אתר למכשיר נייד
לאתר הרגיל
|
דניאל פייפס אתר למכשיר נייד לאתר הרגיל |
| עמוד הבית | מאמרים | ביוגרפיה | חיפוש | English | |
מאת דניאל פייפס
ניו יורק פוסט
28 במאי, 2003
מאמר המקורי באנגלית: Al-Qaeda's Limits
יום לאחר שמחבל מתאבד הרג 29 אנשים במרוקו באמצע מאי, אמר שר הפנים של מרוקו כי חמש המתקפות שהתרחשו כמעט בו זמנית "נשאו את חותמת הטרור הבינלאומי". יתרה מזאת, שר המשפטים של מרוקו הצהיר כי "ישנו קשר לטרור בינלאומי" וכן ראש הממשלה דיבר על "יד זרים" מאחורי האלימות.
אנשי המערב היו יותר ספציפיים לגבי המקור: "אל-קעידה חוזר עם יותר נקמה", הצהיר סנטור רוברט בירד (דמוקרט-ווסט וירג'יניה), כשהתייחס אל מתקפת הטרור הזו ואל זו שהתרחשה ימים ספורים קודם לכן בערב הסעודית. "אל-קעידה חוזר ומשתולל" הסכים הבי.בי.סי ועמו רבים אחרים.
אך הם נתפסו בטעותם כאשר חקירת המשטרה העלתה כי כל אחד מ-14 המחבלים המתאבדים בקזבלנקה ושותפיהם לפשע, הנם אזרחי מרוקו. ככל הנראה קבוצות מקומיות כגון 'עשירת אל מוסתקים' ו-'סלאפיה ג'יהאדיה', הן שביצעו את המתקפות. כפי ש-'ניוזוויק' מסכם את המצב, "במימון אל-קעידה, הטרוריסטים המרוקנים משתייכים לקבוצת-בת".
זה מציג בפנינו נוהל קבוע של שימת דגש מופרזת על רשת בינלאומית ערטילאית, במיוחד אל-קעידה, תוך כדי התעלמות מקבוצות טרור מקומיות. ישנם מסמכים משפטיים, שמספקים לנו את חלון ההצצה העיקרי אל תוך אל-קעידה ומציגים את תפקידו המוגבל על פי רוב. להלן שני מקרים לשיפוטכם:
שגרירויות מזרח אפריקה. במשפט שנערך בשנת 2001 בניו יורק, 4 איסלאמיסטים נמצאו אשמים בתכנון מתקפת 1998 על שגרירויות ארצות הברית בקניה ובטנזניה. עדויות מצאו כי אל-קעידה שימש ארגון גג לקבוצות כגון הג'יהאד האסלאמי, אל ג'מעה אל-איסלאמיה וה-'קבוצה האסלאמית החמושה', כשכל אחד מהם בנפרד מגייס ומוציא מבצעים לפועל. מנהיגיהם נפגשים מפעם לפעם באפגניסטן לתיאום פעולות דרך אל-קעידה. פרוטוקול המשפט מראה כיצד רשת זו יכולה לשרוד אם חלק ממנה אובד, אפילו אם זה משרדה הראשי באפגניסטן.
אניות המלחמה במיצרי גיברלטר: כתב האישום שהוגש במרוקו ב-2002, נגד שלושה אסלאמיסטים סעודים שתכננו מתקפת התאבדות נגד אניות מלחמה אמריקאיות ובריטיות במיצרי גיברלטר, מאפשרים הצצה אל תוך דרכי הפעולה של אל-קעידה. ג'ייסון בורק מה-"אובזרבר" הלונדוני, דווח כיצד מנהיג הקבוצה, זוהיר חילאל מוחמד אל תבייתי, נסע לאפגניסטן כדי להשיג מימון מאל-קעידה עבור "מבצע התאבדות" הוא נדחה ונאמר לו כי עליו לפתח תוכנית מפורטת לפני שיקבל תמיכה כספית. תבייתי נסע למרוקו, גייס מחבלים מתאבדים, ושב אל אפגניסטן כשבאמתחתו תוכנית ספציפית. הפעם באל-קעידה היו מרוצים ונתנו לו תקציב עבור המבצע.
כאשר קרס שלטון הטליבאן בדצמבר 2001, אל-קעידה איבד את רוב יכולתו התקשורתית, הפיננסית והלוגיסטית. כמה מאנשיו עברו לצפון עיראק - עד אשר כוחות הקואליציה השתלטו גם שם; אחרים נשארו אקטיביים באיראן. במקומות אחרים, הארגון חסר בסיס מוגן ועל כן משקיפים יודעי דבר מסיקים לגביו כי אינו מתפקד ביעילות; איש מודיעין אמריקאי הגדיר אותו "חיה פצועה". בורק מה-'אובזרבר' מוסיף: "אל-קעידה, שנולדה כקבוצת טרור מסורתית עם סגל בכיר ויכולות גלובאליות, פשוט לא קיימת".
במבט לאחור נראה כי תפקיד אל-קעידה נחלק לשניים: מתקפות ספורות (סומליה,שגרירויות מזרח אפריקה, המשחתת האמריקנית "קול", 9/11, ואולי אף הפיצוצים האחרונים בריאד) שהוא מוביל בעזרת אנשיו, תוך כדי השענות על אחרים בצרכים בסיסיים - אנרגיה, מחויבות והקרבה עצמית. ברוב המבצעים (מזימת המילניום, מיצרי גיברלטר, הריצין בלונדון, ואולי אף הפיצוץ בקזבלנקה), אל-קעידה סיפק רק מעט ארגון, מימון ואימונים, את הביצוע השאיר לאחרים. ב-'ניוזוויק' מופיעה נוסחה ססגונית למדי, כי אל-קעידה "היה תמיד יותר פדרציה פיראטית מאשר ארגון סטאליניסטי הירארכי".
הדאגה האולטימטיבית איננה אל-קעידה, אלא התפשטות האידיאולוגיה האסלאמית המיליטנטית שהתקיימה עוד לפני היווצרות אל-קעידה, היא מתארגנת באופן מקומי וכל הזמן מגייסת מתנדבים חדשים. אפילו בשאר אל אסאד, נשיא סוריה ה-"לא-יוצלח" על פי רוב, מבין זאת: "אנו מאשימים את אל-קעידה בכל, אך מה שקורה מסוכן יותר מאשר בן לאדן או אל-קעידה... הנושא הוא האידיאולוגיה, ולא הארגונים". בן לאדן מסכים, הוא יודע שנוכחותו אינה נחוצה כדי לבצע פיגועים. "גם אם ייהרג אוסמה או יינצל" אמר על עצמו "מסע ההתעוררות כבר החל".
בורק הציע להחליף את הקונספט, 'ארגון אל-קעידה מובנה והירארכי', במשהו יותר אמורפי, "תנועת אל-קעידה". ביום שבו גורמי אכיפת החוק וסוכנויות המודיעין יאמצו גישה גמישה יותר, הם יוכלו להתמודד טוב יותר כנגד טרור האיסלאם המיליטנטי.
נושאים קשורים: איסלאם קיצוני, טרור הרשמ/י לרשימת תפוצת דוא"ל השבועי של דניאל פייפס בעברית
