בשנת 1978 איסלאמים קיצוניים, בדרכם אל השלטון באיראן שאגו "מוות לאמריקה", מאז ובמשך עשרים השנים הבאות, הם לא הפסיקו לשאוג. על ידי קריאה זו הם הכריזו מלחמה על ארצות הברית. בשבוע שעבר, בהתפתחות מדהימה, ארצות הברית לבסוף הגיבה. עכשיו עלינו לקוות שמתקפת הטילים על סודאן ועל אפגניסטן אכן מציינות שינוי בגישה, כפי שהבטיחו נשיא ארצות הברית ביל קלינטון ואנשיו.
כשאני מדבר על קיצוניים, אני לא מתכוון למסורתיים, מוסלמים דתיים המבקרים במסגד ועושים ככל יכולתם לחיות על פי חוקי האיסלאם הרבים. הקיצונים שאני מתכוון אליהם הם מוסלמים שמקיימים איסלאם פוליטי, המיוחד למאה העשרים. הם הפכו אמונה עתיקה לאידיאולוגיה מודרנית. עם דחיית הסיומת "יזם" ממה שנוצר על ידי המערב, כגון ליברליזם וקומוניזם, הם הכריזו כי גרסת האיסלאם שלהם מקיפה את כל הנוף הפוליטי הנעלה יותר מכל דבר שהמערב מסוגל לייצר.
מלחמה שוררת בינם לבין המערב, בעיקר עם אמריקה, לא בגלל התגובה האמריקאית אלא משום שקיצונים רדיקלים רואים עצמם בקונפליקט מתמיד עם ערכי המערב. כאשר חסן אט-טוראבי, מנהיגה הרשמי של סודאן והוגה דעות פנדמנטליסטי, ציין במפורש כי העולם המוסלמי נמצא במלחמה "נגד תוקפיו, כשבראשם הכוחות האימפריאליסטים - במיוחד ארצות הברית וישראל", לא קשה לפספס את הכוונה.
התבוננות מקרוב חושפת כי הפונדמנטליסטים הללו, למרות השקפותיהם האכזריות והאנטי מערביות, הם למעשה ספגו שיטות מערביות בכמויות גדולות, ולעיתים צודקים באופן בסיסי. זה לא מפתיע אם כן שהרבה מהם, בין אם המנהיגים או טרוריסטים מבצעיים, הם מהנדסים. הם מתגאים בכך שרכשו את ההשכלה המיוחסת ביותר שבמערב. מדוע אם כן, הם מוצאים עצמם במלחמה עם ארצות הברית? כדי להבין, צריך להתבונן בהם במסגרת של מהפכנים אחרים מן המאה העשרים שתמכו בעקרונות טוטליטריים. כמו הפשיסטים או המרקסיסטים-לניניסטים, שהיו בטוחים לגמרי כי הם יודעים איך להשיג חברה צודקת, (במקרה זה, דרך מילוי מדוקדק של חוקי האיסלאם הרבים החולשים על כל תחומי החיים, כולל הפוליטיים). הם נשענים על המדינה שתעצב מחדש בני אדם; והם מוכנים להרוס כל דבר שיעמוד בדרכם.
כמו הפשיסטים והקומוניסטים, יש להם שנאה תהומית לאינדיבידואליזם, להדוניזם ולאתגר הדמוקרטי שאמריקה מייצגת וארצות הברית נתפסת כמו המכשול היחידי המונע מהם מלממש את חזונם. הם שונאים אמריקאים בגלל מה שהם, לא בגלל מה שהם עושים; אמריקאים ממענים לוותר על דרך החיים האמריקאית, וארצות הברית אינה מסוגלת לרצות או לפייס אותם.
עקב כך, "מוות לאמריקה" זו לא רטוריקה ריקה מתוכן. שוב ושוב, פונדמנטליסטים רדיקלים תקפו אזרחים ומוסדות אמריקאים. זה החל בשנת 1979 עם השתלטות על שגרירות ארצות הברית באיראן שנמשכה 444 ימים; מחול האימה כולל: פיצוצי: מטוסים (פאן אם 103), שגרירויות ארצות הברית (בלבנון, כווית, קניה, וטנזניה), מתקנים צבאיים (בלבנון ובערב הסעודית), ובניינים מסחריים (בניין הסחר העולמי בניו יורק). מניין ההרוגים ממתקפות אלה ומעשרות מתקפות נוספות הוא למעלה מ-600. במילים אחרות, יותר אמריקאים נהרגו ונפצעו על ידי טרור מזרח תיכוני מאשר על ידי כוח עוין אחר מאז סוף מלחמת ויטנאם. מה ניתן לעשות כנגד זה? לצערי, עד עכשיו הממשל האמריקאי לא ראה באלימות כפי שהיא, מלחמת אידיאולוגיות, אלא סדרת אירועים של פשעים נפרדים. גישה זו הפכה את צבא ארצות הברית למין כוח משטרה גלובלי ודרשה ממנו עובדות קונקרטיות לפני שהוא יוצא לפעולה. למעשה, הוא חויב להשיג הוכחות העשויים להיות קבילים בבתי משפט בארצות הברית.
