. הוריו, מיאן ונהידה, באו לארה"ב בשנות ה-70; נאביד נולד בארה"ב. אביו עבד באתר הגרעיני בהאנפורד. בתיכון נאביד זכה בפרס שני של 250$ עבור מאמר שכתב בתחרות שהתקיימה בחסות מוסד ארה"ב לשלום. הוא סיים לימודיו בביולוגיה במכללת רנסלר פוליטכניק בהצטיינות, וזכה בתואר שני בהנדסה חשמלית מהאוניברסיטה של מדינת וואשינגטון. הוא גם למד באוניברסיטת פנסלבייניה.
מר חאק נהג לשתות משקאות אלכוהוליים בבארים לבדו, והצטרף לאתרי אינטרנט לחיפוש בני זוג. ישנו תיק משטרתי שעדיין תלוי ועומד נגדו בגין פתיחת רוכסן מכנסיו וחשיפת מבושיו בפני נשים צעירות בקניון בחודש מרס. הוא ביקר בבתי משפט בקשר לעבירות תנועה ותשלומי אבטלה. למרבה הפלא הוא הוטבל ב'כניסיית מילת האמונה' בדצמבר האחרון, אך חזר לאיסלאם תוך זמן קצר.
רביעית, מעשיו של מר חאק הינם מקרה מובהק של 'תסמונת ג'יהאד פתאומית' המתבטאת בכך שמוסלמים הנראים כאנשים מן היישוב נוקטים באופן פתאומי ומפתיע בפעולות אלימות. מעשה ההתקפה שלו מאשרת את קריאתי החוזרת ונשנית למעקב מיוחד אחרי מוסלמים. מאחר ואין לדעת את זהותו של הג'יהאדיסט תאב-הרצח הבא בתור, חובה לעקוב ביתר שאת אחרי מוסלמים בכלל. אני מיצר על כתיבת שורות אלו כשם שאתה, הקורא, אינך נהנה לקרוא אותן, אך חייבים לומר את הדברים וליישם אותם.
חמישית, העובדה היא ש'תסמונת ג'יהאד פתאומית' לעולם אינה צצה ללא הקשר; היא מופיעה כתוצאה של הסתה מתמדת ושיטתית והטפה של דעות אנטי-שמיות, אנטי-ציונות, אנטי-נוצריות ואנטי-אמריקניות המושמעת במסגדים, בתי-ספר, עמותות וערוצי תקשורת שבשליטת קבוצות איסלאמיסטיות. הדמונזציה של ישראל בידי השמאל רק מחריפה את הבעיה.
מכריו של מר חאק מאשרים כי בליל השפעות זה עיצב את השקפת עולמו. "חאק לא אהב את הנשיא בוש" אמר אחד. אדם אחר טען שמר חאק "הפגין נטייה אנטי-שמית; לפעמים הוא פיזר אמירות נגד יהודים". הוא נהג להתלונן "שיהודים שולטים בתקשורת" והאמין כי יהודים שולטים בכלכלת ארה"ב.
האשמים במסע הרצח של מר חאק הם הוא עצמו, וכן האיסלאמיסטים והשמאלנים ששטפו את מוחו המטושטש וניצלו את אישיותו החלשה.
