כיצד ראה הממשל בארה"ב את האיסלאם ככח פוליטי בימים עברו? כדי לקבל תשובה לשאלה זו אני מציע לעיין בדו"ח "מסווג" המשתרע על פני 76 עמודים שפורסם לפני 60 שנה בדיוק (ושסיווגו הבטחוני הוסר בשנת 1979) על ידי שירות המודיעין הצבאי של משרד המלחמה של ארה"ב.
הדו"ח משנת 1946 – שהעליתי לאינטרנט כמסמך pdf (אזהרה: בשל גודלו זמן ההורדה עלול להיות ממושך) – היה הראשון בסדרה של דוחו"ת שבועיים תחת הכותרת הלא מרשימה סקירת מודיעין. בסידרה זו הוצג "מודיעין עכשווי הנוגע להתפתחויות מיוחדות בעלות פן צבאי בתחומי הפוליטיקה, הכלכלה, הסוציולוגיה, המדעים הטכניים, וגם כמובן, בתחום הצבאי". ראשי הפרקים בדו"ח ראשון זה כוללים: "מעברן של מעצמות להתארגנויות צבאיות בימי שלום", "מנצ'וריה: תחת השפעה סובייטית או סינית?" ו"חיטה: המפתח להספקת המזון בעולם".
מעניין במיוחד הוא הפרק בן 11 העמודים העוסק בנושא "האיסלאם: איום על יציבות העולם". הוא פותח במספר קביעות עגומות:
למעט יוצאים מן הכלל מעטים, המדינות [בעולם המוסלמי] מאופיינות בעוני, בערות וקיפאון. עולם זה חדור חוסר נחת ותיסכול, ועם זאת הוא ער מאוד לנחיתותו ובוער בו הרצון לשפר את מצבו.
באיזורים אלו שתי המגמות מתנגשות זו בזו והעימות ביניהן הוא בלתי נמנע. הדברים באים לידי ביטוי בדיווחים היומיים בחדשות על רציחות ומעשי טרור, על ארגוני לחץ באופוזיציה, על לאומנות בוטה ותאוות השתלטות במסווה של תמרונים דיפלומטיים.
הדו"ח ממשיך לנתח מגמות אלו ופותח, בצדק, בהשפעותיה של התקופה הפרה-מודרנית.
המגמה הראשונה נובעת מתוך החברה המוסלמית עצמה. המוסלמים זוכרים את כוחם בימים עברו, כח שאיפשר להם לא רק לשלוט בארצותיהם אלא גם להכניע את מחצית יבשת אירופה – ועם זאת הם מודעים היטב למצבם המרושש בתחום הכלכלי, התרבותי והצבאי בהווה. על כן בחשיבתם הקולקטיבית קיים לחץ פנימי הולך וגובר. בדעתם של המוסלמים לזכות שוב, בכל דרך אפשרית, בעצמאות פוליטית ולקצור את פירות משאביהם... בקיצור, האיזור סובל מרגשי נחיתות, ומשום כך הם עלולים לפעול באופן בלתי צפוי ככל בן-אדם במצב דומה.
גישה זו – לנתח את המוסלמים במונחים פסיכולוגיים – אופיינית לתקופה ההיא כאשר מקובל היה במדעי החברה לנתח מצבים פוליטיים כפי שעושים כשבאים לחקור התנהגותו של הפרט. (דוגמה מפורסמת של גישה זו היא מחקרה של רות בנדיקט משנת 1946, החרצית והחרב: מגמות בתרבות היפנית, שבו טענה כי האופי הלאומי של היפנים עוצב בחלקו על ידי הפרזה בגיל הרך בחינוך לשליטה על הסוגרים).
המגמה השנייה מקורה בעולם החיצון. המעצמות והכמעט-מעצמות שולטות במשאבים ובעושר של האיזור המוסלמי, ואף מודעות למיקומם האיסטרטגי של איזורים אלו. גם מעשיהם של מעצמות אלו קשים לצפייה מראש כי הן רואות את עצמן כלקוח העורך את קניותיו בחנות בחיפזון מאחר וידוע לו שעומדים לשדוד את החנות.
באווירה שכזו השביעה כל כך בגזים דליקים של חוסר אימון ושאפתנות, כל ניצוץ עלול לגרום לפיצוץ שיערב כל מדינה המחוייבת לשמירה על שלום העולם.
