חקירת הטרור הבריטית הגדולה והארוכה ביותר מעולם הגיעה לסיומה בחודש שעבר עם הרשעתם של שלושה מוסלמיים בריטיים. הם תיכננו בשנת 2006 לפוצץ מטוסים בדרכם מעל האוקיינוס האטלנטי וקיוו להרוג עד עשרת אלפים בני אדם. כמעט-אסון זה משמש תזכורת מדאיגה באשר לסכנת האיסלאם הרדיקלי הפועל מתוך בריטניה לשאר העולם.
על פי מוסד הריטיג', האיסלאמיזם הבריטי מהווה "איום בטחוני ישיר" על ארה"ב, והניו רפבליק הגדיר אותו "האיום הגדול ביותר לבטחונה של ארה"ב". ומוסדות המדינה מסכימים. בשנת 2003 שר הפנים הבריטי הכין דו"ח הכולל הודאה שארצו משמשת "בסיס של ממש" לטרור. דו"ח של הסי.איי.אי משנת 2009 הגיע למסקנה שאזרחים בעלי מוצא פקיסטני שנולדו בבריטניה (בשל הסכם בין שתי המדינות המאפשר לאזרחים ממדינה אחת להיכנס למדינה השנייה ללא צורך באשרת כניסה) מהווים את המקור הסביר ביותר למעשי טרור באמריקה.
המרכז ללכידות חברתית הלונדוני, המנוהל בידי אדם מרשים בשם דגלס מארי, פירסם לאחרונה דו"ח המשתרע על פני 535 עמודים בשם הטרור האיסלאמיסטי: הקשרים לבריטניה שחובר בידי רובין סימקוקס, חנה סטוארט, וחורייה אחמד. הדו"ח בנוי בעיקר ממידע ביוגרפי מפורט על שני סוגים של מבצעי "פשעים על רקע איסלאמיסטי" (פער"א) – כלומר אירועים שבהם הראיות מצביעות על כך שאמונות איסלאמיסטיות היוו את המניע העיקרי.
רשימה אחת כוללת מידע על 127 בני אדם שהורשעו בביצוע מעשי פער"א או שהתאבדו תוך כדי ביצוע מעשי פרע"א בתוך בריטניה. רשימה אחרת מספקת ביוגרפיות של 88 בני אדם בעלי קשרים לבריטניה שהשתתפו בפרע"א במקומות אחרים בעולם. הדו"ח עוסק בתתקופה של 11 שנים, 1999-2009.
מדאיג הדבר שברוב המקרים, טרוריסטים בריטיים תוצרת בית נראים למראית עין כאנשים מן השורה. הם בדרך כלל צעירים (גיל ממוצע: 26) וממין זכר (96%). כמעט מחציתם באים ממוצא דרום-אסייתי. רובם למדו באוניברסיטה (כך, לפחות, אצל אלה שהשכלתם ידועה). רובם עובדים או לומדים במשרה מלאה (כך, לפחות, אצל אלה שיש לנו מידע על תעסוקתם). שני שלישים מהם הינם אזרחי בריטניה ללא קשרים לארגוני טרור שהוצאו אל מחוץ לחוק, ומעולם לא נסעו למחנות אימונים של ארגוני טרור בחו"ל.
רוב הפער"א, איפוא, מבוצעים בידי מוסלמים מן השורה שדעתם נתפסה ברשתה של המשנה האידיאולוגית הסדורה של האיסלאמיזם. מי יתן וכל הטרוריסטים היו פסיכופתים, שכן אז ניתן היה להתמודד עם הבעיה ולחסלה בקלות יחסית.
שירותי הביטחון של בריטניה מעריכים שישנם למעלה מ-2,000 בני אדם המתגוררים כיום בבריטניה המהווים איום טרוריסטי. פירוש הדבר הוא לא רק ש"ברית הבטחון" שפעם שימשה הגנה חלקית נגד התקפות טרור בבריטניה בידי תושביה המוסלמיים אינה קיימת עוד, אלא שבריטניה ניצבת בפני איום חמור יותר בכל הקשור לטרור פנימי מכל מדינה מערבית למעט ישראל.
באשר לקבוצה השנייה – איסלאמיסטים בעלי קשרים לבריטניה המשתתפים במעשי טרור מחוץ למדינה: מחברי הדו"ח מציינים בענוה שמאחר שהמידע העומד לרשותם אינו אלא דוגמית ולא רישום מלא ומפורט, הם נמנעים מלהציע ניתוח סטטיסטי. ואף על פי כן, היות והמידע החלקי שהביאו מלמד על היקף התופעה, החלטתי לערוך רשימה של מדינות (ומספר המבצעים בעלי קשרים לבריטניה) שבהם בוצעו מעשי פער"א עם קשר בריטי כלשהו.
הרשימה של מחברי הדו"ח כוללת: אפגניסטן (12), אלג'יריה (3), אוסטרליה (1), אזרבייז'ן (1), בלגיה (2), בוסניה (4), קנדה (1), צרפת (7), גרמניה (3), הודו (3), עיראק (3), ישראל (2), איטליה (4), ירדן (1), לבנון (1), מורוקו (2), הולנד (1), פקיסטן (5), רוסיה (4), ערב הסעודית (1),סומליה (1), ספרד (2), ארה"ב (14) ותימן (10). לרשימתם זו אני מוסיף אלבניה – שם בוצעה התקפה לפני 1999, וכן בנגלדש וקניה, שככל הנראה נשמטו בשוגג.
28 מדינות בסך הכל הותקפו בידי טרוריסטים איסלאמיסטיים יוצאי בריטניה, נתון מאלף מאוד המעיד על האיום הגלובלי. מדינות אלו מתחלקות לשני סוגים מובהקים (למעט הודו): מדינות מערביות ומדינות בעלות רוב מוסלמי. שלושת המדינות שנפגעו ביותר הן ארה"ב, אפגניסטן ותימן, שלישייה מוזרה משהו.
תיעוד זה מעורר כמה שאלות: ראשית, כמה זמן יקח לשלטונות בריטניה להכיר בעובדה שהמדיניות הקיימת – נסיונות לשפר את מצבם הכלכלי של מוסלמים וריצוי האיסלאמיסטים – אינה הולמת את הבעיה? ושנית, העובדות עד כה מלמדות כי בגדול מעשי פער"א מחזקים את מעמד האיסלאמיסטים בבריטניה; האם מגמה זו תמשיך למרות האלימות, או שמא תגובת-נגד חריפה בוא תבוא?
ולבסוף, אילו אסונות צריכים להתרחש כדי שממשלות בעולם תתמקדנה במדיניות ההגירה ביחס לאותו אחוז אחד או שניים של אזרחים בריטיים שמתוכם באים כל הטרוריסטים – האוכלוסייה המוסלמית? יתכן שהמחשבה אינה כל כך מלבבת, אבל זה עדיף מלהתפוצץ לחתיכות.
