 נידאל מאליק חסן |
גורמים ממסדיים - הממונים על אכיפת החוק, פוליטיקאים, אנשי תקשורת ואקדמיה - מנסים לחפש סיבות לכך שנידאל מאליק חסן הרג 13 חיילים במחנה הצבאי בטקסס. על פרטי הפיגוע איש אינו חולק, אבל שלל סיבות מופרחות לחלל האוויר. הוא היה מדוכא משום שסבל מגזענות; הוא הוטרד על רקע היותו מוסלמי; הוא לא חש תחושת שייכות; הוא סבל מטראומה; יש לו בעיות נפשיות; הוא חווה מתח גבוה על רקע עבודתו בצבא; והוא חשש כי יישלח לאפגניסטן וזה היה הסיוט שלו. כלומר, הסיבות הן אישיות, תעלומה נפשית־אישית, כפי שנכתב בכותרת של עיתון טיפוסי.
זו אינה הפעם הראשונה שבה פיגוע של מוסלמי נגד לא מוסלמים מנומק בסיבות נפשיות.
הנה כמה דוגמאות: הרצח של הרב מאיר כהנא ב־1990 נומק בכך שהרוצח "נטל תרופות נגד דיכאון". הרצח של אזרח אוסטרלי בסידני ב־1991 נומק ב"שוד שהשתבש". הרצח של יהודי על גשר ברוקלין ב־1994 נומק ב"נהג שקיבל התקפת זעם על הכביש".
היריות שרצחו אזרחים באמפייר סטייט בילדינג ב־1997 נומקו בכך שלרוצח היו "הרבה אויבים במוחו". הפגיעה באוטובוס של תלמידים יהודים בפאריס ב־2000 נומקה כ"תאונת דרכים". פיצוץ המטען ליד סניף מקדונלד'ס בברשיה, איטליה, ב־2004 נומק כתוצאה של מפגע ש"סבל מבדידות ומדיכאון". ההשתוללות הרצחנית שהתרחשה בסיאטל ליד מטה הפדרציה היהודית ב־2006 נומקה בכך שהמפגע חווה "עוינות כלפי נשים".
אפילו לגבי אחד המטוסים שהתרסקו בפיגועי 11 בספטמבר היו מי שהאשימו כי החוטף נטל תרופה בעייתית.
כמובן, לכל מפגע יש גם סיבות אישיות, אבל כחבר בפקולטה לפרשנות האיסלאם אני דוחה את ההסברים האלה כחסרי מיקוד. בקרב מוקדי האיסלאם הקיצוני יש רבים הרואים בהתקפה האחרונה, שהרגה 13 חיילים אמריקנים, חלק מהמאמץ המוסלמי להכניע את הכופרים ולכפות את החוק האיסלאמי. אי אפשר להתעלם מהקונטקסט הזה.
לא משנה מה היו הסיבות הנפשיות הנלוות של הרוצח, העובדות הנחרצות הן שהוא הניף את ספר הקוראן בפני שכניו ממש לפני ההתפרעות הרצחנית שלו וצעק "אללה אכבר" בעת שירה מעל 100 כדורים מתוך שני אקדחים. הממונים עליו דיווחו כי ניסה בתקופה האחרונה לשכנע אנשים להתאסלם. הקרובים לו מציינים כי נהג לומר שהוא "קודם כל מוסלמי ואחר כך אמריקני", וכי במהלך ויכוחים הצדיק את פיגועי ההתאבדות וטען ש"למוסלמים יש זכות לתקוף אמריקנים". והפסיכיאטר שלו מסכם כי "יחסו לאיסלאם היה כמעט תוקפני".
יש להוסיף כי במדרסיות רבות מפצירים במוסלמים־אמריקנים לסרב להצטרף לצבא אם יוטל עליהם להילחם בעמיתיהם לדת. ב־2001 הוציא המופתי של מצרים פתווה (כתב הלכה), שלפיה "על חייל מוסלמי בצבא האמריקני להימנע מלהשתתף במלחמה נגד הטליבאן".
המסר הזה חילחל גם לחסן, אשר לפי העדויות, ייעץ לחבר מוסלמי לא להתגייס לצבא ארה"ב כי "מוסלמי לא צריך להרוג מוסלמים".
אני סבור כי העלינו כאן די נימוקים לכך שעלינו להתייחס לפיגוע בטקסס כאל פיגוע על רקע איסלאמי, אבל ברור שקל יותר להעלות נימוקים בדבר מצב נפשי רעוע. כמעט לכל אחד יש קשיים בחיים, אולם לא כל אחד מבטא את זעמו בהתקפה כזו.
יכול להיות שזה לא תקין פוליטית לומר, אבל פיגועים רבים של מוסלמים נערכו בהשפעת פרשנות קיצונית לאיסלאם. אם הצבא האמריקני יתעלם מכך, הוא לא יהיה מוכן למתקפה הבאה.
