כלכלה איסלאמית: מה זה אומר?

העולם הגדול אמנם לא כל כך שם לב, אבל כמויות משמעותיות וגדלות והולכות של כספים מנוהלות היום בהתאם לחוק האיסלאמי, השאריע. על פי מחקר אחד, "עד סוף 2005, יותר מ-300 מוסדות ביותר מ-65 תחומי שיפוט ניהלו נכסים בשווי של בין 700 מיליארד לטריליון דולר ארה"ב באופן התואם את חוקי השאריע".

הכלכלה האיסלאמית הופכת יותר ויותר לכח של ממש בשל תיקי ההשקעה התופחים של יצרני נפט וריבוים של כלים פיננסיים איסלאמיים (כגון משכנתאות ללא רבית ואג"חי סוקוק). אבל מהי המשמעות של כל זה? האם כלים פיננסיים תואמי שאריע יכולים לבוא במקום הסדרים הפיננסיים הבינלאומיים הקיימים? האם משטר כלכלי איסלאמי, כפי שטוען תומך נלהב אחד, היה באמת מביא סוף לחוסר צדק בשל "מחוייבותה של המדינה לדאוג לרווחתם של כלל האזרחים"?

כדי לרדת לעומקה של סוגיה זו, אין דרך טובה יותר מלעיין באיסלאם וממון, ספר מבריק מאת טימור קוראן, שנכתב (למרבה האירוניה, שעה שנתמך באופן משמעותי מאוד בידי הסעודים לטובת מחקר בנושא הכלכלה האיסלאמית) בהיותו פרופסור למחשבת ותרבות האיסלאם על שם המלך פייסל באוניברסיטת דרום קליפורניה.

קוראן, המלמד כיום באוניברסיטת דיוק, מגלה שלכלכלה האיסלאמית אין שורשים מזמנו של מוחמד, ומדובר ב"מסורת שהומצאה" שהופיעה לראשונה בהודו בשנות ה-1940. עצם המושג של משטר כלכלי "בעל אופי ותודעה עצמית איסלאמיים מובהקים הינו חדש מאוד". אפילו המלומדים האיסלאמיים הדגולים ביותר מלפני מאה שנה לא הכירו את המושג "כלכלה איסלאמית".

הרעיון היה בעיקר פרי מחשבתו של אינטלקטואל איסלאמי, עבדול-אללה מאוודודי (1903-79), כאשר עבורו כלכלה איסלאמית שימשה אמצעי להשגת מספר מטרות: למעט ביחסים עם לא-מוסלמים, לחזק את התחושה הקולקטיבית של זהות מוסלמית, להרחיב את האיסלאם לתוך תחום חדש של פעילות אנושית, ולהיפתח למודרנה בלי להתמערב.

כלכלה איסלאמית, בתור תחום אקדמי, המריאה בשנות ה-1960; היא קיבלה גושפנקה מוסדית ממשית בתקופת השגשוג בשוק הנפט בשנות ה-1970 כאשר לראשונה לסעודים וליצרני נפט מוסלמיים אחרים היו סכומי כסף משמעותיים לצרכי השקעה, ועובדה זו סיפקה למיזם "סיוע מסיבי".

בפיהם של התומכים בכלכלה איסלאמית שתי טענות עיקריות: שהמשטר הקפיטליסטי הקיים נכשל ושהפתרון מצוי בידי האיסלאם. כדי להעריך את הטיעון האחרון, קוראן מקדיש תשומת לב רבה מאוד כדי להבין כיצד בדיוק פועלת הכלכלה האיסלאמית, ולשם כך הוא מתמקד בשלושת הטענות העיקריות שהיא טוענת לעצמה: שהיא ביטלה את הריבית, השיגה שוויון כלכלי, ועיצבה כללי התנהגות עיסקיים עדיפים.

1) "הרבית לא בוערה בשום מקום מעיסקאות כלכליות, ורעיון האיסלאמיזציה הכלכלית אינו זוכה לתמיכה רחבה בשום מקום". שיטות אקזוטיות ומסובכות של חלוקת רווחים והפסדים כגון איג'ארה, מודראבה, מורבאחה ומושארכה אינן אלא טכניקות שקופות למדי לתשלומי ריבית מוסווים. בנקים הטוענים להיות איסלאמיים "דומים בפועל למוסדות פיננסיים מודרניים אחרים יותר מכל דבר הקיים במורשת האיסלאם". בקיצור, אין כמעט שום דבר איסלאמי בבנקאות האיסלאמית – מה שמסביר את העובדה ש-Citibank ובנקים גדולים אחרים במערב מטפלים בפקדונות תואמי-איסלאם גדולים בהרבה מאלה המטופלים בבנקים איסלאמיים מובהקים.

2) השאיפה לצמצם את אי-השיוויון באמצעות מס הזקאת לא מומשה "בשום מקום". אדרבה, אליבא דקוראן, מס זה "אינו בהכרח מעביר משאבים לעניים; יתכן שהוא דוקא מעביר אותם מהעניים לאחרים". גרוע מכך – במלזיה, מס הזקאת, המיועד לכאורה לסייע לעניים, משמש, כך נראה, "אמתלה נוחה לקידום מטרות איסלאמיות רחבות ומקור הכנסה לפקידים דתיים".

3) "הדגש המושם על מוסר עיסקי לא הביא לשום שינוי מורגש בפעילות הכלכלית". הסיבה לכך היא, שבדומה לסוציאליזם, "יסודות מסויימים באג'נדה הכלכלית האיסלאמית עומדים בסתירה לטבע האנושי".

קוראן מבטל לחלוטין את עצם המושג של כלכלה איסלאמית. "אין שיטה איסלאמית מובהקת כאשר מדובר בבניית ספינה, או בהגנה על טריטוריה, או בריפוי מגפה, או בחיזוי מזג האויר", אז מדוע שיהיה דבר כזה בנוגע לכסף? מסקנתו היא שהמשמעות של כלכלה איסלאמית היא לא בכלכלה אלא בזהות ובדת. השיטה "קידמה הפצתם של הלכי מחשבה אנטי-מודרניים... במרחבי העולם האיסלאמי. היא גם טיפחה סביבה ידידותית למיליטנטיות איסלאמית".

למעשה, אפשר שהכלכלה האיסלאמית תורמת לחוסר יציבות בכלכלה העולמית בכך "שהיא מעכבת רפורמות יסודיות בתחום החברה החיוניות להתפתחות כלכלית בריאה". ביחוד, אילו למוסלמים היה באמת נאסר לשלם או לגבות ריבית, הם היו נדחקים "לשוליים של הכלכלה העולמית".

בקיצור, לכלכלה האיסלאמית אין אמנם משמעות כלכלית ממשית, אך היא בהחלט מהוה סכנה פוליטית בעלת משמעויות שליליות וממשיות ביותר.

נושאים קשורים:  איסלאם, שאריע (חוק איסלאמי) הרשמ/י לרשימת תפוצת דוא"ל השבועי של דניאל פייפס בעברית