נגד מי אנו נלחמים? שני נאשמים בולטים מאז ה-11 בספטמבר הם: טרור ואיסלאם. האמת -- פחות גלויה ונמצאת ביניהם -- הגרסה הטרוריסטית של האיסלאם.
* טרור. הממסד -- הפוליטיקאים, האקדמאים, מנהיגי הדת, העיתונאים, ביחד עם מוסלמים רבים -- טוענים כי האויב הוא הטרור. מבוצע בידי "עושי הרשע" שאין בינם לבין האיסלאם מאומה ורק נמנים עם איזו כת טרור אפלה.
קולין פאוול מזכיר המדינה תמצת גישה זו כשהכריז שמעשי ה-11 בספטמבר "לא צריכים להתקבל כמשהו שנעשה בידי ערבים או איסלאמים; זהו משהו שנעשה בידי טרוריסטים". העמיד פנים כאילו שהאויב הוא "טרור" ללא קשר אל האיסלאם, זה נעים לאוזן משום שהוא מעדן את השאלות לגבי איסלאם, ובכך קל יותר לבנות קואליציה בינלאומית ולהפחית את הביקורת.
אך זה כלל לא הגיוני. ממשלת הטליבאן, אל קעידה, אוסמה בן לאדן, ג'ון ווקר לינד, ריצ'ארד ריד וזכריאס מוסאווי -- כולם מוסלמים נלהבים שפועלים בשם דתם.
יותר מזה, הם השיגו תמיכה נרחבת בקרב העולם המוסלמי (זוכרים את הפגנות הענק בספטמבר בהם מפגינים נופפו בתמונות של בן לאדן?) הם אכן טרוריסטים, על זה אין כל ויכוח, אולם טרוריסטים בעלי אמונה מסוימת.
להאשים את ה-"טרור" זה להתעלם מאמונות אלו -- במחיר כבד. אם האויבים הם טרוריסטים "המונעים על ידי שנאה", כפי שאמר הנשיא בוש, מה ניתן לעשות חוץ מלהרוג אותם?
שנאה משוללת אידיאולוגיה או מסגרת אינטלקטואלית שניתן להפריך אותה. למערב לא נותר דבר פרט לרובים כדי להגן על עצמו מהמתקפה הבאה. זו לא יכולה להיות אסטרטגיית ניצחון, רק טקטיקה המונעת פיגועים.
* איסלאם. "הרחוב" המערבי מעדיף לראות שהבעיה קיימת בדת המוסלמית. על פי השקפה זו, ערבים ומוסלמים הם האויב העיקרי של הנצרות במשך יותר ממלניום, וימשיכו לכהן בתפקיד זה.
דוברים השמרנים בדעותיהם הפוליטיות או אבנגליסטים, אומרים כי הטינה לנצרות נובעת מתוך הקוראן עצמו ועל כן אינה ניתנת לשינוי. גם הסבר זה אינו קביל. אם מוסלמים באופן טבעי הם עוינים, איך נסביר את טורקיה, בעלת תרבות חילונית בלתי מתפשרת ואת יחסיה התקינים עם המערב?
אם כל המוסלמים מקבלים על עצמם את מצוות הקוראן, איך זה מתיישב עם עשרות אלפי האלג'ירים שאיבדו את חייהם כשהתנגדו לשלטון אסלאמי?
ואם הבעיה היא איסלאם, אז אין דרך אחרת לנצח. זה מצביע על כמיליארד מוסלמים -- כולל מיליונים המתגוררים במערב -- כעל אויבים שאין דרך לשנותם. ניתן רק להמיר את דתם או לבודד אותם, שני רעיונות בלתי ריאליים.
התעקשות על כך שהאיסלאם הוא האויב גורמת להתנגשות קבועה בין ציוויליזציות שלא ניתן לנצח בה.
בקיצור, הפניית אצבע מאשימה כלפי האיסלאם, לא מסבירה את הבעיה ולא מציעה פתרון.
ישנה דרך שלישית לגשת אל הבעיה, העונה על שני צרכים אלה.
איסלאם בעצמו -- דת בת מאות שנים -- הוא לא הבעיה אלא גרסה קיצונית שלו. איסלאם מיליטנטי נוצר מתוך האיסלאם אך הוא מיזנתרופי, שונא נשים, חייב בניצחון, אנטי-מודרני, אנטי-נוצרי, אנטישמי, טרוריסטי, ג'יהאדיסטי ואובדני.
למזלנו הרב, הוא מושך רק בסביבות 10% עד 15% מהמוסלמים, זאת אומרת כי הרוב הגדול מעדיף גרסה יותר מתונה.
זה מצביע על אסטרטגיה פשוטה ואפקטיבית: להחליש את האיסלאם המיליטנטי ברחבי העולם ולחזק את האלטרנטיבה המתונה שלו. להלחם בו צבאית, דיפלומטית, חוקית, אינטלקטואלית ודתית. להלחם בו באפגניסטן, בערב הסעודית, ובארצות הברית -- למעשה, בכל מקום.
מוסלמים מתונים יהיו המפתח למאבק זה. כן, הם חלשים ומאוימים בימים אלו, אך הם חיוניים כדי שהעולם המוסלמי ייפרד מהבולמוס הרדיקלי שלו.
כאשר הממשלה האמריקאית תעזור להם, הם יוכלו להפוך לכוח עז. (לשם השוואה, זוכרים איך הברית הצפונית נראתה חסרת מזל רק לפני מספר חודשים? עכשיו היא מנהלת את אפגניסטן.)
רק על ידי התמקדות באיסלאם המיליטנטי אמריקאים יוכלו גם להגן על עצמם מפני האויב הנחוש ביותר שלהם ולבסוף גם לנצח אותו.
