מאז הקמתה ב-1994, המועצה ליחסים אמריקניים-איסלאמיים (CAIR) היתה הארגון הפעיל, הלוחמני, הערמומי והתוקפני ביותר המשרת את מטרותיה של התנועה האיסלאמיסטית בצפון אמריקה. סדר היום והנימה של הלובי הווהאבי כולו נקבעים במשרדיה בוושינגטון.
ביקורת המכוונת נגד CAIR קיימת מזה זמן, בחלקה פרי עטי, אך עד היום הקיצונים המאיישים את הארגון הצליחו לשרוד על אף כל הגילויים על פעילותו. עם הפרסום היום של המאפיה המוסלמית: מתוך העולם התחתון הסודי הקושרת קשר לאסלם את אמריקה (ספרי WND), יתכן שהמצב ישתנה.
התחקיר, שחובר בידי פ' דוד גאובץ ופול ספרי, מבוסס בעיקר על פעילותו של בנו של גאובץ, כריס, שבמשך שישה חדשים ב-2008 עבד כסטג'ר במשרדי CAIR בוושינגטון ופעל כסוכן סמוי. בתקופה זו הצליח לאסוף 1200 עמודים של תיעוד ו-300 שעות וידיאו.
המידע שאסף כריס גאובץ מגלה הרבה על הארגון המתעטף בסודיות: אסטרטגיה, מימון, חברי CAIR ומחלוקות פנימיות, וכך נחשפים בפנינו פעילותו המפוקפקת, ויתכן אף הבלתי חוקי, של CAIR. במסגרת זו לא ניתן לסקר את כל המידע החדש המופיע בספר, ועל כן אתמקד כאן בנושא אחד, דרכי הפעולה הפנימיות של הארגון, המלמד שטענות הארגון בשקר יסודן.
טענה 1: לדברי איברהים הופר, מנהל התקשורת של הארגון, "ל- CAIRיש כ-50,000 חברים". העובדה: על פי מסמך פנימי שהוכן לישיבת צוות ביוני 2007 יש בדיוק 5,133 חברים בארגון, כעשירית מהמספר המופרז שבו נקט הופר.
טענה 2: CAIR הוא ארגון "הנהנה מתמיכה ציבורית רחבה" הנסמך על תרומות חבריו. העובדה: על פי דו"ח פנימי שהוגש בישיבת הנהלה ב-2002, הארגון גובה דמי חבר בסך 33,000 דולר וקיבל 1,071,000 דולר מתרומות. כלומר, פחות מ-3% מהכנסתיו באים מדמי חבר.
טענה 3: CAIR "אינו מקבל כל מימון מקבוצות או ממשלות זרות". עובדה: גאובץ וספרי מדווחים כי 60% מהכנסות הארגון באים מכ-25 תורמים, רובם תושבי חוץ. ליתר דיוק: 978,000 דולר משליט דובאי תמורת שליטה משפטית בנכס בו ממוקמים משרדי הארגון בשדרת ניו ג'רזי, מתנה בסך 500,00 דולר מהנסיך הסעודי אל-וואליד בין טלאל ו-112,000 דולר מהנסיך הסעודי עבדאללה בין מוסעד, לפחות 300,000 דולר מהארגון של הקונגרס האיסלאמי הסעודי, 250,000 דולר מהבנק לפיתוח איסלאמי, ולפחות 17,000 דולר מהמשרד האמריקני של הארגון האיסלאמי הבינלאומי לסיוע שמקורו בסעודיה.
טענה 4: CAIR הוא ארגון אמריקני הלוחם למען זכויות אדם, מעין NAACP [הלוחם למען זכויותיהם של שחומי עור] מוסלמי. עובדה: מתוך מצוקה כלכלית, הארגון הציע את שירותיו לחברות זרות. הדברים התפרסמו בעקבות הנסיון הכושל ב-2006 של חברה מדובאי לרכוש שישה נמלים בארה"ב. העיסקה לא יצאה אל הפועל בשל חששות בטחוניות. יו"ר CAIR נסע לדובאי ואמר לאנשי עסקים שם: "אל תתייחסו לתרומות שלכם ל- CAIRכאל צדקה. ראו את זה כהשקעה. עבור 50 מיליון דולר שאתם תורמים ל-CAIR, תקבלו רווחים של 50 מיליארד דולר על פני חמישים שנה".
ארבע עובדות אלה חושפים את הפנים האמיתיות של CAIR, ופנים אלה שונות בתכלית מהתדמית הציבורית של הארגון. ללא חברים ודמי חבר, הארגון מתקיים ממכירת שירותיו למשטרים של סעודיה ואיחוד נסיכויות המפרץ כדי לקדם את האינטרסים האידיאולוגיים והכלכליים שלהם.
השאלה העולה מאליה היא: מדוע לא יחוייב CAIR להירשם כסוכנות זרה על כל המשתמע מכך בתחומי מס הכנסה והפיקוח? על פי המידע ב-המאפיה המוסלמית הדבר בהחלט מתבקש.
באשר לעתיד, אני צופה ש-CAIR ייעלם. מדובר בארגון מוקצה מחמת מיאוס שהוקם בידי טרוריסטים איסלאמיים ושהמשיך מאז לקיים קשרים עם טרוריסטים. את שמו כארגון בלתי אמין הוא הרוויח ביושר, לרבות "טיפול" דיגיטלי בתצלומים, המצאת פשעי-שנאה כנגד מוסלמים שלא היו ולא נבראו, וקידום סקרי דעת קהל מפוקפקים. CAIR נהג לאיים על מבקריו באמצעות משפטי דיבה, התפאר בקשריו עם אדם ניו-נאצי, ולפי הטענה שילם דמי 'לא יחרץ'. יש להניח שעם הזמן, בדיקה מדוקדת פיקוח הדוק יותר יובילו לגויעתו.
אלה החדשות הטובות. יחד עם זאת אני צופה שיורשו של CAIR יהיה מוסד ממולח, גלוי-לב, ומכובד יותר שימשיך לפעול למען השלטת החוק האיסלאמי בארה"ב וקנדה תוך כדי הימנעות מאותן טעויות, וככל הנראה אף מעשים בלתי חוקיים, שהכשילו את CAIR. מבחינה זו, המאבק להגן על החוקה האמריקנית רק החל.
