כיצד ניתן למדוד את הצלחתו של ממשל בוש במלחמתו בטרור?
בסך הכל, מגיע לו ציון גבוה, הוא מראה רצינות מרשימה במטרה, במשמעת ובחזון. הוא הפך את הניצחון במלחמה לעקרון מנחה של מדיניות החוץ האמריקאית וכמעט ללא הפרעה הוציא את הכוחות האמריקאים מאפגניסטן.
באופן זהיר הוא בחר בשלבים הבאים (חיילים נשלחו אל הפיליפינים, הופעל לחץ על פקיסטן ועל השלטון הפקיסטני, הופנו איתותי איום לתימן וסומליה). הוא הפך את מאמץ האנטי-טרור לעדיפות עליונה בהוויה האמריקאית.
בולטת רק נקודה חלשה אחת: עקשנותו של בוש להתנער מן ההכרה שאידיאולוגיה מניעה את אויבי אמריקה, הוא מעדיף לייחס את המוטיבציה שלהם להגדרה הפשוטה, "שטן".
הם אכן שטניים, אך ממשיכים קו רדיקלי מאוד ספציפי ואוטופי, המוכר כאיסלאם מיליטנטי. להתעלם מהאיסלאם המיליטנטי כיום זה כמו להילחם במלחמת העולם השניה מבלי להילחם בפשיזם, או להילחם במלחמה הקרה ולהתעלם מהקומוניזם.
תוצאות שגיאה זו מרחיקות לכת ואף גורליות. לדוגמא, האבטחה בחברות התעופה נפגעת מכך. לאחר ה-11 בספטמבר, פרסם משרד התחבורה האמריקאי תדריך, האוסר על עובדי חברות תעופה מלהישען על "סטריאוטיפים כלליים או התנהגויות או אמונות ועל תכונותיהם של אנשים השייכים לקבוצה אתנית, דתית, או לאומית ומלהניח שהם יבצעו פעילות בלתי חוקית.
מראה מזרח תיכוני, שימוש בשפה מזרח תיכונית, דיבור במבטא מזרח תיכוני, אינם קריטריונים המצריכים תשומת לב מיוחדת, כמו כן סממנים מוסלמיים, בין אם הם רעלה לאישה או זקן של גבר.
הממשלה מתעקשת על מה שהיא מכנה מבחן ה-"אבל". "אבל לאדם מגזע, שייכות אתנית או דתית זו," אנשי בטחון חייבים לשאול עצמם, "האם אני הייתי מעביר אותו בדיקת בטיחות נוספת?" אם התשובה היא לא, בדיקה נוספת אינה מאושרת ואף אינה חוקית.
זה כמו לקבל דווח על שודד גבוה בעל זקן, ולצפות מהמשטרה שתשקיע את אותו הזמן במעצר של נשים נמוכות.
גרוע מכך, הנחיות משרד התעבורה מאפשרות עריכת בדיקות נוספות רק אם הנוסעים "נבחרו אקראית בלבד". לעצור נוסע כל 10 או 20 איש, זה חוקי - אך אסור לעצור את מי שנראה עצבני, ערמומי, או חשוד באופן כלשהו, לעין המיומנת.
זה לא מאפשר לצוותי חברות התעופה להשתמש בניסיונם או בשכל הישר, זה מתעלם מהצלחות ומאמצים ומצעדים שננקטו למניעת טרור בזכות מאבטח שפעל על פי חוש. "הרבה מזה זו תחושה פנימית, אומר ג'ון בים, ראש האבטחה לשעבר בטי.דבליו.איי.
הנחיות הממשלה דורשות טמטום עיקש ורצון שלא לראות מה שאחרים יודעים - שהחוטף העתידי יבוא מתוך שורות האיסלאם המיליטנטי. הם שלחו מסר לא מוצלח זה, משום שקל יותר מבחינה פוליטית לשלוח צבא לאפגניסטן, מאשר להתמודד עם העובדה שלאויב ישנן תכונות מסוימות.
ומביך לחברת התעופה חסרת המזל אשר עצרה ערבי-אמריקאי שאמנם לא היה טרוריסט אך מקושר פוליטית! דארל איסא, נציג בקונגרס (רפובליקני מקליפורניה) אשר עוקב ליום, "עורר מהומה...והיה לא מנומס" על פי דובר חברת התעופה אייר פראנס. וואליד שאטר, שומר ראש נשיאותי, פנה "בעוינות רבה ונהג "באופן מתריס"", על פי טייס של אמריקן איירליינס שמנע ממנו לטוס.
(הם אינם טרוריסטים, אך שני הג'נטלמנים הללו, כן קשורים באיסלאם המיליטנטי. איסא הצהיר על "הזדהות עצומה" עם עבודת החיזבאללה, קבוצה שממשלת ארצות הברית מגדירה כארגון טרור. שאטר מיהר עם הסיפור של דעה קדומה אל 'הוועדה ליחסים אמריקאים-איסלאמים', קבוצה שבסיסה בוושינגטון ולה קשרים עם ארגון טרור אחר, חמאס. לכן, תשומת הלב הנוספת שניתנה להם לא נתגלתה כבלתי מוצדקת.)
הגיע הזמן שממשל בוש ימצא אומץ להודות כי האויב איננו קבוצה של "טרוריסטים" אקראיים ללא חזות, אלא דווקא קבוצה מאוישת בידי סגל האיסלאם המיליטנטי.
ככל שתמהר, כך תעלה האפקטיביות של המדינה להגן על עצמה, בכך שתסגור על כוחות האיסלאם המיליטנטי. ככל שתתמהמה, כך יגדל הסיכוי שהמתקפות תמשכנה.
שאלת המחץ היא: כמה אנשים יאבדו את חייהם ללא צורך, עד שמנהיגים אמריקאים יקבלו אומץ להתמודד עם תקינות פוליטית?
