בשבוע שעבר הפכתי למלשן. זה לא תפקיד שציפיתי למלא, אך חשתי מחויבות לציבור, כאשר "המכון האמריקני לשלום" בוושינגטון (הממומן בכספי משלם המסים, ונשיא ארה"ב מינה אותי כחבר מועצה בו), התעקש להיות שותף באירוח אירוע יחד עם קבוצה שמקורבת מאוד לאיסלאם הקיצוני.
מדובר ב"מרכז לחקר האיסלאם והדמוקרטיה", שבסיסו בוושינגטון; האירוע היה סדנה שנערכה-חרף התנגדותי הנמרצת - ב-19 במרץ . רוב חברי מרכז האיסלאם הם רדיקלים. במיוחד הפניתי את תשומת הלב של הנהגת המכון לשלום לקמרן בוכרי, חבר במועצת המנהלים של המרכז, הנחשב שם ל"אדם מאוד מכובד ובעל שם טוב".
הבעיה היא שבוכרי שימש שנים כדובר בצפון אמריקה של "אל-מוהג' ירון", אולי הארגון האיסלאמי הקיצוני ביותר שפועל במערב. למשל, הארגון חגג את יום השנה לפיגועי ה-11 בספטמבר בכנס שכותרתו "יום גדול בהיסטוריה". את יום השנה השני ציין הארגון תוך הרעפת שבחים על "19 המופלאים". באתר האינטרנט של המרכז רואים את בניין הקפיטול עולה בלהבות.
אך הרשע של הארגון לא מוגבל לתמונות בלבד. מנהיגם היושב בלונדון, עומר בן-בכרי מוחמד, גייס ג'יהדיסטים להילחם בקשמיר, באפגניסטן ובצ' צ'ניה. לפחות אחד מחברי הארגון הגיע לישראל להשתתף בפיגוע התאבדות. נראה גם שהארגון קשור לפחות לאחד מחוטפי המטוסים ב-11 בספטמבר, האני הנג' ור.
לקשר בין המכון לשלום לבין מרכז האיסלאם יש השלכות הרסניות. אולי החמורה שבהן היא הלגיטימציה לבוכרי ולמרכז לאיסלאם. הלגיטימציה ניתנה בהנחה שהמוסד לשלום בדק היטב את מרכז האיסלאם לפני שהחליט לשתף עימו פעולה. אבל זה לא קרה.
כאשר ראשי מכון השלום התעקשו לעבוד עם מרכז האיסלאם הם נתנו הסבר ארוך, מסורבל ודיפלומטי, שהשורה התחתונה שלו היא: "ארגונים מכובדים אחרים עבדו איתם, אז מדוע שאנחנו לא? " הפירוש הוא שבעצם אף ארגון לא עשה את עבודת הבדיקה. כל אחד הסתמך על הארגון הקודם. כך הצליח מרכז האיסלאם להפוך מארגון בעל שם רע לארגון שמתבשם מאווירת הזרם המרכזי. כך לפחות, עד שמתגלה פרצופו האמיתי.
שוב ושוב נתפסים ענפים של הממשל במבוכה בשל עיוורונם נוכח האיסלאם הג'יהדיסטי. זה קרה למועמד לנשיאות שהצטלם מחייך לצדו של איסלאמיסט, שזמן קצר לאחר מכן נשלח לכלא על מעורבותו בפעילות טרור; זה קרה לשירות בתי הכלא במדינת ניו-יורק, שבאחרונה גילה שאחד מקציני הדת שלו הודיע שפיגועי ה-11 בספטמבר היו עונש שהטיל אלוהים על הרשעים; זה קרה לראש העיר בוסטון, שמכר שטח עירוני לחברה האיסלאמית של בוסטון בפחות מעשירית משווייה, רק כדי לגלות מאוחר יותר שהארגון מקורב מאוד לג'יהדיסט קיצוני, שנאסרה כניסתו לארה"ב לאחר שישב בכלא פדרלי, ולחבר נוסף בארגון שמתייחס לפיגועי ההתאבדות בישראל כ"תופעות משמחות".
הלקח פשוט, אך מעיק: כל מוסד בממשל חייב לבדוק בעצמו. במלחמה נגד הטרור, לא די לפרוס כוחות צבא ומשטרה. לא פחות חשוב, להכיר ולהקיא את אלו שמפתחים רעיונות שמובילים בסופו של דבר לאלימות. הממשל חייב להתעורר ולראות את האלמנטים בתוכו, שנאמנותם במלחמה בטרור היא לצד השני.
