ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון שינה את השקפתו ההיסטורית והכריז על כוונתו לסגת מכל היישובים הישראלים ברצועת עזה, ומכמה בגדה המערבית. עקב כך נשאלת השאלה העקרונית: איזו משמעות יש ל-"התנחלויות" במערכת היחסים הפלשתינאית-ישראלית?
(אני משתמש בגרשיים סביב ה"התנחלויות" משום שהמילון מגדיר מילה זו "קהילה קטנה" או אכלוס אנשים "באזור חדש" וזוהי הגדרה מוטעית של ההתיישבות היהודית משום שכבר עשרות שנים, ערים רבות מיושבות בעשרות אלפי תושבים).
ישנם כאלה שחושבים כי יהודים המתגוררים בגדה המערבית וברצועת עזה הם שמהווים את המכשול העיקרי לפתרון הסכסוך הפלשתינאי ישראלי.
כמו למשל:
- תומאס פרידמן, ניו יורק טיימס: "ישראל חייבת לצאת מהשטחים ומרצועת עזה מהר ככל האפשר ולפנות את רוב ההתנחלויות. אני מזמן תמכתי בזה, אך עכשיו זה נחוץ יותר מתמיד. אחרת, המדינה היהודית בסכנה. עדיף כי נסיגה זו תשמש חלק מהמשא ומתן על פי תוכנית קלינטון. אך אם חייבים, אז שתעשה באופן חד צדדי. זה לא יקרה בקרוב, וארצות הברית תצטרך ללחוץ כדי שזה יקרה".
- ג'ין אבינאדר, המכון הערבי אמריקאי: "ההתנחלויות הן המכשול הפוליטי העיקרי" לפתרון כולל.
- דניס קוצ'יניץ', מועמד דמוקרטי לנשיאות: "ההתנחלויות הישראליות הן מכשול רציני לשלום אמיתי בין ישראל לפלשתינאים".
אינני מסכים עם צד זה של הויכוח בגלל שתי סיבות עיקריות.
האחת, הוא יוצא מנקודת הנחה שהערבים הפלשתינאים מעונינים לקבל שליטה בגדה המערבית ובעזה בלבד, בזמן שישנן הוכחות חותכות כי הם שואפים ליותר מזה, לשלוט בישראל רבתי. משום כך, לא יועיל להוציא את הישראלים מהשטחים.
למעשה, נראה כי זה יעשה רק נזק. נסו לדמיין שישראלים ייעקרו ממקומותיהם וצה"ל ייסוג לקווי 67' ואז מה? האדונים פרידמן, אבינאדר וקוצ'יניץ' מניחים כי ערבים פלשתינאים יוקירו תודה בכך שיעסקו בגינותיהם, ויאפשרו לישראל להמשיך בדרכה העצמאית.
אני לעומת זאת צופה תגובה אחרת לגמרי: ערבים פלשתינאים יראו בנסיגה סימן לחולשה, פיוס ושבריריות מצד ישראל. רחוקים מלהוקיר תודה, הם ידרשו יותר. אם ג'נין ורמאללה בכיס, הבאה בתור תהיה ירושלים, כשתל אביב וחיפה אחריה.
ניתן להסיק מזה כי נגזר על ישראל לשמור את הערים והקהילות שלה בגדה המערבית וברצועת עזה. הם אולי יהוו אחריות פוליטית וטקטית, אך חייבים לשמור ולהגן עליהם. ההפך יאותת לערבים הפלשתינאים שהחלה העונה ואז יפרוץ גל אלימות שיעבור את המצב הנוכחי של 20 תקריות ממוצעות ליום.
שנית, עצם כוונתו של שרון לעקור ישובים ישראליים מאשר שהם מהווים מכשול, ושאין דרך אחרת להגיע לפתרון הסכסוך הפלשתינאי-ישראלי.
בניגוד אליו, אני רואה בהם מכשול קטן. ברגע שהערבים הפלשתינאים יקבלו את קיום המדינה היהודית, במילים ובמעשים ללא דרך חזרה, תפתחנה האפשרויות לסיום הסכסוך.
- תיקוני גבולות: כפי ששרון הציע בשבוע שעבר, אזור ה-"משולש" שבצפון ישראל, המאוכלס בערבים, עשוי להתאים להחלפת שטחים.
- סוברניות לא רציפה. יהודים המתגוררים בנפרד מישראל רבתי יוכלו לחיות תחת שלטון ישראלי.
- סוברניות פלשתינאית. כאשר ערבים פלשתינאים יקבלו באמת את הנוכחות הציונית, אז יהודים בשטחים יוכלו לחיות תחת שלטון פלשתינאי.
כרגע תרשימים אלה נראים כמו חלום. אך כאשר הערבים הפלשתינאים יקבלו בלב שלם את קיומה של ישראל ויוקיעו שימוש בכוח נגדה, כל מיני התפתחויות חיוביות עשויות לקרות שיטאטאו הצידה את מה שנראה היום כמחלוקת.
ולשאלה, "כיצד נדע שהשינוי התחולל", תשובתי היא: כאשר יהודים הגרים בחברון (בגדה המערבית), יותר לא יזדקקו להגנה, כמו הערבים שגרים בנצרת (בישראל).
עד שנגיע ליום המאושר הזה, נושא היהודים שגרים בשטחים, הוא הפחות משמעותי אתו אסטרטגים ודיפלומטים עתידיים יצטרכו להתמודד. במקום להתמקד בטריוויאליות פוליטית זו, הם צריכים למצוא דרכים להשפיע על ערבים פלשתינאים לקבל את קיומה של מדינה סוברנית יהודית שנקראת ישראל. עד שזה יקרה, שום יוזמה אחרת לא תועיל.
