מה חושבים המוסלמים ברחבי העולם?
כדי להשיב על שאלה זו מכון פיו למחקר עבור העם והתקשורת ערך סקר דעת קהל מקיף באביב השנה. סקר זה – "קו פרשת המים: כיצד העולם המערבי והמוסלמים מעריכים אלה את אלה" – בחן את המוסלמים בשתי קבוצות של ארצות: שש ארצות שבהן קיים רוב מוסלמי מדורי דורות (מצרים, אינדונזיה, ירדן, ניגריה, פקיסטאן ותורכיה) וארבע ארצות במערב אירופה בהן קיימות אוכלוסיות-מיעוט מוסלמיות חדשות (צרפת, גרמניה, בריטניה וספרד).
סקר זה, שבחן גם את דעתו של העולם המערבי על המוסלמים, הניב תוצאות מדאיגות אם כי לא מפתיעות במיוחד. ניתן לחלק את הממצאים תחת שלוש כותרות.
נטייה לתיאוריות קונספירציה: מבין כל האוכלוסיות המוסלמיות שנבחנו לא נמצאה אחת שבה רוב הנשאלים סבורים שערבים ביצעו את ההתקפות נגד אמריקה ב-09.11.2001. המספרים נעים מ-15% בלבד בפקיסטאן המאמינים שערבים אחראים למעשה, ועד 48% מבין המוסלמים בצרפת. כאישור למגמות השליליות בתורכיה בתקופה האחרונה, אחוז התורכים המאשימים ערבים ירד ל-16% כיום לעומת 46% ב-2002. במילים אחרות, בכל אחת מעשר קהילות מוסלמיות אלו, הרוב מאמין שאירועי 09.11.2001 היו קונספירציה מבית מדרשם של הממשל האמריקני, מדינת ישראל או סוכנות כלשהי.
כיוצא בזה, מוסלמים מתייחסים בשלילה ליהודים, מ-28% בין המוסלמים בצרפת ועד 98% בירדן (שם רוב האוכלוסייה ממוצא ערבי-פלשתינאי, וזאת למרות המתינות של הממלכה). בנוסף, המוסלמים בארצות מסויימות (מצרים וירדן במיוחד) רואים את היהודים כשטופי קונספירציות ואחראים ליחסים העכורים בין המערב למוסלמים.
תיאוריות קונספירציה צפות ועולות גם בנושאים רחבים יותר. בתגובה לשאלה "מהו הדבר העיקרי שאחראי לכך שבארצות המוסלמים אין רווחה כלכלית?", בין 14% (בפקיסטאן) ל-43% (בירדן) מאשימים את המדיניות של אמריקה ומדינות מערביות אחרות, במקום לתלות את האשמה בבעיות מקומיות כגון העדר דמוקרטיה או השכלה, שחיתות נרחבת, או האיסלאם הרדיקלי.
תופעה זו – האמונה בקונספירציות בכל התחומים – מעידה על חוסר מוכנות נרחבת ב'אוממה' המוסלמית להתייחס לעובדות ולמציאות, ועל נטייה להעדיף תיאוריות וקונספירציות נדושות. מאחורי כל זה מסתתרים קשיי הסתגלות למודרנה.
תמיכה בטרור: בכל האוכלוסיות המוסלמיות שנחקרו היה רוב מוצק התומך באוסמה בין לאדן. לשאלה האם הם בוטחים בו השיבו המוסלמים בחיוב, מ-8% (בתורכיה) ועד 72% (בניגריה). כיוצא בזה, מחבלים מתאבדים זוכים לתמיכה רחבה. אחוז המוסלמים המצדיקים את התופעה נע בין 13% (בגרמניה) ו-69% (בניגריה). מספרים מזעזעים אלה מלמדים כי לטרור המוסלמי שורשים עמוקים ושסכנה זו לא תחלוף בקרוב.
המוסלמים בבריטניה וניגריה הם הכי מנוכרים: בריטניה בולטת כמדינה פרדוקסלית. הלא-מוסלמים בבריטניה נוטים לראות את האיסלאם ואת המוסלמים באור חיובי בהרבה מאשר ברוב מדינות המערב; למשל, רק 32% מהנשאלים הבריטיים סבורים שמוסלמים אלימים, אחוז קטן משמעותית לעומת הנשאלים בצרפת (41%), גרמניה (52%) או ספרד (60%). בפולמוס סביב הקריקטורות של מוחמד, אזרחי בריטניה הפגינו יותר הבנה לעמדה המוסלמית משאר האירופאים. הבריטים, באופן כללי, מאשימים את המוסלמים פחות על מצב היחסים הירוד שבין ארצות המערב והמוסלמים.
אך המוסלמים הבריטיים כפויי טובה הם; דוקא בקרבם ניתן למצוא את הדעות הכי אנטי-מערביות באירופה. רבים מהם רואים באנשים מערביים טיפוסים אלימים, חמדניים, בלתי-מוסריים ושחצניים – הרבה יותר מעימיתיהם בצרפת, גרמניה וספרד. בנוסף לכך, כשנשאלים על יחסם ליהודים, על האחריות לאירועי 09.11.2001, או מעמד האשה בחברות המערביות, דעותיהם קיצוניות בהרבה.
המצב בבריטניה משקף את תופעת ה"לונדונסטאן": הבריטים מכינים את עצמם למכה טרם בואה, והמוסלמים מגיבים לחולשה זו בתוקפנות.
ככלל האוכלוסייה המוסלמית בניגריה מחזיקה בדעות הכי מיליטנתיות בנושאים כגון מצב היחסים בין המערב למוסלמים, מה נתפס אצלם כחוסר המוסריות והשחצנות של אנשים מן המערב, תמיכה במר בין לאדן ומחבלים מתאבדים. קיצוניות זו נובעת, ללא ספק, מהיחסים האלימים בין מוסלמים ונוצרים בניגריה.
באופן אירוני תחושות הניכור אצל מוסלמים חזקות יותר דוקא במדינות הנוחות ביותר וכן במתנכרות ביותר מבחינת המוסלמים. מסתבר שהגישה הנכונה היא שביל האמצע: לא להעניק למוסלמים זכויות יתר כפי שקורה בבריטניה, ולא לאפשר להם לעלות על מסלול של עימות מתקדם כבניגריה.
בסך הכל, אי אפשר להכחיש כי המחקר של מכון פיו מלמד שהעולם המוסלמי כולו נתון במשבר.
