האם משטרת ניו-יורק, בחיפושיה אחר טרוריסטים פוטנציאליים, מתמקדת באוכלוסיות מסויימות – האם היא נוהגת לעכב, לעצור, לתחקר בן-אדם ולערוך חיפוש בגופו ובכליו על סמך ההנחה שהרקע הגזעי או האתני שלו עלול להגביר את הסיכוי שהוא מעורב בסוגים מסויימים של פשיעה?
משטרת ניו-יורק, כמו כל מערכת לאכיפת חוק בעולם המערבי, מכחיש בתוקף שהיא פועלת לפי פילוח של אוכלוסיות. דוברה, פאול בראון, אמר באוגוסט, ש"פילוח לפי סוגי אוכלוסייה הוא בלתי-חוקי, בניגוד למדיניות משטרת ניו-יורק – וגם ספק עד כמה הדבר מועיל".
אך האמת היא שהם עושים זאת.
לראיה, ניתן להזכיר את מה שפורסם במשפטו של שהאוואר מאטין סיראג', מהגר בלתי-חוקי בן-23 מפקיסטאן, שהורשע ב-24 במאי בתיכנון לפוצץ את תחנת רכבת התחתית הראלד סקווייר בניו יורק. משטרת ניו-יורק ידעה על שנאתו לאמריקה ונטייתו לאלימות רק הודות לעובדה שעקבה באופן אינטנסיבי אחרי הנעשה במסגדים בעיר.
אוסמה אלדאדוודי, מהגר מצרי בן-50, סוכן של המשטרה והעד העיקרי נגד סיראג', העיד בבית בחקירה הנגדית שהוא הסתובב במסגדים בברוקלין וסטאטן איילנד והספיק לבקר כ-575 פעמים במשך 13 חדשים בשנים 2003-04. ההוראות שקיבל, כך העיד, היו "לפקוח עיניים ואזניים לכל דבר קיצוני". הבלש שהיה מפעילו, סטיבן אנדרוס, הודה בעדותו שמר אלדאוודי "היה אמור לשים לב לכל מה שמתרחש. היה עליו לפקוח עיניים ואזניים".
מר אלדאוודי הקליט מפגשי תפילה, ורשם פרטים כגון מספר המשתתפים, זמן המפגש, שם האימאם, חיפושיו של האימאם לרכוש בית, ומספרי לוחיות הזיהוי של המכוניות של מתפללים ליד המסגדים. (אף על פי שמר אנדרוס העיד שבשלב מסויים הוא הורה למר אלדאוודי לחדול מלרשום מספרי לוחיות הזיהוי, הוא הודה שהוא אכן הזין אותם למחשב המשטרה).
כיוצא בזה, בלש סמוי במשטרת ניו-יורק, מוסלמי ממוצא בנגלאדשי הידוע בכינויו "קאמיל פשה", העיד במשפטו של סיראג' שנשלח לביי ברידג' בברוקלין להיות "מצלמה מהלכת" בין המוסלמים הגרים באיזור "ולשים לב, להיות האזניים והעיניים".
ראוי לציין שאין למשטרת ניו-יורק תכנית דומה לעקוב אחרי קתדרלות, כנסיות, בתי כנסת או מקדשיהם של הינדואים, בודהיסטים, ג'יינים, שינטואים, אנימיסטים או כל קבוצה אחרת.
במקרה זה השיטה פעלה היטב; קאמיל פשה נפגש עם סיראג' 72 פעמים. כתוצאה מכך, כתב ג'וסף גולדשטיין בניו יורק סאן, "טרם ידעה המשטרה על תיכנון כלשהו, כבר היה ברשותה מידע מפורט על דעותיו הפוליטיות של סיראג' ועל אמירותיו האלימות והמסיתות לעתים, לרבות שביעות רצונו מאסון מעבורת החלל קולומביה ותמיכתו באוסמה בין-לאדן".
גם לאחר שעובדות אלו פורסמו, המשיך הר בראון לטעון כי המשטרה "אינה עוסקת בפילוח סוגי אוכלוסייה".
[כשרשויות אכיפת החוק משקרות, כפי שהם נוהגים לעזות בענין זה, אימון הציבור נשחק]. אין ספק שהשיטה יעילה. לכן הפתרון הוא לחוקק חוקים המתירים למשטרה לנקוט בה בגלוי.
בו ביום שסיראג' הורשע, דוב הייקינד, חבר נועז בבית הנבחרים מברוקלין הציע חוק כזה בבית הנבחרים של מדינת ניו יורק. הצעת חוק A11536 מבקשת לאפשר לממנוים על אכיפת החוק "לקחת בחשבון שאלות של גזע ומוצא אתני כאחד מתוך מכלול של שיקולים כשבאים לזהות אנשים שיש לעכב, לתשאל, לבדוק ו\או לערוך חיפוש בגופם או בכליהם".
מר הייקינד השכיל לצטט מתוך פסק דין ידוע של בית המשפט העליון של ארה"ב, גרוטר נגד בולינגר, המתייחס למדיניות של אוניברסיטאות בקבלת סטודנטים. בית המשפט התיר לשלטונות להתחשב בגזע ומוצא אתני בשני תנאים: שהדבר ישרת "אינטרס ממשלתי בעל חשיבות עליונה", וששיקולים אלו לא יהיו השיקולים היחידים.
מר הייקינד אמר ל-BBC שמניעת התקפות טרור הוא "אינטרס ממשלתי בעל חשיבות עליונה יותר" מחינוך ועל כן נכון לנקוט בפילוח אוכלוסיות בכל הקשור למניעת טרור. מפכ"ל משטרת ניו יורק בעבר, האווארד ספיר, כותב הטורים קלארנס פייג' והועדה האמריקנית-ערבית נגד אפלייה כתבו או אמרו שהם מסכימים עם מר הייקינד.
זוהי גם דעתי, בתוספת מסויימת: השכל הישר אמנם מחייב שיש לנקוט בפילוח וזיהוי על בסיס גזעי ואתני בענינים שאין מנוס מלהחליט בהם בן רגע, אך העיקר הוא לדעת מהי השקפת עולמו של האדם. כפי שניסחתי זאת ב-2004: "האיסלאמיזם... הוא הדבר המוליד טרור איסלאמיסטי, ולא היות האדם דובר ערבית".
בינתיים הצעת החוק של הייקינד כבר משרת את טובת הציבור בכך שהוא מעלה על נס הלגיטימיות של פילוח וזיהוי על בסיס אתני. חובה שהצעתו תיכנס לספר החוקים.
