"מה הם עושים המוסלמים?", שאל האח לואיס, כומר בכנסייה האשורית קתולית בבגדד, דקות אחדות לאחר שהופצצה. "האם פירוש הדבר שהם רוצים לסלק אותנו (את הנוצרים) ?" התשובה חיובית.
הכנסייה שהופצצה היא רק אחת מחמש כנסיות שהיו מטרה לסדרה מתואמת של מכוניות תופת בבגדד ובמוסול ביום ראשון, ה-1 באוגוסט, בין השעות 6 ו-7 בערב . בסך הכל קטלו מכוניות תופת אלו 11 בני אדם ופצעו עוד 55. שתי פצצות נוספות הצליחה המשטרה לנטרל. תזמון המתקפה היה ערובה לכך שמספר הנפגעים יהיה מקסימלי. ה-1 באוגוסט הוא יום מקודש לחלק מהכתות הנוצריות בעיראק, ומאחר שיום ראשון הוא יום עבודה רגיל בעיראק, המוסלמית ברובה, טקסי יום ראשון מתנהלים בשעות הערב.
חמשת הפיצוצים לא היו ההתקפות הראשונות נגד המיעוט הנוצרי בעיראק, מאז הפלתו של סדאם חוסיין. לפי קרן ברנאבס, ארגון המסייע למיעוטים נוצריים נרדפים, היה מקבץ של התקפות אחרות בשלהי 2003, שכלל ירי של טיל על מנזר במוסול, פצצות שהוטמנו אך נוטרלו, בשני בתי ספר נוצריים בבגדד ובמוסול, פצצה שהתפוצצה בכנסייה בבגדד בערב חג המולד, ופצצה שהוטמנה אך נוטרלה במנזר במוסול.
זאת ואף זאת: מוסלמים תקפו בעלים, נוצרים ברובם, של חנויות למשקאות חריפים, חנויות אופנה ומכוני יופי, כדי ללחוץ עליהם לסגור את עסקיהם. נשים נוצריות צפויות לאיומים, אלא אם הן מכסות את ראשיהן כמצוות האופנה האיסלאמית. נוצרים אחרים נרצחו באקראי. התקפות אלו הניעו את הנוצרים העיראקים, הנמנים עם אחת הקהילות הנוצריות העתיקות ביותר, לעזוב את המדינה בהמוניהם.
לפני חודשים אחדים אמר כומר עיראקי, כי "לא מכבר בלילה אחד הכנסייה נאלצה להקדיש יותר זמן למלא אישורי הטבלה הדרושים ליציאה מהמדינה מאשר לטקסי התפילה. . . הקהילה שלנו מושמדת והולכת". להערכתו של השר העיראקי לענייני עקורים והגירה, כ-40,000 נוצרים עזבו את עיראק בשבועיים שלאחר גל הפיצוצים של ה-1 באוגוסט .
בעוד הנוצרים מהווים רק שלושה אחוזים מהאוכלוסייה בעיראק, חלקם בזרם הפליטים לסוריה מוערך בין 20 ל-95 אחוזים . במבט על התמונה הרחבה יותר, מגלה סקר אחד כי כ-40 אחוזים מהקהילה הנוצרית עזבו מאז 1987, השנה בה נמנו בסקר אוכלוסין כ-1.4 מיליון עיראקים נוצרים.
אף כי המנהיגים המוסלמים מגנים כאיש אחד את ההתקפות (האיתאללה הגדול אל-סיסטאני כינה אותן "מעשים פליליים"), והממשלה הזמנית בבגדד הכריזה כי "מהלומה זו תביא לאיחודם של העיראקים" - הן מהוות ציון דרך בשקיעה ובהיעלמות האפשרית של הנצרות בעיראק.
הסבירות לכך גדולה, מאחר שהנוצרים, ככלל, נעלמים מהמזרח-התיכון בגלל רדיפה מצד המוסלמים ושיעורי לידה נמוכים. בית לחם ונצרת, הערים הנוצריות המזוהות ביותר בתבל, נהנו מרוב נוצרי משך כאלפיים שנה, אך לא עוד. בירושלים, הנסיגה היתה חדה במיוחד: בשנת 1922 היה רוב קטן לנוצרים על המוסלמים, ואילו כיום הם מהווים רק שני אחוזים מאוכלוסיית העיר. בטורקיה: הנוצרים מנו 2 מיליון נפש בשנת 1920, אולם כיום נותרו רק אלפים בודדים. בסוריה: הם מנו כשליש מהאוכלוסייה בראשית המאה שעברה. כיום ירד מספרם לפחות מ-10 אחוזים . בלבנון: הם היוו 55 אחוזים מהאוכלוסיה בשנת 1932, וכיום רק 30 אחוזים. במצרים: לראשונה מאז 1950 מהגרים הקופטים מהמדינה במספרים נכבדים.
לפי מגמות אלו, תוך עשור או שניים, יאבדו הנוצרים את חיותם התרבותית ואת חשיבותם הפוליטית. ראוי לציין, שהנוצרים משחזרים את יציאת היהודים. בשנת 1948 מנו היהודים במזרח-התיכון כמיליון נפש וכיום, בסיכום כללי, פרט לישראל, הם מונים 60,000 בלבד .
במשולב, הטיהורים האתניים של שתי קבוצות מיעוט דתיות עתיקות, מסמלים את סופה של תקופה. הרבגוניות המזרח-התיכונית, שמעלה על נס הסופר לורנס דארל בספרו "הרביעייה האלכסנדרונית", מתכווצת למונוטוניות של דת אחת וקומץ לשונות מור ?ות. האזור כולו, לא רק קבוצות המיעוט הנוגעות בדבר, מתרושש כתוצאה מתהליך זה.
