ארבעת הפיגועים בסעודיה ביום שני, שהרגו עשרות וביניהם עשרה אמריקאים, היו סימפטומים לשסעים העמוקים במדינה זו.
הויכוח קשור לדת, לפוליטיקה ולזרים - והוא החל מזמן. המערב חייב לעזור למשפחה הסעודית לנצח במאבק, ובו זמנית ללחוץ עליה לעשות רפורמה.
שורשיה של ערב הסעודית קיימים מאמצע המאה ה-18, כאשר מנהיג שבט בשם מוחמד אל סעוד, איחד כוחות עם מנהיג דתי בשם מוחמד בן עבד אל וואהאב. הראשון נתן את שמו לממלכה אשר עדיין קיימת (חוץ מאשר בשתי תקופות ביניים); השני נתן את שמו לגרסת האיסלאם המשרתת כיום את האידיאולוגיה של הממלכה.
בהופעתה הראשונה, גרסת האיסלאם הווהאבי נראתה באופן כללי קיצונית ונדחתה. בגלל רגשותיה העוינים כלפי מוסלמים אחרים, ודחיית מנהגים מוסלמיים ותיקים, השליטים העותומנים ששלטו במזרח התיכון, למשל, החרימו אותה. הממלכה הסעודית נעלמה פעמיים, משום שהאגרסיביות הצבאית והדתית הפכו אותה למתועבת בעיני שכניה.
הממלכה הסעודית בצורתה הנוכחית החלה להתקיים ב-1902 כאשר המנהיג הסעודי כבש את ריאד. עשר שנים לאחר מכן, צמח כוח צבאי ווהאבי הנקרא איחוואן (אחים, בערבית) אשר היה עוין כלפי מי שאינם ווהאבים, וייצג את הפן היותר מיליטנטי בתנועה הרדיקלית ממילא. קריאת מלחמה אחת שלהם נשמעת כך: "רוחות גן העדן נושבות. היכן אתה נמצא, אתה שמשתוקק לגן עדן?"
האיחוואן שירתו את המשפחה הסעודית יפה והשיגו עבורה ניצחונות צבאיים רבים. נקודת המפנה התרחשה ב-1924, כאשר אביו של המלך הסעודי העכשווי כבש את מכה מידי אבות אבותיו של המלך הירדני העכשווי. לניצחון זה היו שתי השלכות חשובות. ניצחון על יריבם האחרון של הסעודים וביסוס המשפחה ככוח מוביל בחצי האי ערב. בנוסף סעודיה קיבלה את השליטה בעיר הקדושה לאיסלאם ובאזור אורבני קוסמופוליטי שאירח את התפלגויותיו ופרשנויותיו של האיסלאם.
השינויים הללו הפכו את המרד הסעודי למדינה, וגרמו למעבר מן המדבר אל הערים. עקב כך, המלך הסעודי לא יכול היה יותר לאפשר חופש פעולה לאיחוואן ולפרשנות הווהאבית המסורתית של האיסלאם, ונאלץ לשלוט בהם. כתוצאה מכך התנהלה מלחמת אזרחים מסוף שנות ה-1920 והסתיימה בניצחון הממלכה על האיחוואן ב-1930.
במילים אחרות, הגרסה הפחות פנאטית של וואהאביזם ניצחה את הגרסה היותר פנאטית. הממלכה הסעודית שלטה בממלכה קיצונית, בהשוואה למדינות מוסלמיות אחרות, אך צייתה לסטנדרטים ווהאבים.
כן, המדינה הסעודית הציבה את הקוראן לחוקה, האוסרת על קיומן של דתות אחרות מלבד האיסלאם, מעסיקה משטרת דת לא סובלנית, אך גם מאפשרת לנשים ללמוד בבתי ספר ולעבוד.
האיחוואן אולי הפסידו במאבק ב-1930, אך תורתם ממשיכה להתקיים, היא מייצגת את ההתנגדות אל המדינה הסעודית המושחתת והגרנדיוזית. האלטרנטיבה הפוטנציאלית הפכה גלויה בשנת 1979, כאשר קבוצה המושפעת מהאיחוואן השתלטה באופן אלים על המקדש הגדול במכה. באופן נרחב יותר, רוח האיחוואן שרתה על ניסיונות הג'יהאד נגד הסובייטים באפגניסטן במשך שנות 1980. ומשטר הטליבאן ששלט באפגניסטן בין השנים 1996- 2001 ממחיש את כוחות האיחוואן.
אוסמה בן לאדן, סעודי שבילה את שנותיו המעצבות באפגניסטן, הוא הנציג המוביל של תנועת האיחוואן כיום. הוא מעוניין להדיח את המונרכיה הסעודית המושחתת והצבועה, לקיים במקומה משטר דמוי טליבאן, לסלק זרים לא מוסלמים, ולהחזיר נשים להרמון. להשקפה זו ישנם תומכים בערב הסעודית; מדווח משם, כי לו נערכו בחירות הוגנות, הוא היה מנצח בקלות את השליט הנוכחי, המלך פאהד.
לכן, האלימות העכשווית בריאד משקפת בגלוי לא רק שנאה לאמריקאים אלא גם עימות עצום בין השקפות ומאבקי שליטה; בכך, היא דומה למלחמת האזרחים בשנות ה- 1920.
האם ערב הסעודית תישאר מונרכיה שבאופן חלקי לפחות מסתגלת למודרניות ולשאר העולם ? או, האם תהפוך ל-'אמירות האסלאמית של ערב', גלגול נשמות של משטר הטליבאן ששלטונו נסוג לגמרי באפגניסטן?
לעולם שמנגד, הבחירה ברורה; ככל שאיננה אטרקטיבית, המונרכיה הסעודית מועדפת על פני האלטרנטיבה הגרועה יותר של האיחוואן. זה מצביע על גישה בת שתי שלבים: לעזור למונרכיה לנצח את האויב המושפע מהאיחוואן ולהפעיל לחץ כבד על הממלכה שתבצע רפורמה בכל, משיטת הלימוד בבתי הספר ועד סבסוד ארגונים וואהבים בחוץ לארץ.
