Daniel J Pipes

"פורום המזרח התיכון"

פורום המזרח התיכון נוסד ב-1990 והינו מכון מחקר שעוסק בקידום אינטרסים אמריקאים במזרח התיכון. הוא הפך לאירגון עצמאי ב-1994.

מטרות - יעדים

הפורום מאמין שלארצות הברית יש אינטריסים בעלי חשיבות באזור: באופן פרטיקולארי הוא מאמין בקשרים הדוקים עם ישראל וטורקיה ועם ממשלות דמוקרטיות נוספות באיזור שיווסדו, וכן באספקת נפט סדירה וזולה, בנוסף הפורום דוגל שיש לפתור סיכסוכים בנלאומיים בדרכי נועם ושלום.

הפורום רואה בדיקטוטורות, האידואולוגיות הרדיקאליות, הסיכסוכים הקשורים בגבולות ואלימות פוליטית בנוסף לנשק הלא קונבנציונאלי כמקור העיקרי לבעיותיה של ארצות הברית. על כן, אנחנו תומכים בנקיטת צעדים כדי להגן על ארצות הברית ובעלי בריתה מפני הסכנות הנ"ל.

בנקודה זו, צריך להדגיש שהפורום עוזר לייצור אווירה אינטלקטואלית על ידי ניתוח הנקודות החשובות שמעסיקות את מדיניות החוץ של ארה"ב.

המסר

צוות הפורם מופיע תוכניות רדיו וטלוויזיה באופן קבוע, בנוסף לנתינת ראיונות וכתיבת מאמרים וספרים. הם הופיעו ב: Cable News Network, CBS This Morning, the NewsHour with Jim Lehrer, The Phil Donahue Show, ו-NBC Nightly News

צוות הפורום מתדרך אישים בכירים בממשל ארצות הברית, מעיד לפני הקונגרס, ועושה מחקרים בשביל משרד ההגנה וסוכנויות פדראליות.

רבעון המזרח התיכון (The Middle East Quarterly)
עורך: מיכאל רובין

רבעון המזרח התיכון, הינו כתב עת מעמיק ושנון במחלוקת הנערך על ידי מיכאל רובין ב-96 עמודים, הוא נותן עובדות וויכוחים שעוזרים להבין את המורכביות של המזרח התיכון. מאז שנוסד ב-1994, יש לרבעון השפעה ניכרת בוושיגנטון - שעודדה את מחלקת המדינה של ארה"ב לבחון מדיניות, עזרה לאירגוני לובי לבוושינגטון להציג עמדות, וספקה לכותבי הנאומים רעיונות לגבי מדיניות ארה"ב. במסדרונות האקדמיה, הרבעון מספק איזון לאינפורמציה שמתקיפה את ארה"ב וישראל. ההתמקדות בעיקרה מדינית שמטרתה לחדש ולספק אינפורמציה למומחים ואלו שרוצים לקבל הבנה מעמיקה על המזה"ת. תמצאו ראיונות בלעדיים, גילויים חדשים במחקר, וניתוח אירועים עכשווים מפוליטקה, כלכלה ותרבות.

הנושא שאנחנו דנים בו נופל לתוך שתי קטגוריות: שם (המזה"ת) ופה (ארה"ב).

שם, מתייחס לאזור ממרוקו לאפגניסטן ומסודן למרכז אסיה. מכיוון שהסיכסוך הערבי - ישראלי, התנאים הפוליטים באיראן ועיראק, והשוק הנפט כה טבוע בחיים האמריקאים, אנחנו מתמקדים בנושאים אלו בדרך קבע: כל זאת מתורגם גאוגרפית לאיזור מהים התיכון למפרץ הפרסי. בו זמנית, אנחנו מתעסקים בכל המזה"ת גם באיזורים כמו צפון אפריקה שהוזנחו. בעוד שלפעמים טורקיה היא מדינה אירופאית אנו רואים בה חלק איטגראלי מהמזה"ת. קשרים עמוקים למרכז אסיה שיכנעו אותנו שגם את האיזורים האלה אסור לנו לשכוח.

