אתר למכשיר נייד
לאתר הרגיל
|
דניאל פייפס אתר למכשיר נייד לאתר הרגיל |
| עמוד הבית | מאמרים | ביוגרפיה | חיפוש | English | |
מאת דניאל פייפס
ניו יורק סאן
3 בפברואר, 2004
מאמר המקורי באנגלית: Hezbollah's Victory, Israel's Decline
בשנת 1787, כאשר וועידת החוקה בפילדלפיה הסתיימה, נשאל בנג'מין פרנקלין, אם נוצרה בה מונרכיה או רפובליקה. תשובתו הייתה, "רפובליקה, אם תוכלו לשמור עליה".
הפסימיות שלו חוזרת אלי בכל פעם שרפובליקה עושה טעות נוראית, ממדיניות הפיוס של צרפת כלפי גרמניה בשנות השלושים, למדיניות השינויים ההדרגתיים של ארצות הברית בויאטנאם,
ול-"מדיניות השמש העולה" היוצאת לדרך בדרום קוריאה.
דאגתו של פרנקלין הפכה לרלוונטית ביום חמישי שעבר, כאשר מדינת ישראל ביצעה החלפת שבויים בלתי-רגילה עם חיזבאללה, אחד מארגוני הטרור המובילים בעולם.
בתמורה, ישראל קיבלה אזרח ישראלי אחד, שככל הנראה היה מעורב בעסקאות מפוקפקות, ואת גופותיהם של שלושה חיילים. ישראל שיחררה 429 מחבלים חיים, כולל 400 פלשתינאים, 23 לבנונים, 5 ערבים אחרים, וגרמני אחד, וכמו כן 59 גופות.
לא מפתיע אם כך כי ה-"ניו יורק טיימס", תיאר את עיסקת החלפת השבויים כ-"יום של חג לאומי" בלבנון ומצב רוח "מדוכדך" בישראל. זה גם לא מפליא לשמוע את אריאל שרון, ראש ממשלת ישראל מתאר את המציאות כ"תקופה לא מאושרת".
שרון המשיך והסביר את מניעיו לביצוע העסקה, בהתכוונו אל קרובי משפחתם של החיילים ההרוגים: "שלוש משפחות יקרות, שנשמותיהם לא ידעו מנוחה במשך 40 החודשים האחרונים, עכשיו יוכלו להתייחד עם כאבם על קבר צנוע, כשההבטחה קוימה בקור-רוח, וההחלטה הצודקת והמוסרית הזו נעשתה למרות המחיר הכבד".
במילים אחרות, ההחלטה הגורלית של מדינת ישראל נעשתה למען ניחומן של שלוש משפחות. אבל, מהן ההשלכות האסטרטגיות של הפעולה הלכאורה מוסרית?
חלקם או רובם של ה-429 הללו יחזרו לעסוק בטרור נגד ישראל, אולי אף יציתו מחדש את האלימות. כפי שקרה כבר בעבר: ב-1985, על פי רויטרס, ממשלת ישראל "שחררה למעלה מ-1,000 פלשתינאים בעבור שלושה חיילים נעדרים. שבע מאות ערבים הורשו להשאר בשטחים הכבושים ומאוחר יותר רבים מהם הפכו למנהיגי ההתקוממות הפלשתינאית שפרצה ב-1987".
עיסקה בלתי מאוזנת זו מאותתת לאויבי ישראל כי הם יכולים לגרוף הישגים עצומים על ידי תפיסת שבוי ישראלי אחד בלבד. איתמר מרכוס מ'מבט אל התקשורת הפלשתינאית' תיעד הצהרות של פלשתינאים הקוראים למסקנה זו. הזרוע הצבאית של הפת"ח "הדגיש את הצורך ללכת בדרכי החיזבאללה, כדי שכל האסירים והעצורים ישוחררו. "מנהיג בחמאס ראה בעיסקה זו אישור לכך שהטרור "ישיג את השחרור של האדמה ושל האנשים". עיתון אחד משבח את החיזבאללה על פתיחת "דלת לתקווה עבור משפחות האסירים, לאחר שהייתה סגורה בזמן חיפוש פתרונות פוליטיים בין ה[רשות הפלשתינאית] וישראל, שלא הביא לתוצאות מעשיות".
תדמית ישראל ועמידותה נפגעו קשה על ידי הצגת מוראל ירוד ושברירי. צריך להאזין לעלי חמנאי, מנהיגה העליון של איראן, לגבי החלפת השבויים, זו הוכחה נוספת "כי השלטון הציוני השטני נוצח בידי כוח הרצון והאמונה המוחשית של מוג'הדין האיסלאם".
ממשלת שרון אף איכזבה את בעלות-בריתה במלחמת הטרור הגלובלית.
לקיחת שבויים תהווה טקטיקה יעילה יותר עכשיו מאשר עד לפני שבוע. אם איסלאמיסטים בלבנון יכולים לסמן ניצחון על ישראל, מקביליהם האידיאולוגים עשויים להשתמש בה בעיראק נגד ממשלת ארצות הברית, במוסקווה נגד ממשלת רוסיה, ובקשמיר נגד ממשלת הודו. לכל הצלחת טרור, גם אם מקומית, יש פוטנציאל להשפיע על פני כל העולם.
המוסריות המפוקפקת של עסקאות עם מחבלים מהדהדת. אם שיחרורם של מאות טרוריסטים מקובל על ידי ישראל, מדוע שלא יעשו כך גם מדינות אחרות?
כל התוצאות השליליות הללו מעלות שאלות לגבי מוסריות המעשים של ממשלת ישראל.
בעשוריה הראשונים, היה כוחה האסטרטגי של ישראל נערץ, עקב הפיכתה ממדינה חלשה לתחנת כוח איזורית. בעשור האחרון נראה תהליך הפוך, שבו תחנת הכוח קטנה למימדים של מטרה מפתה. שינוי זה, כולו עבודה-עצמית, שהושג על ידי תהליך דמוקרטי ההופך את חזונו הדואג של בנג'מין פרנקלין למאוד מציאותי.
מתי תפסק ההתדרדרות הזו? ועד אז, לכמה נזק היא תגרום?
נושאים קשורים: הסיכסוך הערבי-ישראלי ודיפלומטיה, ישראל, לבנון הרשמ/י לרשימת תפוצת דוא"ל השבועי של דניאל פייפס בעברית
