ביום שלישי האחרון, חבר מושבעים פדרלי בניו יורק חזר אל בית-המשפט עם פסק-הדין: "אשמים", נגד ארבעת הנאשמים בתכנון מתקפת הטרור מלפני שלוש שנים, של שגרירויות ארצות הברית בקניה וטנזניה. התביעה המוצלחת של רוצחים אלה היא ניצחון גדול לארצות הברית, של עקרון הצדק ושל שלטון החוק. כולנו חייבים המון לתובעים האמיצים והמוצלחים הללו.
טווח המבצעים
לצערנו הרב, משפט זה כמעט ולא משפר במאומה את ביטחונם של אמריקאים. ארגון אל קעידה, שבראשו אוסמה בן לאדן הידוע לשמצה שביצע את הפשע השערורייתי במזרח אפריקה, כמעט ולא יחוש בחסרונם של ארבעת הפעילים. ואכן, אינפורמציה מעודכנת מראה כי אל-קעידה לא רק מתכנן מתקפות חדשות נגד ארצות הברית, אלא גם מרחיב את פעילותו המבצעית אל מדינות כגון ירדן וישראל.
בישראל למשל, בין לאדן החל לפתח רשת פעילים מקרב החמאס. בשנה שעברה, ישראל עצרה את נביל אוקל, פעיל החמאס אשר היה באימונים בפקיסטן ואחר-כך עבר לאפגניסטן ולקשמיר כדי ליישם את מה שלמד. הוא שב לישראל עם ידע רב, בתחום הפצצות המופעלות על ידי טלפון סלולרי בשלט-רחוק, והתכונן לבצע התקפת טרור בישראל.
אולי החשיבות האמיתית של המשפט בניו יורק היא לאו דווקא בכך שנמצאו אשמים, אלא באינפורמציה החדשה שנחשפה לציבור, במוצגים ובפרוטוקולים מבית המשפט. כל אלה נתנו לנו מבט מאלף אל תוך העולם האפל של אל-קעידה, דברים שלא מתפרסמים בחדשות, הרי אינפורמציה כזו כמעט ולא מדווחת. עשרות אלפי דפי פרוטוקול מן המשפט מגלים תמונה שלמה על אל-קעידה, ומוכיחים שזהו ארגון הטרור הקטלני ביותר בעולם.
הדפים מראים כי אל-קעידה רואה בעולם המערבי בכלל ובארצות הברית בפרט, אויב אולטימטיבי לאיסלאם. מלאיי השראה מהניצחון בשנות השמונים על ברית המועצות באפגניסטן, מנהיגי אל-קעידה שואפים לניצחון דומה על ארצות הברית, ומקווים בעקבותיו להביא את השלטון האסלאמיסטי לכאן. בצד הזה של העולם, בין 1993-1998 הם היו עסוקים בהתקפות רבות נגד מטרות אמריקאיות. פיסת מידע מרשימה שיצאה לאור במשפט, הייתה האפשרות של מעורבותו של בן לאדן בפיצוץ בניין הסחר העולמי בני-יורק ב-1993. 'המדריך לטרוריסטים' שהוצג במשפט כהוכחה, הנו גרסה מעודכנת של המדריך הקודם שנמצא בין חפציהם של נאשמי פיצוץ בניין הסחר העולמי.
ההוכחות בבית-המשפט מראות איך אל-קעידה הוא ארגון-גג הכולל יריעה של ארגונים אסלאמיים, ובתוכם החיזבאללה (לבנון), הג'יהאד האסלאמי (מצרים), התנועה האסלאמית החמושה (אלג'יר), ועוד קבוצות של עיראקים, סודאנים, פקיסטנים, אפגאנים וירדנים. לכל אחד ממרכיבי הקבוצות הללו ישנה יכולת עצמאית לגייס ולצאת למבצעים.
הקבוצות מתאמות פעילות דרך "מועצת השורא" של ארגון אל-קעידה, מועצת מנהלים הכוללת נציגים מתוך הקבוצות השונות. הקבוצות נפגשות דרך-קבע באפגניסטן כדי לסקור ולאשר מבצעים מתוכננים. ישנם קשרים אישיים בין הנציגים מאז סוף מלחמת אפגניסטן נגד הסובייטים. הם מכירים זה את זה היטב ועובדים יחדיו ביעילות.
אנו למדים מן המשפט שכאשר קבוצה נסגרת במקום אחד, כל הרשתות במקומות האחרים אינם מושפעים. אפילו אם בן לאדן בעצמו ייהרג, הרשת האסלאמית תמשיך להתקיים ולהתרחב, תוך כדי דבקות באידיאולוגיה. אסלאמיזם הוא הדבק שמשלהב את הקבוצות הללו יחד.