באופן כללי, אנחנו מתעסקים בארועי היום במזה"ת, אבל מאמינים שיש לגשת אליהם בצורה היסטורית, מכיוון שרק על ידי הבנת העבר ניתן להבין את ההווה. הפוליטקה היא תשוקה של של החיים במזה"ת, אנו מאמנים בחשיבותה של הפוליטקה הפנימית באיזור אם זאת אנחנו עוסקים ביחסי חוץ ופנים. הבטחון משחק תפקיד חשוב כשעוסקים ביחסיים בינלאומיים. בתום המלחמה הקרה, המזה"ת הפך לאיזור המחומש ביותר. מיקומו של האיזור בצומת הדרכים המקשרת את אירופה, אפריקה, ואסיה, מלחמת הכוחות באיזור יצרו את מירוץ החימוש שגרמו לבעיות בפנים ומחוץ למזה"ת. אנו עוסקים גם בתרביות שמשפיעות על החיים באיזור. מתוך אלה אנו נותנים תשומת לב מיוחדת לדת, ספציפית לאיסלאם. בסופו של דבר, אנו מציעים נתונים כלכליים רלווניטים לקהל הרחב.

כאן, מתייחס לארצות הברית. אנו מתמקדים באמריקה כשחקן החוץ מכיוון שאנחנו אמריקאים. באופן חלקי, התמקדות זו נובעת מהאמונה שוושינגטון היא עיר הבירה מחוץ למזרח התיכון עם יכולת ההשפעה הכי גדולה על האיזור. אירופה, רוסיה, דרום אסיה, ומזרח אסיה כולם, בעלי חשיבות, במיוחד בהיבט הכלכלי, אבל כמו המשבר בכווית ותהליך בשלום בין ישראל למדינות ערב אנו עדים ליכולת ההכרעה של ארה"ב כשזה נוגע למלחמה ושלום.

התחלנו להוציא לאור את הרבעון מכיוון שאנו משוכנעים שדרכו אנו גורמים לשינוי מהותי בהבנת האיזור. אלה המעונינים במזרח התיכון, ממקבלי החלטות לסטודנטים, עיתונאים וממומחים צריכים אינפורמציה עכשווית וניתוח מעמיק שאנו מקווים לספק. התקווה היא שהמאמרים שמתפרסמים כאן, הינם בעלי חידוש, מעוררים שאלות ודיון, ויוצרים מחלקות שיגרמו למחקרים חדשים. בסופו של דבר, על ידי הצגת מחקר הטוב בעל השלכות אקוטואליות, אנו שואפים להשפיע על אותו סקטור אינטלקטואלי שבו ההחלטות נעשות.

אבל למה יש צורך בכזה כתב עת עכשיו? האם אין מספיק כתבי עת שמתעסקים במזה"ת? אכן יש, אבל השקפת העולם שלהם שונה באופן פונדמנטאלי משלנו. קודם כל, אף אחד מהם אינו מתעסק במזרח התיכון רק מפרספקטיבה אמריקאית. שנית, הם מתננגדים לדעותיהם של רוב האמריקאים ומדינותה של ממשלת ארה"ב. רבים מהם מראים סמפטיה למדינות וארגונים שעויינים לארה"ב.

נגיד שאבחנה זו מוגזמת, תתחשבו בנקודות הנ"ל: חוץ מנשיא אמרקאי אחד, כל הנשיאים מ - 1948 דיברו באופן תקיף בעד יצירת קשרים הדוקים וחזקים עם ישראל, אבל הרבעונים שקיימים כמעט בדרך קבע מפרסמים מאמרים נגד הקשר הזה וכמה הוא מסוכן. להבדיל, ממה שרוב האמריקאים חושבים התכנים שמופעים ברבעונים הקיימים משקפים חוות דעת על המזה"ת שרואה את הציונות כתנועה גזענית שהיא פועל יוצא מאימפירילזם , מאשימה את ישראל בבעיית הפליטים הפלשתינאים, רואה בהקמת מדינה פלשתינאית עצמאית את הפתרון להשכנת שלום ויציבות באיזור. בנוסף לכך, הם סלחניים כלפי אירגוני טרור כדוגמת התנועה לשחרור פלשתין וחמאס.

