בבוא האביב, 'מחלקת המדינה' של ארצות הברית מפרסמת את "סימני הטרור הגלובלי", דו"ח עב קרס שעוסק בבעיות שהיא מגדירה, "פשעים אלימים נגד מטרות שאינן נלחמות, מתוכננים מראש ומבוצעים על ידי קבוצות תת-מדינתיות או סוכנים חשאיים מונעים פוליטית, ושבכוונתם בדרך כלל להשפיע על קהל יעד כלשהו".
המסמך הזה מאוד פוליטי, ותמיד שיקף את המחלוקות לגבי אופן הביצוע הדיפלומטי של וושינגטון, אולם השנה הדו"ח שיקף מציאות כל כך תלושה שהיא נראית כמעט כוזבת. אי לכך המסמך מסוכן ועשוי לפגוע במלחמה בטרור.
הבעייתיות שבו כוללת:
* מתודולוגיה: מחלקת המדינה משתמשת בשיטות שיוצרות רושם מוטעה כאילו המזרח התיכון פחות חשוב מן הטרור.
היא עושה זאת על ידי כך שהיא רואה אבדות ברכוש כמו אבדות בנפש: כך שב-2001 מתוך 346 מתקפות טרור שנרקמו, 178 (קצת יותר ממחצית) היו התקפות על צינור הנפט המולטי-מדינתי בקולומביה, זה מצביע על דרום אמריקה כמקור בלתי נדלה לטרור.
כפי שמרטין קרמר מ-"רבעון המזרח התיכון" אומר, "ברור כי אמריקה הלטינית אינה לב ליבו של הטרור העולמי, ולא בגללה צריך לחלוץ נעליים בנמלי התעופה בדרך אל שערי ההמראה ".
הדו"ח גם מדרג את התקריות על פי מיקומם, לא על פי מבצעי הפשע. לכן, ה-11 בספטמבר נחשב לטרור צפון אמריקאי, ולא מזרח תיכוני. על פי חישוב זה, 29 אירועים ותו-לא, התרחשו במזרח התיכון, בהשוואה ל- 33 באפריקה, 68 באסיה, מספר עצום של 194 באמריקה הלטינית (זכרו את צינור הנפט). מתוך 3,547 מקרי מוות, 60 ותו-לא, איבדו את חייהם במזרח התיכון, בהשוואה ל-90 באפריקה, ו-3,235 בצפון אמריקה.
* הכחשה: באופן גורף, מקור הטרור בא מהאיסלאם המיליטנטי ומהלאומיות הפלשתינאית. ( חשוב לציין כי בנוסף ל-3,235 האנשים שנהרגו ב-9/11, שמונת האמריקאים האחרים שאיבדו את חייהם בטרור במשך 2001 - אחד בפיליפינים, אחד בערב הסעודית וחמישה בישראל - נרצחו על ידי חסידי האיסלאם המיליטנטי, חוץ מאשר אחד).
אולם, הדו"ח רק מרמז על איסלאם מיליטנטי ומגמד את חשיבותו: "המלחמה בטרור אינה מלחמה נגד האיסלאם". "אם בדו"ח ישנו אזכור עוין של אנשים החברים בארגונים פוליטיים, חברתיים, דתיים, ואתניים אין זה מצביע על כך שכל החברים בקבוצה זו הם טרוריסטים".
והוא מצטט אישיות מוסלמית: "הדת המוסלמית הסובלנית שלנו משבחת את קדושת חיי האדם". סוף וויכוח.
לא נכון: ש-"פקיסטן סגרה את הגבול עם אפגניסטן כדי למנוע בריחה של עריקים". נהפוך הוא, גבול זה נשאר למעשה פתוח.
או שטות זו: "לאחר ה-11 בספטמבר האו"ם הגביר את עיסוקו בטרור, ונתן מנדט בינלאומי לחיזוק המאבק בו". אחד מצעדים אלה, היה באוקטובר 2001, למנות את סוריה - מדינה המממנת טרור על פי תפיסת מחלקת המדינה - לחברות במועדון האקסקלוסיבי של מועצת הביטחון.
* טיוח האלימות הפלשתינאית: נחושה לשפר את המוניטין של יאסר ערפאת, מחלקת המדינה הסתירה את אחריותו לטרור. הנשיא בוש אולי האשים את ערפאת ב-"קידום טרור" אולם פקידי מחלקת המדינה דוחקים לפינה כל פיסת עדות מכרעת המציגה קשר כלשהו.
גרוע מזה, מחלקת המדינה מעמידה-פנים כי רוב רובם של מעשי טרור פלשתינאים, פשוט לא התרחשו. היא מכניסה תחת הכותרת "כמות נכבדת של תקריות טרור בינלאומיות" את כל נזקי הרכוש, החטיפות, מוות או פציעות קשות, וניסיונות כושלים של טרור. ב-2001 היא מצאה 123 תקריות ברחבי העולם המתאימות לקריטריונים הללו. מתוכם 11 ותו-לא, עסקו באלימות נגד ישראלים.
אולם, כאשר המכון העצמאי ל-"בחינה וניתוח של המדיה", השתמש בקריטריונים לאלימות נגד ישראל שהציבה מחלקת המדינה, במחקר קפדני שערך הוא מצא 97 מתקפות על ישראל שמתאימות להגדרה זו.
ממשלת ארצות הברית טוענת כי בשנת 2001 זוועות הפלשתינאים נגד ישראל הם רק 9 אחוזים מכלל מתקפות הטרור הקשות בעולם, אולם למעשה הם מהווים 46 אחוזים מתוכם.
בסך הכל מסמך זה משקף את חוסר הרצון בוושינגטון להתמודד עם מציאות לא נעימה. הסכנה ברורה: מי שמרמה את עצמו לגבי האויב בעת מלחמה עשוי להפסיד בה.