מסמכי בית-המשפט מגלים כי למרות שלבן לאדן תפקיד ראשי בעיצוב ובתשלום לאל-קעידה, הארגון נשען רבות גם על סבסוד ממשלתי. למשל, עומר בשיר, נשיא סודאן, אישר בעצמו פעילות של אל-קעידה בארצו ואף נתן אישור להימנע מתשלום מכס על דברים מיובאים. מדהים, שהוא אף פטר את הארגון מאכיפת החוק המקומי. בכירים מן הממשל האיראני עזרו לארגן בלבנון עבור אנשי אל-קעידה, אימונים בנשק מתקדם ובחומרי חבלה, כמו למשל הריסת בניינים גדולים.
אולי התגלית המדאיגה ביותר מן המשפט נוגעת להתבצרות של אל-קעידה במערב. לדוגמא, רכישה של דברים כגון משקפי ראיית לילה, ציוד בנייה, טלפון סלולרי, וטלפון לוויני, הייתה ברובה בארצות הברית, בריטניה, צרפת, גרמניה, דנמרק, בוסניה וקרואטיה. הכימיקלים עבור ייצור נשק כימי ניקנו בצ'כיה.
בפרקי הזמן הארוכים שבין מתקפות הטרור, חברי ארגון אל-קעידה שומרים על מוכנות מבצעית על ידי פעילות מוסווית מאחורי חברות מובילות וארגוני צדקה דתיים ללא מטרות רווח, ופטורים ממכס. תנועות חוץ פרלמנטריות אלו, קיימות גם כיום, בעיקר בארצות הברית ובבריטניה, וגם במזרח התיכון. למשל, חברת הצדקה של קטאר, שימשה לבן לאדן בנקים דה-פאקטו כדי לגייס ולהעביר כספים.
אוסמה בן לאדן אף הקים מערכת תאים בערים אמריקאיות, על פי שיטת ארגון של תאים צמודים, הכולל את ברוקלין, ניו-יורק; אורלנדו, פלורידה; דאלאס; סנטה קלרה, קליפורניה; קולומביה, מיסורי; והרנדון, וירג'יניה.
כמה מסקנות הנובעות מאינפורמציה זו:
דבר ראשון, אנחנו צריכים להפסיק לראות באל-קעידה ארגון הנשלט על ידי אדם אחד אלא כארגון אסלאמי גלובלי - 'אינטרנט', שיש אליו גישה מכל מקום בעולם.
דבר שני, לאל-קעידה ישנה יכולת מבצעית רחבה החולשת על פני כל העולם. במיוחד רצוי לשים לב להצלחה שלו בארצות הברית ובאירופה, שבהן הוא מגייס במיוחד (כפי שהמשפט חושף) מהגרים מוסלמים. המשמעות החוקית של עובדות אלו, הן גם חמורות וגן מצריכות זהירות. ברור, כי זהו תחום חדש שבו רשויות החוק צריכות להיאבק.
נקודה חשובה ביותר
ולבסוף, משפט זה מראה שמשפטים בלבד אינם מספיקים. כשהממשל בארצות-הברית מנסה להבין את הקונספט של אל-קעידה ואת הבעייתיות שבו, ומפרש אותו רק מבחינת גורמי אכיפת החוק, הוא מפספס את הנקודה החשובה ביותר: נכון, אנשי-המבצעים עסוקים בפשע, אך צריך לראות בהם חיילים, לא פושעים. כדי להלחם באל-קעידה ובתנועות טרוריסטיות אחרות, חייבים להבין כי הם (ביחד עם כמה מדינות) הכריזו בשקט על מלחמה נגד ארצות הברית; בתגובה עלינו להלחם בהם כמו במלחמה.
עלינו לראות את פעולות הטרור כשדה קרב, כך נשפר את אופן ההתמודדות של ארצות הברית עם הבעיה. זה אומר כי כמו במלחמה קונבנציונלית, כוחות צבא ארצות-הברית, ולא המשטרה שלה עם עורכי דין, הם שיעסקו בשמירת הביטחון של אמריקאים. במקום לגרור פעילים נמוכי דרג אל בתי-משפט אמריקאים, צריך לתת לצבא להגן עלינו בחו"ל. אם ישנו פושע שלא ידוע מי הוא במדויק, אזי אלה שידועים כתומכים בטרור ייענשו. בדרך זו, ממשלות וארגונים שיתמכו בטרור הם שישלמו את המחיר, לא רק הבודדים המבצעים אותו. בדרך זו אמריקאים יזכו בביטחון שנמנע מהם כרגע, ואז כבר לא ישנה, בכמה ניצחונות בבתי-משפט יזכו תובעים יידועי-שם.
