בעקבות פרישתו של מובארק והציפיות לבניית הדמוקרטיה במצרים רבים שואלים - וחוששים - אם האיסלאם הולם את הדמוקרטיה. התשובה היא כן, יש לכך פוטנציאל, אבל תידרש עבודה קשה כדי שזה יקרה.
המציאות הנוכחית רחוקה מלעודד. בינתיים במדינות ערב שולטים לרוב רודנים. מומחים לאיסלאם ולמזרח התיכון מצביעים על כך שלמעט חריגים מסוימים האיסלאם במדינות ערב משויך להפחתה בזכויות הפוליטיות של האזרחים.
קל לקפוץ מן הדפוס הזה למסקנה העגומה כי האיסלאם עצמו חייב להיות הגורם לבעיה. אבל בחינה עמוקה יותר מעידה על כך שהתפתחויות היסטוריות ספציפיות הן שתרמו לכך שברוב מדינות ערב יש דיקטטורה, שחיתות, אכזריות ועינויים. לא הקוראן וכתבי הקודש המוסלמיים הם האשמים בכך. במילים אחרות, האיסלאם הוא לא דמוקרטי ברוחו, אבל כך היה נכון גם לגבי כל דת קדומה. ובדיוק כמו שהנצרות הפכה להיות חלק מהתהליך הדמוקרטי, יכול גם האיסלאם. השינוי אינו קל והוא דורש זמן והתערבות של גורמים רבים, תרבותיים, חברתיים, שלטוניים וטכנולוגיים. האבולוציה שחלה בכנסייה הקתולית, שהיתה כוח ריאקציוני בימי הביניים עד שהפכה לחלק מהשיטה הדמוקרטית, וגם לא באופן מוחלט בכל מקום, מתנהלת במשך 700 שנה. אם לנצרות זה לקח 700 שנה, קשה לצפות שלאיסלאם זה יקרה מהר יותר.
כדי שאנשי הדת המוסלמים יעודדו את המוסלמים להשתתפות פוליטית במשחק הדמוקרטי הם מחויבים לשינוי עצום, במיוחד כלפי השריעה, קוד החוקים המוסלמי אשר כיום כולל בעיקר רעיונות אנטי-דמוקרטיים שמצווים את רצון האלוהים מעל הרצון וזכות האדם, את עליונות המוסלמים על מי שאינם מוסלמים ואת עליונות הגברים על הנשים. בקיצור, השריעה לא הולמת את החיים המודרניים בכלל ואת הדמוקרטיה בפרט אלא אם כן תידחה לחלוטין - כפי שנהג בה אטאטורק בטורקיה - או שתפורש מחדש על ידי אנשי הדת.
אבל חשוב להבין כי האיסלאם משתנה כל הזמן, ולכן זוהי טעות לחשוב כי מה שהיה הוא שיהיה. חסן חנפי מאוניברסיטת קהיר הגדיר את הקוראן כ"סופרמרקט שבו כל אחד לוקח מה שהוא רוצה ומתעלם ממה שאינו רוצה".
הדרך, בכל מקרה, ארוכה. כיום רוב התנועות המוסלמיות נאבקות דווקא להתאים את חיי המאה ה-21 לחיים במאה השביעית, ולא להפך, ובעצם נאבקות כדי להחיות את השריעה ולהחיל אותה בחומרה יוצאת דופן על העמים הערביים, ללא קשר למה שהרוב רוצה. האיסלאמיסטים הנוכחיים רואים בדמוקרטיה כפירה ומוכנים מקסימום לנצל אותה כדי להגיע לשלטון.
בסיכומו של דבר, זה תלוי במוסלמים. עם הרבה מאמץ ומספיק זמן יכולים המוסלמים לחיות בדמוקרטיה כמו במערב, אבל בשלב זה האיסלאמיסטים הם עדיין מכשול בדרך להנחלת הערכים הדמוקרטיים. לכן בנוגע להצלחת הדמוקרטיה במצרים, כמו גם במקומות אחרים בעולם המוסלמי, האופטימיות התיאורטית והעקרונית שלי מהולה בפסימיות המבוססת על המציאות העכשווית.