כאשר חסרות ההוכחות, כפי שבדרך כלל קורה, הטרוריסטים מצליחים לחמוק. זה מסביר מדוע מסע הנקמה מיום חמישי שעבר נגד יעדים באפגניסטן ובסודאן היו הפעולה השניה בלבד בעשרים השנים האחרונות, הפעם הקודמת הייתה ההפצצה על לוב באפריל 1986. ברובם המוחלט של המקרים, תבנית הפשע הבטיחה כי הממשל האמריקאי לא יגיב וכי אלה הרוצחים אזרחים אמריקאים משלמים מעט, אם בכלל, מחיר על כך. התבנית צריכה להשתנות. תפיסת פעולות טרור כקרבות, לא כפשעים, תשנה ותשפר את כל התבנית. כמו במלחמה קונבנציונלית, הצבא האמריקאי לא אמור לדעת שמות ופעולות של צבאות האויב לפני שהוא נלחם בם. כאשר ישנה הוכחה כי טרוריסטים מזרח תיכוניים פגעו באמריקאים, כוח צבאי אמריקאי חייב להיכנס לפעולה. אם הפושעים לא ידועים בדיוק, אז צריך להעניש את אלה שנותנים לטרוריסטים מחסה. ללכת אחרי ממשלות וארגונים שתומכים בטרוריסטים ולא רק אחרי אנשים מסוימים.
במה צריך לפגוע? במשגרי טילים, בשדות תעופה, בספינות חיל הים ובמחנות טרוריסטים. בכל מקרה, עוצמת הענישה צריכה להיות לא שווה פרופורציונלית לעוצמת ההתקפה, כדי שזה יכאב. לארצות הברית כוח צבאי חזק בהרבה יותר מכל צבא אחר בעולם; מדוע להוציא עליו מאות מיליארדי דולרים בשנה ולא לאפשר לו להיערך בעמדות כדי להגן על אמריקאים, או מדוע להוציא מיליארדי דולרים עבור שירותי ביון אם אינם מסוגלים להצביע על חשודים. למתקפת הטילים מן השבוע שעבר תהיה משמעות ארוכת טווח רק אם לא תהיה אירוע חד פעמי, אלא התחלה של תקופה חדשה שבה ממשל ארצות הברית מסגל לעצמו מוניטין מרתיע. מעתה ואילך, כל אחד שפוגע באמריקאים צריך לדעת כי התגובה תהיה וודאית ואכזרית. זה אומר כי וושינגטון חייבת לפעול בנקמנות בכל פעם שטרור פוגע באמריקאי. לאלה שאומרים כי זה יפתח במעגל של אלימות, התשובה פשוטה: המעגל כבר קיים: אמריקאים נרצחים בפעולות טרור כל כמה חודשים. יתרה מזאת, לפעולת נקמה אמריקאית יש יותר סיכוי להפסיק את המעגל מאשר לדרבן אותו. פונדמנטליסטים, ואחרים, כגון סדאם חוסיין, מתעבים אמריקאים כשהם רכרוכיים מוסרית וכשאינם מסוגלים צבאית ("נמר של נייר" כך אוסמה בין לאדן קורא להם, משתמש במלותיו של מאו טסה טונג). כשהם חושפים שיניהם, לאמריקאים סיכוי טוב יותר לאיים על אויביהם מאשר לעודד אלימות.
זה יהיה יום מאושר כאשר שגרירויות אמריקאיות שוב ייבנו בצמתים מרכזיות בערים צפופות, מחומרי בניה רגילים - ולא כפי שהם כיום, בונקרים מרוחקים המוקפים גדרות. שינוי שכזה יהיה אפשרי רק אם בטיחותם של אמריקאים תלוי, לא בקירות, במגלי מתכות ובשומרי מרינס, אלא על ידי הרתעה המבוססת על שנים של הענשת אלה שפוגעים אפילו באזרח אמריקאי אחד.