המבוא מסיים בהסברת הצורך במחקר הנוכחי: "לפיכך הבנת העולם המוסלמי והלחצים והכוחות הפועלים בו הינה מרכיב חיוני במערך המודעיני".
המשך הפרק – תיאור כללי מאוד, בעמוד אחד, של ההיסטוריה המוסלמית – כולל את ההערה הבאה:
"נכון לעכשיו אין מדינות מוסלמיות בעלות עוצמה. המנהיגות של העולם המוסלמי נמצאת עדיין במזה"ת, בעיקר בערב". בהתחשב במצבה המפגר של ערב ב-1946 ניתן לראות באמירה זו קביעה בלתי-מבוססת או קביעה מרחיקת-ראות.
רובו של הפרק עוסק בגורמים המחלישים או המחזקים את אחדותו של העולם המוסלמי. בין הגורמים המחלישים: העדר שפה משותפת, הקרע העמוק בין הזרמים השונים בדת, ריחוק גיאוגרפי, שוני כלכלי, יריבויות פוליטיות ומה שמכונה בבוטות כ"הזניית המנהיגות". אין הכוונה כאן לבקר דוקא את המלכים, הנשיאים והאמירים המוסלמיים, אלא לסקור את מעשיהם של כמה מעצמות לא-מוסלמיות, דוגמת ברית המועצות, לטעון לכתר של 'מגיני האיסלאם'. במחקר כתוב בין היתר הערה חשובה זו: "המוסלמים חשדניים כלפי מנהיגיהם בצדק".
רשימת הגורמים המחזקים את האחדות המוסלמית קצרה יותר: העלייה לרגל למכה, הערבית הקלאסית, תקשורת מודרנית והליגה הערבית. תחזית מוטעית לחלוטין מושמעת בקשר לחאג': "החסר בספינות במשך שנות המלחמה גרם לירידת מספר העולים לכדי 20,000-30,000 כל שנה. מסתבר שמספרם של העולים ישוב לעלות אך נראה שלא יחזור הדבר כמות שהיה". (למען הדיוק, כמעט כל שנה נרשם שיא חדש במספר העולים לחאג' וכיום מספרם מגיע ל-3 מיליון, פי כמה וכמה יותר ממספרם לפני 1946).
הפרק העוסק באיסלאם מסתיים בניתוח היריבות בין ארה"ב ובריה"מ. לא רק שאין הדו"ח רואה באיסלאם "מחסום בפני הקומוניזם" כפי שהיה מקובל לחשוב מאוחר יותר, אלא שלדעת שירות המודיעין הצבאי מדינות אלו הינן טרף קל עבור מוסקבה. לדעת מחברי הדו"ח מדינות האיסלאם "חלשות ושסועות מבפנים" ועמיהן "חסרי השכלה במידה כזו שאינם מסוגלים לנתח תעמולה או לעמוד על מניעיהם של מי שמבטיחים שמים חדשים וארץ חדשה". הניתוח מסתיים בתחזית מפוכחת זו:
בגלל המיקום האיסטרטגי של העולם המוסלמי והתסיסה בקרב עמים אלה, המדינות המוסלמיות מהוות איום פוטנציאלי על שלום העולם. לא תתכן יציבות עולמית כאשר שביעית מאוכלוסיית העולם חיה בתנאים הכלכליים והחברתיים הנכפים על המוסלמים.
קול קורא זה מן העבר מצריכה שלוש הערות. ראשית, הסגנון הישיר של הדו"ח רחוק מהניתוחים הממשלתיים המהוקצעים של היום (לרבות כאלה שהם מסווגים) המקפידים לא לפגוע באיש. שנית, התובנה שהעולם המוסלמי (אז כשביעית מאוכלוסיית העולם, כיום בערך ששית) יוכל להפר את יציבות העולם היא מעמיקה וראויה לציון. שלישית, ניתן היה להבחין בהרבה מהענינים המטלטלים את העולם כיום כבר לפני שני דורות – התיסכול של המוסלמים, הכמיהה לימים עברו, הנפיצות הפוליטית, הנטייה לאידיאולוגיות קיצוניות, והאיום על שלום העולם. ומכאן אישור נוסף לכך שההתקפה ב-11/9 וההתקפות המתלוות לה לא היו צריכות לבוא כהפתעה.
