האיסלאם המיליטנטי ממשיך להרוג, אך פוליטיקאים ועיתונאים ממשיכים לעצום את העיניים.
מובאת להלן דוגמא נוראית מפקיסטן, בה התרחשו בשנה האחרונה שורה של מתקפות נגד נוצרים, מקומיים וזרים כאחד.
- ב-28 באוקטובר: הייתה התקפה על כנסיית סנט. דומיניק בבהוואלפור ו- 16 הרוגים.
- ב-17 במרץ: התקפה על הכנסייה הפרוטסטנטית באיסלמבאד ו-5 הרוגים (כולל שני אמריקאים).
- ב-22 במאי: התקפה על מזכיר מחוז הבישוף של כנסיות פקיסטן בקארצ'י, שהיה קשור לכסא והוזרק לו רעל.
- ב-5 באוגוסט התקפה על בית הספר הנוצרי מאריי ו-6 הרוגים.
- ב-9 באוגוסט: התקפה על בית החולים הנוצרי בטאקסילה ו-4 הרוגים.
- ב-25 בספטמבר הייתה התקפה על 'מכון השלום והצדק',מוסד צדקה נוצרי בקראצ'י,ו-7 הרוגים.
בנוסף התרחשו פיגועים נוספים בכנסיות תוך כדי תפילה, האחרונה הייתה ביום ראשון. אין כל ספק לגבי המניעים של הפושעים: אנשי האיסלאם המיליטנטי שטוענים בחוצפתם כי מטרתם "להרוג נוצרים" ואחר-כך הם מתרברבים כי "הרגנו את חסרי האמונה".
הקורבנות יודעים היטב מדוע נפגעו - "רק משום שאנחנו נוצרים", כפי שאדם אחד הגדיר זאת. מנהיג נוצרי מקומי טוען כי "התקפות הטרור היו פעולה של אל-קעידה או ארגונים פרו-טליבאן".
רשויות אכיפת החוק הפקיסטנים מזהים מי עוסק בטרור זה ומדוע. "אנחנו חוקרים אם ישנה כנופיה ג'יהאדית הפועלת נגד נוצרים בקראצ'י. "הסביר החוקר הראשי של העיר.
שוטר בכיר ממחוזות המשנה אמר לגבי הטבח מה-25 בספטמבר: "שלא כמו טרוריסטים רגילים, הרוצחים [בשבוע שעבר] לא נחפזו. לקח להם 15 דקות לבודד את הנוצרים ולוודא כי כל אחד מהם ימות בצורה מזעזעת".
ניצול מהטבח זוכר כי הרוצחים הפרידו בין מוסלמים לנוצרים על ידי כך שביקשו מכל בן ערובה לדקלם פסוק מהקוראן. אלה שלא יכלו הושבו ליד השולחן בספריה, נקשרו לכסא, פיהם נחסם והם נורו בראשם (חוץ מאשר אחד שנורה בשירותים).
אולם, פוליטיקאים ועיתונאים מעמידים פנים כאילו אינם מזהים את הבעיה.
פרווז מושרארף, נשיא פקיסטן הגיב לטבח שארע ב-25 בספטמבר במבוכה רבה: "אני לא יכול להגיד מי [היה מאחורי ההרג]. זה יכול להיות אל-קעידה, זה יכול להיות תא קיצוני פנימי, או אלמנטים זרים המשתייכים לאר.איי.דבליו (צוות ניתוח ומחקר, סוכנות המודיעין ההודית). שר הפנים הפקיסטני הדגיש שמעורבות האר.איי.דבליו "איננה בלתי אפשרית".
המדיה גרועה לא פחות: פול מרשל מ-'בית החופש' הראה כי אמריקאים ואירופאים מדווחים על ההרג בפקיסטן ומעלימים עין מהזווית של האיסלאם המיליטנטי, במקום זה מציגים את הזוועות באופן מעורפל כאילו נעשו מתוך כוונה אנטי מערבית.
תבנית החשיבה בפקיסטן של הימנעות ואופוריה מתאימה לאווירה הכללית. הנשיא בוש הכריז על מלחמה, לא נגד האיסלאם המיליטנטי אלא נגד אויב חסר פנים אשר לו הוא קרא כמה פעמים "טרוריסטים", "רשת רדיקלית של טרוריסטים", "טרוריסטים בעולם הזה שלא יכולים לסבול את המחשבה על שלום". "טרור עם נגיעה גלובלית" "עושי רשע", "קבוצת אנשים מסוכנת", חבורה של רוצחים בדם קר", ואף "אנשים ללא מדינה".
המדיה הממשלתית שותפה לפשע. לו דובס, מסיאן.אן. היה שונה באופן בולט, הוא מדבר על "המלחמה נגד איסלמיסטים רדיקלים", זה סותר את האמירה של הממשלה שלסכסוך אין כל קשר למניעים דתיים. כאילו שפרנקלין די רוזובלט, לאחר פרל הרבור, הכריז מלחמה על מתקפת פתע במקום על האימפריה היפנית.
להתחמקות זו יש מחיר, אויב שלא ניתן לנקוב בשמו לא ניתן להביס. רק כאשר "המלחמה על הטרור" תהיה "מלחמה נגד האיסלאם המיליטנטי" נוכל לנצח במלחמה.
למזלנו הרב, במאי הנשיא רמז לכך, כאשר קרא לאויב, אלה "שמונעים על ידי שנאה: הם שונאים נוצרים ויהודים ואת כל המוסלמים שלא מסכימים אתם".
זאת איננה מלחמה נגד טרור, ולא מלחמה נגד האיסלאם. זוהי מלחמה נגד גרסה טרוריסטית של האיסלאם. הרשויות בארצות הברית,פקיסטן ובמקומות אחרים חייבים להתמודד עם העובדה הלא נעימה הזו. ולא, יאבדו עוד חיים יקרים.
