"זה כבר יותר מדי. אני עבדתי במקומות אחרים בהם אפילו לבקש קפה שחור אי אפשר", אומרת אשה אחת. "לפעמים אתה מפחד לפתוח את הפה פן מישהו ייפגע ממה שאתה אומר", מוסיף אדם אחר.
לא, הם אינם באוניברסיטה, וגם לא בתחנת טלויזיה או בכנסיה. הם קצינים העובדים במערכת בתי-סוהר, מערכת בתי-הסוהר הבריטית. דברים אלה נאמרו בסרט דוקומנטרי של ה-BBC העוסק ביחסים בין הגזעים בבתי הסוהר, וצוטטו בכתבה על המקרה המדהים ביותר של תקינות פוליטית שראיתי מעודי. הרי לכם הסיפור, כפי שדיווח דייויד סאפסטד בעיתון הלונדוני דיילי טלגרף.
קולין רוז, בן 53, הינו חייל בקולדסטרים גארדס [יחידת עילית בצבא הבריטי] לשעבר, אב לשלושה וקצין במערכת בתי-הסוהר בעל ותק של 21 שנות שירות למופת. ב-15 בנובמבר 2001, הוא זרק צרור מפתחות לתוך ארובת-גלישה בש"ג של בית הסוהר בלנדסטון. המפתחות עשו רעש ניכר ומישהו שעמד בקרבת מקום העיר שהוא חושש שמא המפתחות ינקבו את תחתית הארובה. ורוז השיב בבדיחות הדעת באמירה משנה-חיים:
"יש שם תמונה של אוסמה בין-לאדן".
כמה מעובדי בית-הסוהר שמעו את דבריו אלה, וכעסו מאוד בשל חוסר הרגישות שבהם. מתברר שמנהל בית-הסוהר בלנדסטון, ג'רי נייט, פירסם מודעה לצוות העובדים ב-25 בספטמבר 2001 שהתייחסה למעשי הזועה שאירעו שבועיים קודם לכן. נייט הסביר מאוחר יותר שבמודעה הוא פנה אל צוות העובדים "להמשיך לגלות רגישות... ולהימנע מחימום המצב". או כפי שניסח זאת הדיילי טלגרף בצורה בוטה יותר, הוא דרש מצוות העובדים "לא לומר דבר על התקפות הטרור בגלל המספר הרב של מוסלמים בבית הסוהר".
נערכה חקירה של הפרשה שארכה ששה חדשים, ורוז פוטר במאי 2002. הוא ביקש שענינו יידון בפני ועדה לעניני תעסוקה, ושם הסביר את אמירתו שהיום הינה כבר ידועה-לשמצה בעת שזרק את מפתחותיו לתוך הארובה:
שמעתי מישהו מתוך קהל הממתינים להיכנס דרך השער, או אולי אחד מצוות העובדים, אומר שזה נשמע כאילו המפתחות ניקבו את הפח. כששמעתי זאת, אמרתי, "יש שם תמונה של אוסמה בין-לאדן". התכוונתי שאני מקיש במפתחות בתמונה דמיונית של אוסמה בין-לאדן באחורי הארובה. נשמעו הרבה אמירות אודותיו בתוך בית הסוהר.
רוז תיאר את דבריו כ"אמירה ללא מחשבה תחילה, שנבעה מהלחץ שבו הייתי נתון והמהירות בה נדרשתי לעבוד".
החדשות הטובות הן שהועדה לעניני תעסוקה פירסמה חוות-דעת קטלנית נגד פיטוריו של רוז:
התנהלותו של מנהל הכלא היתה ראויה לגינוי, חסרת הצדקה לחלוטין, ועל אף טעוניו להיפך, איננו מקבלים את הסבריו. הוא היה נחוש בדעתו להצדיק את החלטותיו הנראות חסרות פרופורציה באופן מוחלט... מדובר, לכל הפחות, בשיקול דעת מוטעה לחלוטין מצידו. מן ההתחלה, מר נייט פעל מתוך הנחה שהעובד יפוטר. חורה לנו מאוד שאדם במעמדו של מר נייט התייחס לעתידו של קצין בעל ותק רב בשירות בצורה שכזאת.
בדיון נוסף ייקבע גובה הפיצויים שיקבל רוז. עם זאת, פיטוריו של רוז השאירו אותו "שבר כלי", והוא לא ישוב לעבודתו בה השתכר ב-24,000₤ בשנה.
החדשות הרעות הן ששירות בתי הסוהר של בריטניה תומך לחלוטין בהחלטתו של נייט לפטר את רוז. הדובר אמר שהשירות "מאוכזב מאוד" מפסק-דינה של הועדה לעניני תעסוקה, מאחר שההחלטה לפטר את רוז "כבר נבחנה ונמצאה הוגנת הן בהליך ערעור פנימי של שירות בתי הסוהר, והן בועדת הערעורים של שירות המדינה שהינו גוף עצמאי לחלוטין. ההחלטה לפטר את מר רוז היתה בהתאם למידיניותו של שירות בתי הסוהר.... למגר את הגזענות בבתי הסוהר".
אז זהו: המטרה הראויה של מיגור הגזענות מתורגמת לענישה חמורה עבור אמירה ללא מחשבה תחילה שביטאה עוינות כלפי המוח העומד מאחורי התקפת הטרור הקטלנית ביותר מאז ומעולם, כדי לפייס פושעים מוסלמיים.
אם ימשיכו כך, האם אנגליה תישאר לעד?