אותה אבחנה קיימת גם לגבי נושאים אחרים. בעוד שאמריקאים תמכו במלחמת המפרץ בשנת 1991 ובשחרורה של כווית, אותם רבעונים על המזה"ת פירסמו מאמרים שהתנגדו לשימוש בכח צבאי. הם זילזלו בחשיבותם של שחקנים באיזור כדוגמת הרפובליקה האיסלאמית באריאן, מפלגת הבע'ת בסוריה וכן בתנועות ואירועים אחרים באיזור. בניגוד לכך, הם כן מדגישים ואף מגזימים במגרעות של ממשלות ידידותיות כטורקיה, מצרים, כווית וכמובן ישראל. הם ממעטים בסכנותיה של האיסלאם הפונדמנטאלסטי, אירגוני טרור כמו תנועת העובדים הכורדית, וטרור שנתמך על ידי מדינות. בנוסף הם מדברים על היתרונות שיש בנפט ובגז היקרים שמגיעים מהמזה"ת.

בניגוד, הפורום המוציא לאור של כתב עת זה, מאמין בקשרים הדוקים עם ישראל, טורקיה ודמוקרטיות נוספות באיזור כשיווסדו, מאמין בנקיטת צעדים להוקעת הטרור ולבקורת של נשק קונובציונאלי ולא קונבציונאלי, טיפוח זכויות האדם בכל המזה"ת, ולהשגת נפט במחיר מוזל ובאספקה סדירה ויציבה, וכן בפתירת סיכסוכים בינלאומיים בדרכי נועם ושלום.

בגלל הסיבות הנ"ל, אנו מאמינים שכתבי העת הקיימים שעוסקים במזה"ת לא עוסקים בנושאי היום החשובים מפרספקטיבה ואינטרסים אמריקאים. המאמצים שלהם השאירו חלל גדול שאנחנו מתכוונים למלא. על ידי יצירת פורום של דעות שעד עכשיו נמצאו בשוליים של הספרות הקיימת על המזה"ת, כתב העת שלנו דה פקטו שם קץ לצנזורה שהייתה קיימת עד עכשיו.

כמובן, שזה עדיין משאיר הרבה מקום לוויכוח, ואנחנו מקווים שזה יהווה בסיס לדיון עשיר. אנחנו מתכוונים ליצור דיון על נושאים שהם בסימן שאלה מתוך רצון להראות השקפת עולם אחרת. אנחנו רוצים להדגיש שבעוד שאנחנו נאמנים לעקרונות שהצגנו לעיל, אנחנו לא מונעים מאף אחד, דעותיו יהיו אשר יהיו, מרבעון המזרח התיכון.

מבחינת הנוסח והצגתם של הנושאים, אנו רואים ברבעון לא ככתב עת אונברסיטאי או תרבותי אלא כדרך אקדמאית לגשר על הפערים בין שתי העולמות האלו. המאמרים מכילים את כל המקורות שעליהם התבססו ואינם מתביישים מלהתעסק בדיונים המורכבים. בד בבד העורכים שואפים להציג טקסט ברור וקריא שימשוך קהל קוראים מומחה ולא מומחה. אנחנו במיוחד גאים באותם מאמרים עם מחקרים חדשים בעלי אינפורמציה חדשה שנבנו על סמך מקורות ראשוניים. כותבי המאמרים מתבקשים לכתוב בצורה שכל אחד ימצא עניין בדבריהם, אפילו אלו שאינם מסכימים איתם.

לסיכום, על ידי ראיית העולם מפרספקטיבה אמריקאית, התעסקות באירועי היום והצגת המלצות למקבלי ההחלטות, אנו שואפים להפוך את רבעון המזרח התיכון למקור מרכזי לאירועי היום ומדריך לאלא שמקבלים החלטות מדיניות.

אנחנו גאים בעובדה שהרבעון הוא מפעל כשממוקם בפילדלפיה. המימון הראשוני הגיע מעירנו ממכונים ומאנשים פרטיים, ושהעריכה נעשית פה. הסימבוליות של פילדלפיה היא במיוחד חשובה, העיר היא מקורה של הדמוקרטיה והחופש האמריקאי המסר שאנוחנו מקווים שישחרר את המזרח התיכון מכבליו. אנו מקווים שתרומתנו הקטנה שבאה לידי ביטוי ברבעון תעזור לפתוח לאנשים את העינים.

כתב העת הוכר בצורה חיובית על ידי Boston Globe, Chronicle of Higher Education, Forward, Near East Report, New Republic, New York Times, Philadelphia Inquirer, Baltimore Sun, Los Angeles Times, Miami Herald Tribune, National Review, Turkish Times, Wall Street Journal, ו-Washington Post וכן בקנדה, אירופה והמזה"ת.

פרסומות

כל החומר באתר זה ©1968-2017 דניאל פייפס.