"חינוך באמצעות רצח" – זהו ביטוי המתאר את הדרך הכואבת והאיטית שבה אנשים מתחילים לשים לב לבעיית האיסלאם הרדיקלי. זה לקח 3,000 אזרחים נרצחים כדי לעורר את האמריקנים, או לפחות אותה המחצית מתוכם שהינם שמרנים. כיוצא בזה, זה לקח מאות הנרצחים בפיצוץ בבאלי כדי לעורר-למחצה את האוסטרלים; זה לקח את ההתקפה במדריד עבור הספרדים, והזוועה בבסלאן עבור הרוסים. שנים עשר הפועלים שנרצחו בעיראק גרמו לנפאלים להתעורר.
אבל רצח אחד בלבד הספיק כדי לעורר רבים בקרב ההולנדים. יתכן שרצח מחריד אחד עשה יותר לעורר את ההולנדים ממה שעשה ה-11 בספטמבר 2001 עבור האמריקנים.
הסיבה לכך נעוצה בזהותו של הקרבן ואופי הפשע. הקרבן היה תיאו ואן גוך, 47, פעיל ידוע בתחום זכויות-האדם, במאי סרטים וטלויזיה, מנחה תוכניות, עיתונאי, ושובב כללי, שבנוסף היה ידוע כקרוב משפחה של אחד מאומניה המפורסמים ביותר של הולנד, וינסנט ואן גוך. בשנים האחרונות, תיאו משך תשומת לב לעצמו בשל דבריו כנגד האיסלאם (ספרו אללה מבין טוב יותר מכולם ב-2003, וסרטו כניעה מ-2004).
הוא נרצח בשעה 8:40 בבוקר ב-2 בנובמבר בעיר מולדתו אמסטרדם, שעה שרכב באופניים בכביש סואן בדרכו לעבודה. תוך כדי שנורה שוב ושוב, ואן גוך התחנן לרוצחו, "אל תעשה את זה! אל תעשה את זה! רחמים! רחמים!". לאחר מכן הרוצח דקר אותו בחזהו בסכין אחת, ובשנייה שיסף את גרונו כך שכמעט ערף את ראשו.
החשוד ברצח מוחמד בויירי, 26, יליד הולנד בעל אזרחות כפולה הולנדית-מורוקאית, השאיר מכתב בעל חמישה עמודים, בערבית ובהולנדית, שתקע לגופו של ואן גוך באמצעות סכין. במכתבו הוא איים בג'יהאד על המערב בכלל, ("גלוי וידוע לי, שאת, אירופה, תושמד"), ועל חמש דמויות פוליטיות בולטות בהולנד בפרט.
חוקרי המשטרה הבינו עד מהרה כי הרוצח הוא איסלאמיסט שהיה מוכר להם ושעקבו אחריו עד שבועיים לפני הרצח; הם גם שייכו אותו לרשת בשם "הופשטאטגרופ" והאשימו אותו וששה ממכריו ב"קשירת קשר עם כוונה חבלנית". השלטונות טענו בנוסף שהיו להם קשרים עם שני ארגוני טרור, תאקפיר וואל-חיג'רה ואל-קאיידה.
לא היה תקדים לכך, לא בהולנד ולא במערב בכלל, שאדם שאינו מוסלמי המבטא את דעותיו נגד האיסלאם בצורה אומנותית ייחסל ברצח-פולחן שכזה. שאט-הנפש של ההולנדים כלפי המעשה הפר את השאננות של מה שנראית כחברה הסובלנית ביותר בעולם. שרת ההגירה, ריטה וורדונק, אחד מחמשת הפוליטיקאים ששמותיהם הוזכרו במכתב האיום, הביעה את צערה בפומבי על כך שמדינתה התעלמה מהאיסלאם הרדיקלי במשך שנים. "יותר מדי זמן אמרנו שיש לנו חברה רב-תרבותית, ושכל אחד ימצא את אלה שמתאימים לו. היינו נאיביים מדי, חשבנו שאנשים בחברה יסתדרו יחדיו".
מנהיג מפלגת הוי.וי.די., יוזיאס ארטסן, הרחיק לכת יותר והזהיר: "הג'יהאד בא להולנד, וקבוצה קטנה של טרוריסטים ג'יהאדיסטים תוקפת את העקרונות של ארצנו. אנשים אלה אינם רוצים לשנות את את החברה שלנו, הם רוצים להרוס אותה".
למחרת הרצח, 20,000 אנשים הפגינו נגד הרצח, ושלושים אנשים נעצרו בשל הסתה לשינאת מוסלמים. שר הפנים, יוהאן רמקס, הכריז שאינו יכול להוציא מכלל אפשרות הפרות סדר. "האוירה היא קשה הרבה יותר". עד כמה צדקו דבריו הוכח בשבועיים הבאים: נרשמו יותר מעשרים מקרים של הצתה והפצצה כנגד מסגדים, כניסיות ומוסדות אחרים, ואלה גררו התקפות נגד. המשטרה ערכה מספר פשיטות גדולות. התחושה היתה של מלחמת-אזרחים זוטא.
יחסם של ההולנדים למוסלמים הקשיח באופן דרמטי ומיידי. לפי סקר אחד, 40% מן האוכלוסייה מעוניינים שקהילת המוסלמים במדינה, המונה קרוב למיליון בני אדם, לא תמשיך להרגיש את עצמה בבית בהולנד. מספר כפול מבין הנשאלים תמכו במדיניות קשוחה יותר כלפי מהגרים.
עיתון מוביל במדינה, דה טלגרף, פירסם מאמר מערכת שקראה ל"נקיטת יד קשה נגד מוסלמים פנאטיים קיצוניים", דבר שלא היה עולה על הדעת לפני רצח ואן גוך. אפילו פולטיקאים מן השמאל החלו פתאום לדבר על הצורך "להגיד את האמת המרה" על ההגירה, בפרט על האחוזים הגבוהים מבין המהגרים העוסקים בפשיעה.
הטרור האיסלאמיסטי כנגד המערב מביא לתוצאה הפוכה כי הוא מעורר את ההמונים מתרדמתם; בקיצור, הג'יהאד זוכה לתגובה של מסע-צלב. אויב איסלאמיסטי ערמומי יותר היה מקדם את סדר-יומו הטוטליטרי על ידי הפחדה ואיומים נוסח המאפיה, ולא באמצעות מעשי רצח חסרי-בושה.
אבל אם בכל זאת האיסלאמיסטים ימשיכו בדרך הטרור הגלוי, התגובה ההולנדית הקשוחה תשוכפל בכל מקום.
___________________________________________
עדכון מה-16 בנובמבר 2004: למידע נוסף בנושא זה, ראה "התפתחויות נוספות בקשר לתיאו ואן גוך ו'החינוך באמצעות רצח' של הולנד".
