כדי לנסח איסטרטגיה יעילה נגד הטרור צריך להתמקד בעובדה שמעשי טרור המבוצעים בידי מוסלמים בשם האיסלאם מהווים את האיום האיסטרטגי העיקרי לעמים הנאורים, מוסלמים ולא-מוסלמים כאחד.
במקרה ה'טוב', מדובר באנשים בודדים המותקפים ב'תסמונת ג'יהאד פתאומית' הפותחים במסע של רצח ללא כל התראה. במקרה ה'פחות טוב', מדובר בארגון הפועל מחוץ למסגרת החוק דוגמת חמאס, המשתלט על גוף ממשלתי- כביכול כמו הרשות הפלאשתינית, או נסיונותיו של אל-קאיידה להשיג נשק להשמדה המונית. בסך הכל, אם ניתן היה למנוע מעשי טרור מצד מוסלמים, הדבר היה מהווה צעד משמעותי בדרך לנצחון במה שנקרא בפי רבים 'מלחמת עולם הרביעית'.
האם זה אפשרי?
התשובה היא חיובית. מענה חלקי לבעיה טמון במדיניות קונבנציונלית יעילה נגד טרור. צריך לצוד אנשים יחידים, לסגור ארגונים, לנפץ רשתות, לפקח על גבולות, למנוע מימון ולצמצם נשק להשמדה המונית. ואולם צעדים אלה מטפלים בסימפטומים אך לא בבעיה עצמה. "הבעיה עצמה" הינה הכוחות והמניעים העומדים מאחורי הגל הגואה של אלימות המבוצעת בידי מוסלמים בשם האיסלאם. רק לאחר שנעמוד על הסיבות לכך שהטרור הפך פן כה מרכזי בחיי המוסלמים, ניתן יהיה להתמודד עימו.
תוקפנות זו אינה תוצאה של דחף מעוות לזרוע הרס לשם הרס; וגם אינה נובעת באופן טבעי מתוך דת האיסלאם – והראיה, שאך לפני שנות דור האיסלאם לא הוביל לשפיכות דמים ללא מיצרים כפי שקורה היום. לאמיתו של דבר, מקורה ברעיונות פוליטיים.
בפשיעה הרגילה, שענינה חמדנות אישית, רעיונות אינם משחקים תפקיד. אבל בטרור, ובפרט בזן ההתאבדותי, לרעיונות – בדרך כלל כאלה שעוסקים בהבאת שינויים רדיקליים לעולם – יש מקום מרכזי. שלא כמו רובנו המקבלים את החיים כפי שהם, בעלי הראייה האוטופית מתמקדים בהקמתו של סדר חדש וטוב יותר. לשם כך הם טוענים לעצמם כל הסמכויות, מפגינים זלזול משווע בחיי אדם, ושואפים להפיץ את חזונם בעולם כולו. קיימים מספר דגמים אוטופיים: הפאשיזם והקומוניזם הם בעלי המשמעות ההיסטורית הרבה ביותר. כל אחד משני אלה גבה עשרות מליוני קרבנות.
שתי שיטות טוטליטריות אלו הובסו: האחת במלחמה גלויה (בסיום מלחמת העולם השנייה) בשנת 1945, והשנייה באופן מתוחכם יותר (עם סיומה של המלחמה הקרה) ב-1991. עובדה זו הביאה למספר פרשנים אופטימיים לסבור שעידן האוטופיות והטוטליטריזם תם, ושמעתה סדר יום ליברלי יתפוס את מקומם.
למרבה הצער, בעלי דעה זו התעלמו מטוטליטריות שלישית, המתפתחת מאז שנות ה-1920: האיסלאמיזם. את האיסלאמיזם ניתן להגדיר בקצרה כך: בכל דבר וענין, מגידול ילדים ועד ניהול מלחמות, "הפתרון הוא האיסלאם". כתוצאה ממספר גורמים – יריבות היסטורית עם היהודים והנוצרים, שיעור ילודה גבוה, ההשתלטות על המדינה האיראנית ב-1979, ותמיכה מצד מדינות-נפט עשירות – האיסלאמיסטים שולטים כיום בשיח האידיאולוגי בקרב המוסלמים המתעניינים בזהותם או אמונתם המוסלמית.
החוק האיסלאמי, שהיה בנסיגה במשך מאתיים שנה, שב לחיים, ויחד עמו בא הג'יהאד, מלחמת הקודש. הכאליפות, שעברה מן העולם לפני למעלה מאלף שנים, חזרה לפעום בחלומותיהם של המוסלמים. הרעיונות שהוצעו על ידי הוגי דעות ואנשי ביצוע כמו מוחמד אבן אל-ווהאב, שאח ווליאולה, סאייד אבול-אלה אל-מאודודי, חסאן אל-באנה, סאייד קוטב ורוהוללה חומייני התמודדו בהצלחה עם מתנגדיהם וגברו על הגישות המסורתיות, המודרניות והמתונות באיסלאם. אוהדיהם נוקטים בשיטות אלימות, לרבות טרור, כדי לקדם את חזונם המורעל של אוטופים אלה.
הפעילות היעילה ביותר נגד הטרור היא זו הנלחמת לא בטרוריסטים אלא ברעיונות המניעים אותם. איסטרטגיה זו הינה דו-שלבית. בשלב הראשון, צריך לגבור על התנועה האיסלאמיסטית כפי שגברו על הפאשיזם והקומוניזם בזמנם – בכל רמה ובכל שיטה, תוך כדי ניצול כל מוסד, ציבורי ופרטי. משימה זו מוטלת בעיקר על הלא-מוסלמים; בדרך כלל קהילות מוסלמיות אינן מסוגלות או שאינן רוצות להקיא אנשים מתוך עצמן.
לעומת זאת, רק המוסלמים יכולים ליטול על עצמם את השלב השני: ניסוחו והפצתו של איסלאם מודרני, מתון, דמוקרטי, ליברלי, נעים-הליכות, הומני ובעל יחס של כבוד כלפי נשים. הלא-מוסלמים יכולים לסייע לתהליך זה על ידי התרחקות מאיסלאמיסטים ותמיכה במוסלמים מתונים.
תיאורטית, זה אפשרי – אך לאור חולשתם של התומכים באיסלאם המתון, דומה שאין סיכוי לכך בטווח הנראה לעין. מכל מקום, למרות התחזית הקודרת כעת, נצחון האיסלאם המתון הוא האפיק היעיל היחיד במלחמה נגד הטרור. תשתית הטרור היא רעיונות שליליים, ואפשר לחסלו רק באמצעות רעיונות חיוביים.
