החממה האירופית לטרור

מהיכן נשקפת הסכנה העיקרית לביטחון הפנים בצפון-אמריקה ובמערב-אירופה? למעט הפיגוע באוקלהומה, ב-1995, מציין המומחה לאל-קאעידה, רוהן גונרטנה, כל התקפות הטרור הגדולות בעשור האחרון במערב - בוצעו על-ידי מהגרים. בדיקה מדוקדקת יותר מעלה שלא מדובר בסתם מהגרים: מבין 212 הטרוריסטים שהורשעו בביצוע פעולות טרור או החשודים בכך, בשנים 2003-1993, 86 אחוז היו מוסלמים, ובין הנותרים הרוב הם מתאסלמים.

"הג'יהאד במדינות המערביות צמח בעיקר באמצעות ההגירה המוסלמית", מסיק רוברטס. ליקן, מומחה לענייני הגירה וביטחון לאומי, במונוגרפיה חדשה "שליחי הג'יהאד העולמי: הגירה וביטחון לאומי לאחר ה-11 בספטמבר" (בהוצאת מרכז ניקסון בוושינגטון, שבו מועסק ליקן).

פעולות אלימות נגד המערב, הוא מגלה, "בוצעו בשתי שיטות טרור עיקריות: תאים רדומים וחוליות חיסול". חוליות החיסול - אזרחים זרים שנכנסים למדינה לביצוע משימה ספציפית, כמו הטרוריסטים ב-11 בספטמבר - מאיימות מבחוץ. התאים הרדומים מורכבים מאלמנטים שמוטמעים בחברות המהגרים. פייר דה בוסקה, ראש שירות המודיעין הנגדי הצרפתי, אומר: "הם לא נראים חשודים. הם עובדים, יש להם ילדים, יש להם כתובות קבועות, והם משלמים שכר דירה". הרדומים יכולים לנהל רשתות תמיכה בטרור באמצעות "ארגוני צדקה מוסלמיים, קרנות, כנסים, קבוצות אקדמיות, ארגונים לא ממשלתיים וחברות פרטיות"; או לבצע פעולת טרור על-פי הוראה (כמו המרוקנים שרצחו 191 בני אדם במדריד במרץ).

לאחר שנקודה זו הובהרה צריך להדגיש, כי החיים המוסלמיים בצפון-אמריקה שונים מאלו שבמערב אירופה. באירופה צמחו קהילות מוסלמיות מנוכרות, בשולי החברה, עם שיעור אבטלה גבוה, אפיונים שהובילו לעלייה בשיעור הפשיעה האלימה ולהתקפות אנטישמיות ואנטי אמריקניות.

המוסלמים בצפון-אמריקה אינם מנוכרים, אינם בשוליים ואינם סובלים ממצוקה כלכלית. לפיכך, על פי ליקן, הם פחות נוטים להתנהגות אנטי חברתית, ובכלל זה אלימות איסלאמית. אלו ביניהם שתומכים בג'יהאד, מעדיפים בדרך כלל לממן את הטרור במקום להשתתף בפעולות טרור. לכן, רוב מעשי האלימות בצפון-אמריקה שהנם על רקע ג'יהאד, מבוצעים באמצעות יחידות חיסול מארצות אחרות.

בניגוד לצפוי, רובן לא מגיעות ממדינות כמו איראן או סוריה, או אפילו ערב-הסעודית, וזאת לאור החשדנות הרבה כלפי אזרחי מדינות אלו. הטרוריסטים האיסלאמים מודעים לחשדנות, ולכן מגייסים בעיקר אנשים מקרב אותן 27 מדינות - בעיקר אירופיות - שאזרחיהן יכולים להיכנס לארה"ב ל-90 יום ללא אשרת כניסה.

וכך, מהגר אלג'יראי, ששמו זקריאס מוסאווי, מושך יותר תשומת לב מאדם בשם מייקל כריסטיאן גנצרסקי, מהגר פולני ממוצא גרמני. לכן, גנצרסקי, שהתאסלם, מסוכן יותר. עכשיו הוא יושב בכלא הצרפתי ומואשם במילוי תפקיד עיקרי בפיגוע בבית הכנסת בטוניס, בשנת 2002, שבו נרצחו 19 בני אדם.

בצורה פחות מובהקת, אותו מודל נכון גם לישראל. החיזבאללה ניסה לגייס אירופים, כמו המתאסלם סטיבן סמירק, שנלכד לפני שהצליח לבצע פיגוע. החמאס גייס את הבריטים אסיף מוחמד חניף ועומר חאן שריף, שרצחו שלושה בני אדם ב"מייק'ס פלייס" בתל-אביב.

ההבחנות של ליקן מובילות למסקנות חשובות בנושא הלוחמה בטרור.

• שילוב נכון של אוכלוסיות מוסלמיות הוא קריטי לביטחון לטווח ארוך של המערב.

• אם לוקחים בחשבון שהאיום המוסלמי על המערב "מקורו בעיקר באירופה", שירותי ביטחון באירופה ובצפון-אמריקה צריכים להכיר בעובדה שהם ניצבים בפני שתי בעיות שונות באופן מהותי: האחת היא פנימית בעיקרה, והשנייה בעיקר חיצונית.

• צריך לתת עדיפות גבוהה בוושינגטון ובאוטווה ליצירת מערכת פיקוח על ההגירה, שתמנע חדירת סוכנים רדומים וחוליות חיסול, אבל תאפשר כניסת אנשי עסקים ותיירים.

• חשוב יותר ששירותי הביטחון האמריקניים יעשו תיאומים בתוכנית הוויזות ויפקחו על הגבולות עם קנדה ומקסיקו, מאשר יחששו מהסורים ומהאיראנים.

המחקר של ליקן מראה למערב את הדרך להשגת ביטחון אמיתי. אך השגתו היא אתגר, משום שההכרה במקור האירופי של האלימות האיסלאמית פירושה ויתור על ההסתמכות הקלה כיום על לשון נקייה, מעודנת ומנומסת.