ככל שהחמאס, ארגון טרור איסלאמי, עולה כפורח בסקרים, ויש לו סיכוי להצטרף לרשות הפלשתינאית או אפילו לעמוד בראשה, ייאלצו הממשלות ברחבי העולם להחליט מה יהיו תגובותיהן.
כיום גדל והולך מספר הקולות הקוראים להכרה בחמאס; אלה טוענים כי אילוצי השלטון יאלפו אותו, ישימו קץ לייעודו הרצחני (החמאס רצח כ-600 ישראלים), ויהפכו אותו לאזרח אחראי. אפילו הנשיא בוש העלה את הטיעון הזה בתחילת 2005: "כשאתה מתמודד על תפקיד יש לכך השלכה חיובית. ייתכן שיהיו כאלה שיתמודדו בבחירות ויגידו: 'הצביעו בשבילי, אני הולך לפוצץ את אמריקה'… אינני חושב כך. אני חושב שאנשים המתמודדים בבחירות אומרים: 'הצביעו בשבילי, אני אשתדל לתקן את המהמורות בכבישים שלכם או שאוודא שיהיה לכם לחם על השולחן".
אולם ההיסטוריה מפריכה את "התיאוריה הדמוקרטית של המהמורות". מוסוליני הניע את הרכבות, היטלר סלל את הכבישים המהירים, סטאלין פינה את השלג וקסטרו הקטין את תמותת התינוקות - בלי שאף אחד מהרודנים האלה ויתר על הקנאות האידיאולוגית שלו וגם לא על שאיפותיו המפוארות. בדומה לכך, האיסלאמיסטים באפגניסטן, באירן ובסודן שלטו בלי שריסנו אותם. אם צריך הוכחה, שימו לב למאמצי האירנים לייצר נשק גרעיני מתוך להט סודי.
ייתכן שהחמאס שכר יועץ סתרים כדי לשפר את תדמיתו במערב, אבל ההנהגה שלו שומרת בגילוי לב על כוונתה לא להשתנות. מחמוד א-זהאר, אחד ממייסדי החמאס, נשאל אם בוש צודק שהמעורבות של ארצות-הברית עם הארגון תמתן את ארגון הטרור. הוא צחק והכריז כי טקטיקה זו "לא תצליח". בימים האחרונים חזר א-זהאר בפומבי על דבריו שהארגון עדיין מתכוון להשמיד את ישראל.
למרבה המזל, מדיניותה של ארצות-הברית נשארת בעינה: "לא ניהלנו משא-ומתן עם החמאס, ואיננו מנהלים משא-ומתן עם אנשי החמאס שנבחרו", אמר סטיוארט טאטל, דובר שגרירות ארצות-הברית בישראל. זו התחלה טובה; מבחינה אידיאלית, לא צריכים להיות שום מגעים עם רשות פלשתינאית הכוללת את החמאס בהנהגתה.
היתה זו טעות להתיר לחמאס להתמודד בבחירות. את החמאס, כמו את אל-קאעידה, צריך להשמיד ולא להעניק לו לגיטימציה, ועל אחת כמה וכמה שלא צריך לחזר אחריו.
