שר החוץ של טורקיה, אחמט דבוטוגלו, הכריז לפני כמה ימים כי "אם העולם עולה באש, טורקיה היא הכבאי. טורקיה תמלא תפקיד מוביל ליצירת יציבות במזרח התיכון".
שאיפה כזו היא שאיפה חדשה עבור אנקרה. בשנות ה-90 היא מילאה את חובותיה עבור נאט"ו והסכימה עם הנהגתה של וושינגטון. גם היחסים עם ישראל פרחו.
הניצחון של המפלגה האיסלאמית בבחירות של 2002 שינה את המצב. במארס 2003, לקראת המלחמה הקרובה בעיראק, הממשלה הטורקית אותתה כי החל עידן חדש במדיניות הטורקית בכך שסירבה להתיר לחיילים אמריקנים לחצות את השטח הטורקי בדרך לעיראק.
במשך שמונה השנים הבאות מדיניות החוץ הטורקית הפכה עוינת יותר ויותר למערב בכלל ולישראל בפרט. בד בבד חלה התחממות ביחסים עם סוריה, איראן ולוב. שינוי זה הפך בולט במיוחד במאי 2010, כאשר אנקרה עזרה לטהרן למנוע סנקציות על תוכנית הגרעין שלה והמשט הטורקי לעבר חופי עזה יצא לדרכו.
אבל השאיפות של טורקיה במזרח התיכון ניכרות בעיקר השנה - כשלנוכח התהפוכות במזרח התיכון טורקיה נמצאת לפתע בכל מקום. והנה המנהיג החדש של תוניסיה אומר: "אנו לומדים מהניסיון של טורקיה, ובמיוחד לגבי השילוב בין האיסלאם לבין המודרניות".
בפברואר הגיע נשיא טורקיה, עבדאללה גול, לביקור ממלכתי בטהרן, מלווה בקבוצה גדולה של אנשי עסקים. טורקיה הופכת לעורק כלכלי עיקרי עבור איראן מאז.
גם לגבי התקיפה של נאט"ו בלוב הפגינה טורקיה עמדה עצמאית. שר החוץ התנגד למעורבות הצבאית של נאט"ו, אולי עקב חשש מהתערבות דומה לטובת הכורדים במזרח טורקיה.
ארדואן בעצמו יצא בהצהרות לטובת קדאפי, ואנקרה גם הציעה מעורבות בסיוע הומניטרי לאזרחי לוב. כאות תודה, השיב קדאפי: "כולנו עות'מאנים". לעומת זאת, המורדים בלוב זועמים על הממשלה הטורקית.
גם עתה, לנוכח המהומות בדמשק, ארדואן מייעץ לאסד כיצד לשמור על שלטונו. בין היתר עקב החשש כי בעקבות מהומות הכורדים בסוריה 1.4 מיליון איש עשויים לזכות באוטונומיה.
על ההצהרות נגד ישראל כבר אין טעם להרחיב. הן נשמעות כל הזמן.
כל המהלכים האלה מעידים כי יש לעקוב היטב אחר השאיפות של אנקרה. המשטר באנקרה פרובוקטיבי פחות ואינטליגנטי יותר מן המשטר האיראני, אבל אנקרה שואפת לעצב מחדש את המדינות המוסלמיות במזרח התיכון ברוח האג'נדה האיסלאמית שלה.
מה על המערב לעשות לנוכח הגישה הזו של טורקיה? אפשר להגביל את שאיפותיה בהבעת מורת רוח בינלאומית, לבחון אם גישה זו תואמת את האינטרס של נאט"ו ולהציף את הבעיה בדיון עולמי נרחב, לעודד בשקט את מפלגות האופוזיציה, ולשקול קמפיין בעד זכויות האזרח של הכורדים במזרח טורקיה.
